הסיפור שלנו

היי בנות בואו ממציא סיפור מתח קומדיה או מה שתרצו 

אז אני אתחיל בהיו היה פעם ילדה שקראו לה לילה היא הייתה אוהבת לצאת ליער ולשחק עם חברתה אך יום אחד שהלכה ליער היא...

ראתה משהו שלא ראתה קודם. בדרך כלל היא הולכת ליער כל יום ומגלה עוד דבר חדש ועוד דבר חדש, אבל את זה לא הייתה מפספסת.

"ל...לא יכול להיות," לילה גמגמה ואישוניה התרחבו.

בגזע אחד העצים , עץ שתמיד עברה לידו , הייתה חרוטה דלת .

היא נראתה יישנה כאילו לא השתמשו בה כבר שנים , אבל העובדה שהייתה פתוחה במקצת העידה שרק השתמשו בה .

אבל איך זה יכול להיות שלא ראיתי אותה לפני ?! 

דלת בעץ ? בטוח הייתי שמה לב אליה ...

" לילה ! את באה ? ממשיכים לשחק ? " לילה שמעה את חברתה קוראת לה .

לספר לה על הדלת המסתורית ?

היא לא סיפרה לה כי לא רצתה להדאיג אותה אבל ידעה שבלילה תחזור לשם לראות מה יש שם

הגיע הלילה, והיא התחילה ללכת לכיוון היער. 

האם יש שם באמת דלת או שהיא דימיינה?

היא התקרבה לעץ, צעד אחר צעד, ופתאום שמעה רעש חלש מבין השיחים.

היא הסתובבה, ו...

עצמה עין ל3 שניות פתחה טיפה ונחשו מה ראתה?... ארנב , היא קפצה מפחד מארנב???‍♀️ 

אחר כך הלכה והלכה לאט לאט פתחה את הדלת וראתה...

מדרגות ארוכות ומסולסלות שהובילו למרתף מאובק.

זה היה חדר עצום, ובתוכו הייתה תמונה שלה.

היא התקרבה לאט אל עבר התמונה.

פתאום, היא שמעה רעש חזק מלמעלה.

היא שמעה את הדלת נפתחת .

מישהו מגיע !

היא שמעה צעדים חרישיים יורדים במדרגות . 

פחד אחז בה ! 

היא רצה והתחבאה מאחורי כורסא שעמדה בקצה החדר .

זה לא היה המחבוא המושלם אבל זה היה הכי טוב שהצליחה למצוא .

היא ראתה שני בחורים גבוהים בלבוש שחור הם דיברו בקול מפחיד.

היא זזה טיפה הצידה כדי שלא יראו אותה ובלי ששמה לב דרכה על קרש הבחורים שמעו אותה, היא רצתה לבכות בפחד הם התקרבו ופתאום

הדלת נפתחה שוב וצעדים כבדים ירדו במדרגות .

נראה שהבחורים ידעו בדיוק מי מגיע כי הם רצו לעבר סוף גרם המדרגות ונעמדו בדום עם יד מעל האוזן ( כמו שעושים בצבא )

לילה הציצה וראתה בחור גבוה , עם שרירים , לבוש שחור כמוהם , יורד במדרגות 

על חולצתו השחורה התנוסס סמל עם נשר לבן מניף כנפיים .

לפי עמידתם של הבחורים לילה הבינה שהוא ברמה גבוהה מהם ואולי אפילו המנהיג שלהם .

לילה עמדה ולא נשמה כלל , 

רצתה כבר ללכת הביתה ולישון במיטתה הרכה 

הם דיברו במשך 5 דקות ויצאו מרוב שהייתה עייפה לא שמעה על מה דיברו כאשר הם יצאו היא חיכתה 2-3 דקות כדי שלא יראו אותה כשייצאה מהבור ראתה לפתע

שני גמדים קטנים וחמודים היא נבהלה ודפקה צרחה ולאחר כמה שניות הבינה שצרחה חזק אז סלמה את פיה יצאה מן הדלת וראתה לביתה היא חזרה לביתה ועלתה למיטה ונרדמה

כשקמה בבוקר לא רצתה ללכת לבית הספר כי הייתה עייפה אז חירטטה לאמא שלה שהיא חולה 

" תוכלי לקחת את התרופה ולטפל בעצמך אי שזה חמור ברמה שאני צריכה להישאר בבית ? " שאלה אמא

" לא לא , תלכי לעבודה " אוקי מותק , אמרה אמה , נשקה לה על הלחי ויצאה לעבודה

לילה הייתה זקוקה לזמן הזה כדי ללכת ליער ולבדוק שוב פעם את הדלת 

היא חיכתה שכולם יצאו מהבית והיא תישאר לבד ואז הלכה אל היער.

היא לבשה בגדים בלויים כי ידעה שתתלכלך.

עכשיו כל מה שנשאר לה הוא להיכנס למערה בלי להיתפס ע"י הבחורים הרעים.

לילה התקרבה באיטיות אל העץ, היד שלה רעדה כשהיא הניחה אותה על הידית ומשכה.

הדבר הראשון שעיניה נמשכו אליו הייתה התמונה שלה. הלב של לילה פעם בחוזקה ובפחד, היא כל כך פחדה שלבחורים האלה יש קשר אליה ובראשה רצו סרטים על איך התמונה הזאת הגיעה אליהם... זה לא היה נראה תצלום, ככל שלילה הסתכלה על התמונה יותר מקרוב היא הבינה שזה ציור.

דפיקות הלב של לילה הואצו באימה כשצמרמורת עברה בה, מישהו צייר אותה.

" מי צייר אותי...? " היא מילמלה לעצמה 

הדלת נפתחה בקול חריקה מחריש אוזניים.

לילה קפצה בבהלה ושערותיה סמרו .

המוח שלה אמר לה-  תברחי מפה!! ואל תחזרי!! וזעק שוב ושוב- סכנה! סכנה! סכנה!

אבל ליבה אמר משהו אחר לגמרי. היא הרגישה שייכות למקום הזה. 

לבסוף הלב גבר על המוח והיא נשארה.

היא התחבאה כמה שיכלה (בהתחשב בגודל החדר..) ופתאום שמעה נפילה חזקה

   ' מה זה היה? ' חשבה לעצמה בפחד , שמעה את הבחורים מתלחששים . לא הצליחה להבין על מה פתאום שמעה את אמה צועקת " לילה! לילה יפה שלי! איפה את?! "

הבחורים היו בדרך החוצה, " עצרו! " צעקה לילה לעברם