גודל טקסט‎ נורמלי‎ גדול‎ ענק‎
ניגודיות צבעים‎
רגיל‎ מותאם לכבדי ראייה
סגור

המשיכי את הקטע!

loader
mask

"קחי" אמר דודי, "מתנה למסע" ראיתי את החיוך על פניו וידעתי שהוא משקר לי! "תודדהה רבבה" גמגמתי וברחתי לפני שהוא נתן לי את החבילה! רצתי עד לתחנה... הייתי מוטשת, סחוטה מעייפות ועליתי על הרכבת הראשונה שיצאה, התישבתי על מושב בלי להסתכל מי מולי, התנשפתי ופתאום שמעתי את שיראל "היי קרו מה ניש?" זו הייתה שיראל... בת דודתי שבדיוק חזרה מספרד, "הכל בסדר" עניתי עם חיוך מזוייף מאוזן לאוזן, "ועכשו תספרי לי למה באמת את כאן ברכבת?" היא אמרה בנימה רצינית...

sign
“Emancipate yourselves from mental slavery. None but ourselves can free our minds.”
mask

אוף. איכשהו שיראל תמיד מגלה את השקרים שלי. איך היא עושה את זה לעזאז*? ולמה, אם אפשר לדעת, לכל מקום שאני הולכת מגיעים אנשים שקשורים אליי? אני לא יכולה להיתקל באדם אחד, זר, שישב ויסתום? בלי שיחות נימוסים, בלי כלום?

אני ושיראל היינו חברות טובות פעם. אבל אני מרגישה שמאז מותה של אמי, הבית הקטן של שתינו נהרס. לא רציתי לשבת בו, לא רציתי לדבר שוב עם מישהו שקשור אליי או אלייה. לא היה לי כוח אל החיים האלו.

"סתם, אני רק..." ניסיתי להגיד בקלילות, אך מבטה של בת-דודתי שיתק אותי. נאנחתי ופצחתי ב"נאום האמת". "מאז שאמא שלי.. את יודעת, אני מרגישה חוסר נוחות כזו, כאילו אני חייבת לעשות משהו בנידון. אני יוצאת ל"טיול", אני מתכוונת למצוא מה גרם למ-מוות של אמי. התחנה הראשונה שלי היא..." עצרתי, תהיתי אם לספר לה. טוב, מה יש לי כבר להפסיד? חוץ-מזה, אמא לא אמרה להסתיר ממנה את האמת ואנחנו תמיד היינו חברות טובות. שיראל רכנה לעברי, לא מבינה למה הפסקתי לדבר. "נו..." האיצה בי. 

"פוקיפסי." פלטתי לבסוף. "המקום האחרון שאליו נסעה בשביל עסקים."

sign
גם ברגעים הכי קשים, תזכרי שהקקי בווטסאפ תמיד מחייך!
mask

ושיראל ענתה לי "חשבת על זה שבאותה נסיעה, גם אבא שלי (אלי), גם חברים שלו שלא הכרתי ואמא שלך היו יחד?" אני פתאום הבנתי הכל! באותה נסיעה היא מתה... אמרתי במהירות "הבנתי הכל! תודה על הכל! על העזרה שיראל, יצאת מלכה!" ופתאום ראיתי שיראל מחייכת חיוך דומה לחיוך של אלי... חשבתי שזה בטח גנים כי עליה סמכתי! יצאתי מהרכבת ויצאתי לכיוון האוטובוס הקרוב... הרכבת לא מגיעה לשדה תעופה. פתאום קיבלתי הודעה קולית משיראל, אחרי כמה שניות ההודעה נמחקה בצורה יוצאת דופן... מזל שיש לי אפליקציה לראיית הודעות שנמחקו! נכנסתי לאפליקציה והתחלתי להקשיב למה שהיא הקליטה "תקשיב אבא, קרול התחילה לגלות דברים... היא הבינה שאתה לא בעדה! אנחנו חייבים לעצור אותה! למזלי עליי היא סומכת... אמשיך "להתחבר" איתה כדי לגלות רמזים נוספים, אנחנו לא רוצים שהיא תשמיד את המעיין, טוב אני אעדכן בהמשך ביי אבוש!" הייתי בהלם! פרצתי בבכי לקחתי טישו וניגבתי את הדמעות... הבנתי שאני יכולה לסמוך רק על: אבא ואמא שלי, ליתר דיוק על הצוואה של אמא שלי... ועל זאת שאמא שלחה אותי אליה...

