נדירות הפעמים שהחיים נותנים לנו הזדמנות להיפרד כראוי מהדברים הגדולים והמשמעותיים באמת. בדרך כלל הפרידה מתרחשת בהפתעה, בחטף, ולרוב אנחנו מבינים רק בדיעבד שזו הייתה הפרידה.
למזלי, יש לי הזדמנות להיפרד כמו שצריך מהאתר שהיה הבית שלי ומקום המפלט שלי מאז שהייתי ילדה בת 12, ועד היום. בהתחלה כגולשת והיום כמנהלת האתר שהייתה לה הזכות לנהל אותו עבורכן.
כבת לעולים מהפריפריה, שאימא שלה נטשה אותה, האתר היה המקום היחיד והעיקרי שלי לשאול את כל מה שלא יכולתי לשאול אף אחד. החל ממתי יגיע המחזור, למה לא גדל לי החזה, איך מורידים שיער, האם זה בסדר שיש לי חצ'קונים, ועד למה הוא לא אוהב אותי, איך מתנשקים, למה בנים לא מתחילים איתי, ואיך משכנעים את אבא לעשות עגיל בפופיק.
האנונימיות של האתר אפשרה לי לשאול הכול, בלי להתבייש. אותה האנונימיות גם אפשרה לי לפרוק את כל הזעם, הכעס, התסכול, הקנאה והעצב שנערות אוגרות ומתמודדות איתם בגיל ההתבגרות.
יש קסם באפשרות לכתוב את כל מה שאוכל אותך מבפנים, לקבל תמיכה מבנות כמוך, ואז לקום למחרת ולצאת לעוד יום, קלה יותר, רגועה יותר ושייכת יותר. גם אם השייכות היא בלב, שייכות שאי אפשר לתחום גיאוגרפית או פיזית.
אבל שייכות בלב זה כל מה שאנחנו צריכות, בגיל 12, בגיל 15, בגיל 18, ואפילו בגיל 33. כולנו רוצות להיות שייכות לקהילה, להרגיש שמבינים אותנו, שיש לנו מקום בעולם.
לכן, כשראיתי שחוה, המייסדת של האתר, מחפשת מנהלת אתר, קפצתי על ההזדמנות. אני מתביישת לספר כמה התרגשתי לדבר איתה בטלפון, להכיר את האדם מאחורי הרעיון והפלטפורמה ששיפרה לי את החיים, חיזקה אותי בגיל ההתבגרות, ונתנה לי מקום בעולם.
לא חשבתי שאני אהיה זו שאנהל את האתר כשהוא יסגר.
מודה ומתוודה שלא חשבתי שהוא יסגר, זה היה מרגש כל כך לגלות שהוא עדיין קיים, ושהוא חי ובועט. פיסה מהילדות של כולנו שהשתמרה במרוצת השנים.
אבל עכשיו בשלה העת להיפרד.
תודה לחוה, תודה לאתר, תודה לקהילה, ותודה לכל אחת ואחת מכן שנתתן לי את הכבוד, הזכות וההנאה הצרופה שבלנהל את האתר בשנתיים האחרונות. תודה על ההזדמנות לקרוא את התכנים שלכן, להדגיש את מה שחשוב, להאיר זרקור על מה שנכון להציף, ולהתחבר שוב לנערה שהייתי.
אין לנו שום דרך לדעת מי גלשה איתנו באתר, מי קראה, מי הגיבה, מי ראתה ועשתה לייק. אבל הן היו פה יחד איתנו, וזו ידיעה כל כך מנחמת ומשמחת.
מאחלת לכולנו שנזכור תמיד שאנחנו קהילה, ושאישה לאישה מתנה, בכל גיל, בכל מקום.
אוהבת מאוד,
שלכן
יוליה בן שחר