פתאום-

sign
“Emancipate yourselves from mental slavery. None but ourselves can free our minds.”
mask

הגיע סוף-סוף האוטובוס! יכולתי להגיע לבניין שאליו אמי הלכה בפוקיפסי. עליתי, עדיין רועדת מההודעה ששמעתי. הגשתי לנהג את הכרטיס ושאלתי בשקט: "א-אתה מגיע ל'פרנוצל'? הבניין של כל העסקים בפוקיפסי... '' לחשתי, אך הנהג רק העביר את הכרטיס, והגיש לי אותו שוב. ''המנהל שם זה רפי פרץ, אתה מכיר?" קולי דעך לאט לאט והבטתי בנהג בתלותיות כשפלטתי את פרט המידע היחיד שידעתי על המקום שאליו הלכה אמי בטיול האחרון בחייה. הנהג הרים את מבטו בשיעמום והינהן. ''מכיר. עוד שלוש תחנות,'' אמר והצביע לעבר המושבים. פילסתי לעצמי מקום בין העוברים והשבים, ומצאתי מקום יחיד פנוי. 

רק שזה לא יהיה שוב מישהו שאני מכירה, ויפריע לי בכל הדרך... התחננתי לאל. 

אך ממתי הוא מקבל את תפילותיי? 

sign
גם ברגעים הכי קשים, תזכרי שהקקי בווטסאפ תמיד מחייך!
mask
snipper יולי 27, 2019 16:35

הבטתי בהלם אל עבר המושב על יד מושבי שלי, עליו ישב נער עם אוזניות, והביט החוצה במבט עצוב מהולה באכזבה.

הרגשתי כאילו נתקעתי באדמה, כאילו השורשים הצמיחו את ענפיהם באוטובוס ולא נתנו לי לזוז. כעבור זמן קצר הוא קם לפנות את מקומו לאישה בהריון, אני אוטומטית הרכנתי את הראש, והצעתי לו בניד ראש לשבת על ידי.

 

הוא התיישב, ואני אחריו, מסתכלת לכל כיוון שהוא לא הוא, מנסה להתנהג כאילו אני לא מכירה אותו.

זה היה כואב,

 

 

אבל לא רציתי שיתחיל לדבר על ארז.

כעבור כמה דקות הסתובב עומר וראה אותי, הוא התנגש בחלון מרב לחץ, והתחיל לומר לי משהו על זה שלא ידע שאני פה. חייכתי בביישנות, לא היה לי כוח לדיבורים, ופניתי לקום אל עבר היציאה.

 

הגעתי לפרנצואל.

 

הבטתי בבניין הענק והגבוה שהתנשא מעליי עד השמיים, כאילו צוחק על היותי כה נמוכה.

שאפתי אוויר באדישות, והתחלתי לצעוד את עבר הכניסה.

 

לפתע יד אחזה בכתפי. 

"מה לעזאזל?" אמרתי.

sign
אלה המנסים לעשות דבר ונכשלים טובים לאין-שיעור מאלה שאינם מנסים לעשות דבר ומצליחים - לויד ג׳ונס
sign
אלה המנסים לעשות דבר ונכשלים טובים לאין-שיעור מאלה שאינם מנסים לעשות דבר ומצליחים - לויד ג׳ונס
sign
אלה המנסים לעשות דבר ונכשלים טובים לאין-שיעור מאלה שאינם מנסים לעשות דבר ומצליחים - לויד ג׳ונס
sign
אלה המנסים לעשות דבר ונכשלים טובים לאין-שיעור מאלה שאינם מנסים לעשות דבר ומצליחים - לויד ג׳ונס
sign
אלה המנסים לעשות דבר ונכשלים טובים לאין-שיעור מאלה שאינם מנסים לעשות דבר ומצליחים - לויד ג׳ונס
sign
אלה המנסים לעשות דבר ונכשלים טובים לאין-שיעור מאלה שאינם מנסים לעשות דבר ומצליחים - לויד ג׳ונס
sign
אלה המנסים לעשות דבר ונכשלים טובים לאין-שיעור מאלה שאינם מנסים לעשות דבר ומצליחים - לויד ג׳ונס
sign
אלה המנסים לעשות דבר ונכשלים טובים לאין-שיעור מאלה שאינם מנסים לעשות דבר ומצליחים - לויד ג׳ונס
sign
כבד את אוייביך למען יארכו רגליך.
mask

למה הוא עוקב אחריי? נאלצתי להתאמץ ככל יכולתי לא לנשוף במורת רוח. עם כמה שאהבתי אותו, לא רציתי לדבר על שום דבר כרגע. אני רק רציתי להיכנס, לבקש לדבר עם רפי פרץ ההוא, ו... קולו של עומר קטע את מחשבותיי: "לא שמתי לב שזו את, כלומר, לא ידעתי שאת זו שישבה לידי באוטובוס," הסביר בקול נבוך. 

''הו, אני מצטערת," לחשתי תוך שמוחי מגשש אחר הסבר. "אני הייתי ממש עסוקה ב... אממ...  לחשוב. אני ממש עמוסה לאחרונה," התחלתי להגיד, אך הוא הינהן לאות שזה בסדר ונשמתי בהקלה. 

''תגידי, את בטוחה בעניין ארז? את לא חושבת שכדאי לקדם את העניינים? הוא דיי ביישן, ואני לא בטוח שזה יתקדם לאנשהו בקרוב." הוא נשמע נואש, נואש לעזור לחברו הטוב. אך איך אגיד לו לא? 

פתחתי את פי להגיד משהו, אך ברגע האחרון התחרטתי; רעיון חדש נרקם במוחי... ''אולי נצא לדאבל דייט? אני, ארז, אתה ומיכל.'' אמרתי בחיוך של ניצחון.  מיכל ועומר לא היו ביחד, הם לא היו מעוניינים אחד בשני. אבל מיכל ידעה על הקראש שלי על עומר, וידעתי שהיא תעזור לי להשיג את מבוקשי. ועומר? רגשותיו לא משנים, הוא חבר כל-כך טוב... הוא יעשה הכל בשבילו. הנאמנות שלו, זו אחת מהסיבות שבגללן אני אוהבת אותו כל-כך. 

(בנות, אפשר לשאול איך קרה שבהתחלה התברר שהיא הייתה עם תומר, אבל יש לה קראש על עומר כבר שלוש שנים? 

במי היא מאוהבת, קורל המתוסבכת הזו? חחחח

הסבררר פליזזז... 

לדעתי נעשה שתומר הוא האח הגדול שלה, ככה הגיוני שהם אוהבים אחד את השני אבל הוא עזב לשנתיים. 

כן, טוב. זה יהיה הכי הגיוני אז לדעתי כדאי שנמשיך בקו החשיבה הזה.) 

sign
גם ברגעים הכי קשים, תזכרי שהקקי בווטסאפ תמיד מחייך!
mask

קורל מאוהבת בעומר חחח... 

sign
“Emancipate yourselves from mental slavery. None but ourselves can free our minds.”
mask
א(!)פק אוגוסט 02, 2019 19:23

  עומר ענה לי "אמממ אני לא ממש עם מיכל..." הרגשתי שהוא קצת מתלבט אבל לבסוף הוא אמר "טוב בסדר, נשמעמ אחלה! אז..." חשבתי פליז לא היום, פליז לא היום! "שחושבים על זה אפשר היום ב20:15 ב"דוט"!" צרחתי לאאא בלב... חשבתי שאני יכולה לעכב את מה שאני רוצה לעשות בכמה ימים.

עניתי "מושלם!" בלי להסס. הוא חייך ואמר "תודה קורל, את מלכה" והלך... התבאסתי קצת ושמחתי בו זמנית. עד ש...

sign
אל תורידי את הראש, יפול לך הכתר❤
mask
שייקספיר אוגוסט 15, 2019 01:25

לקחתי את החבילה בתימהון והיבטתי על דוד אלי,הוא חייך אלי אבל בעניים שלו זיהיתי זיק חשוד, פתחתי את הנייר ולא הבנתי מה קורה. בפנים,על חתיכת בד קטנה נחה-

sign
כל שיר הוא זיכרון בלתי נמנע
mask
תגובות: 214
Blair(: יוני 01, 2021 20:16

נכנסתי לבניין. הכניסה הייתה מלאה באנשים והרגשתי שאני מתחילה להילחץ. לא ידעתי לאן לפנות ואיפה נמצא המנהל, רפי פרץ. 

"זוזי ילדה, את מפריעה לאנשים לעבור" אמר השומר בכניסה. 

הלכתי לצד והסתכלתי על האנשים הרבים שהיו בפרנוצל. תהיתי מי מבינהם הוא רפי פרץ. פתאום שמתי לב לקבלה שהייתה בקצה השני של החדר. הלכתי בין האנשים הרבים, מנסה לא להיתקע באף אחד ומצליחה בקושי והגעתי לבסוף לקבלה. 

"...מה זאת אומרת לא פה?? הוא הבטיח לי שהיום אנחנו ניפגש!" צעק מישהו על הפקידה. 

"אני אומרת לך שוב, הוא לקח יום חופש" אמרה הפקידה והעבירה את מבטה אלי. 

"תתקשרי אליו עכשיו ותגידי לו שיבוא! לי הוא לא עונה ה-" פתאום האיש שם לב אלי. 

"כשהוא מגיע מחר, תגידי לו שהייתי פה ושיקבע איתי פגישה או שהכול מבוטל" ניסה האיש להגיד בשקט אבל שמעתי אותו בכל זאת. 

האיש הלך ופינה לי מקום. 

"כן, במה אפשר לעזור לך?" שאלה הפקידה. 

"אממ רפי.. המנהל! המנהל רפי.. התכוונתי פרץ! אממ אני.." ניסיתי להגיד אבל הכול היה מבלבל מדי ורק רציתי חיבוק מאמא שלי. 

היא כבר לא פה, הזכרתי לעצמי. 

"מה אמרת, מתוקה?" שאלה הפקידה. 

"המנהל רפי פרץ נמצא?" שאלתי ביותר ביטחון. 

הפקידה הרימה את עיניה ובדיוק בשנייה שהבנתי שמישהו נמצא מאחורי נשמע קול. 

"אני המנהל. מה את צריכ-" המנהל עצר את המשפט והחוויר כשהסתובבתי אליו. 

"רפי?אתה בסדר?" שאלה הפקידה. 

"אל תתני לאף אחד להיכנס אלי. ואת, בואי איתי" אמר המנהל והתחיל ללכת במהירות לעבר המעליות. לא הייתה לי ברירה אז הלכתי אחריו. 

המנהל הכניס מפתח ולחץ על קומה 42. הוא נכנס ואני אחריו. 

"את דומה לאמא שלך" אמר המנהל וחייך חיוך עצוב כשראה את התדהמה על פני. 

 

ועד פה היה לי כוח לחשוב יאייי 

sign
אנשים עוד לא מתו מעבודה קשה, אבל למה לקחת את הסיכון?
mask
תגובות: 214
Blair(: יוני 01, 2021 20:17

הו שיט זה יצא ארוך מקווה שתסתדרו ושזה תואם לסיפור כי לא קראתי את כולו 

sign
אנשים עוד לא מתו מעבודה קשה, אבל למה לקחת את הסיכון?
mask
-=+LOL+=- יוני 14, 2021 13:39

רק מעודדת אתכן- יפה ממש עד עכשיו אבל אני עצלנית מכדי להמשיך

sign
Idk what to write in here
mask

1+

sign
"כָּאן הָיָה מִכְחוֹל וְאָנוּ שְׁנַיִם, מְצַיְּרִים צִיּוּר בְּתוֹךְ צְבָעִים שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לִדְהוֹת..."
mask
תגובות: 704
0000a מאי 21, 2022 21:00

הסטתי את מבטי, ודמעות עלו בעיניי. מצמצתי חזק ככל יכולתי כדי להסתיר את הדמעות.

לא ידעתי מה לענות, ואף אחד מאיתנו לא אמר מילה.

דינג, דונג, דינג 

המעלית הגיעה לקומה 42.

נכנסנו לחדרו, ולפניי נגלה מקום עצום, ובו רק שולחן, כיסא, ותמונה גדולה של משפחתו. 

הדלת נטרקה בעוצמה. 

"חיכיתי לך" אמר לה רפי

sign
mask
תגובות: 394
מונה ליזה מאי 21, 2022 21:56

ופתאום העיניים של רפי נדלקו באור כחול בוהק והקול שלו, הקול השקט והשליו השתנה לקול בס עבה. "תזהרי קורל, אמא שלך לא הייתה מי את חושבת שהיא..." הוא מלמל. לפתע הוא עף באוויר וצנח בפתאומיות, עיניו נעצמו וכשהוא פתח אותן הן כבר חזרו לצבע החום הרגיל שלהן. רפי מיצמץ כאילו העירו הרגע משינה. דם נזל מאפו "זה מתחיל, זה מתחיל..." הוא מלמל והתעלף

sign
חולה על פרסי ג'קסון
sign
חולה על פרסי ג'קסון
sign
חולה על פרסי ג'קסון
sign
חולה על פרסי ג'קסון
sign
חולה על פרסי ג'קסון
mask
תגובות: 704
0000a מאי 21, 2022 22:30

"מה מתחיל?? מה מתחיל?? מה אמא שלי עשתה?? תענה לי!!!" היא ניערה אותו בחוזקה אבל הוא היה כבר מעולף.

החדר התחיל לרעוד, והתמונה הגדולה כמעט נפלה. היא ניסתה לצאת, אבל הדלת הייתה נעולה. "הצילו!!" היא צעקה בכל הכוח, אך אף אחד לא ענה. 

רפי פקח את עיניו לפתע.

"תצילי את העולם מפני ה"נעלמים" " הוא אמר בכוחותיו האחרונים ואיבד שוב את הכרתו.

 

 

sign
תעשי רק מה שאת אוהבת, רק מה שאת חושבת שיהיה לך טוב⁦⁦♡
sign
תעשי רק מה שאת אוהבת, רק מה שאת חושבת שיהיה לך טוב⁦⁦♡
sign
תעשי רק מה שאת אוהבת, רק מה שאת חושבת שיהיה לך טוב⁦⁦♡
sign
תעשי רק מה שאת אוהבת, רק מה שאת חושבת שיהיה לך טוב⁦⁦♡
sign
mask
תגובות: 394
מונה ליזה מאי 22, 2022 14:47

ואז הרצפה התחילה לרעוד, כאילו אשכרה לרעוד! סדקים נפערו בתקרה ובקירות והדלת נסדקהה . קורל ניסתה לשבור את הדלת אבל היא לא הצליחה.  היא נכנסה לפאניקה, קורל הייתה קלסטרופבית בטירוף. כל חושיה כשלו, היא נזכרה במעורפל במשהו שאמה אמרה לה לפני מותה "יש בך כוח חבוי" או משהו. העולם התנדנד והחשיך בקצוות. קורל עמדה להתעלף.

ואז היא הגיעה.

sign
חולה על פרסי ג'קסון
sign
חולה על פרסי ג'קסון
sign
חולה על פרסי ג'קסון
sign
חולה על פרסי ג'קסון
sign
חולה על פרסי ג'קסון
mask
תגובות: 704
0000a מאי 22, 2022 18:47

"אמא?" ראשה הסתחרר והיא נפלה מרגליה. כעבור כמה שניות היא איבדה את הכרתה.

ביפ ביפ ביפ

היא מצמצה ולמול עיניה נגלה חדר קטן עם מיטה, שידה קטנה והמון מכשירים רפואיים. היא הרימה מעט את ראשה, והתכווצה מכאב. 

הדלת נפתחה בקול חריקה, ונכנסה רופאה, לבושה לבן, בעלת שיער בלונדיני אסוף לקוקו נמוך. היא נראתה עייפה, כאילו לא ישנה כבר שבוע.

קורל לא הצליחה לראות את פניה של הרופאה, אך מיד שאלה "אמא? איפה את?" הרופאה התקדמה אל עבר קורל, ופתאום היא זיהתה את פרצופה והכל חזר אליה בבום

sign
תעשי רק מה שאת אוהבת, רק מה שאת חושבת שיהיה לך טוב⁦⁦♡
sign
תעשי רק מה שאת אוהבת, רק מה שאת חושבת שיהיה לך טוב⁦⁦♡
sign
תעשי רק מה שאת אוהבת, רק מה שאת חושבת שיהיה לך טוב⁦⁦♡
sign
תעשי רק מה שאת אוהבת, רק מה שאת חושבת שיהיה לך טוב⁦⁦♡
sign
תעשי רק מה שאת אוהבת, רק מה שאת חושבת שיהיה לך טוב⁦⁦♡
sign
תעשי רק מה שאת אוהבת, רק מה שאת חושבת שיהיה לך טוב⁦⁦♡
sign
תעשי רק מה שאת אוהבת, רק מה שאת חושבת שיהיה לך טוב⁦⁦♡
sign
תעשי רק מה שאת אוהבת, רק מה שאת חושבת שיהיה לך טוב⁦⁦♡
sign