שיחת הביקורות הבונות

החבר של החברה שלי חזר מחצי שנה בדרום אמריקה. היא חשבה שהוא חוזר בכלל בעוד חודש, והוא עשה לה הפתעה. דפק בדלת של הבית שלה ביום בהיר אחד.
חשבתי לעצמי, איזה יופי זה לעשות הפתעה. כמה ביטחון יש לך באהבה של מישהו לגביך כדי לדעת בוודאות מוחלטת שעצם ההופעה שלך תשמח אותו. שזה יהיה רגע מאושר של קבלה של משהו מוכר ואהוב, ואתה המתנה. ואתה יודע שאתה המתנה. אתה מתנה כל כך טובה שכל מה שאתה צריך לעשות זה להופיע. וזה מקור האושר כאן. שאתה כאן. הגעת.
כמו חייל שיוצא חמשו"ש בהפתעה והוא חוזר הביתה בלי להגיד, כי זה יהיה כיף, לראות את הפרצוף של אמא, איך היא מתלהבת, איך אבא שמח. זה מובן מאליו שזה אירוע משמח. הוא חוזר אל אותה אמא שהוא גם יכל לקחת כמובן מאליו שהיא רוצה לשמוע הכל אודות הדלקת שיש לו בדרכי השתן, ומה המפקד אמר לו, והשלפוחיות שיש לו ברגליים. את לא תפרטי באוזני כל אחת מחברותייך על הפטריה הואגינלית שלך. אבל לאמא שלך כן. ומעבר לזה- היא גם רוצה לשמוע עוד. היא רוצה עדכונים. זה ממש מעניין אותה. והיא גם רוצה שתופיעי בבית. אתה לא עושה הפתעה כזאת לרוב החברים שלך. כי לא בטוח שאתה מוזמן ושהם ישמחו לראות אותך בכל רגע נתון. כדאי שתתאם כדי שזה יהיה נוח להם. כדאי שתוודא שהם רוצים לראות אותך. כשאני הייתי בקורס בצבא אחרי הטירונות ונתנו לנו חמשוש בהפתעה, אני גם שקלתי את הרעיון, אבל חשבתי לעצמי שעם אבא כמו שלי, עדיף שלא יהיו שום הפתעות. לטובת שנינו.
חשבתי לעצמי כמה אני רחוקה מלהיות הפתעה. מתנה. כמה רחוק ממני הרעיון שיהיה לי אהוב, שאני אוכל לעשות לו הפתעה כזאת. כמה רחוקה אני מלהיות בקרבה שהיא כל כך גדולה, שעצם ההופעה שלי, הקיום שלי, יציף אותו באושר. וזה יהיה מובן מאליו בשבילי ובשבילו. כמה יופי יש בלקחת מישהו, ואת האהבה שלו כמובן מאליו. כמה עוגן יש במובן מאליו. אנשים לא מעריכים אותו בכלל.

יאללה כנסו בי (:

^ קטע יפה מאד. הצלחתי לגמרי להתחבר לראש שלך, הכתיבה שלך זורמת והגיונית ואת מצליחה לתאר טוב את הרגשות שלך על הדף. מובן שזו לא יצירה ספרותית ממש אלא יותר סוג של פריקה, השפה היא לגמרי שפת דיבור ואת גם לא השתמשת הרבה בדימויים ואמצעים אומנותיים אחרים, אבל כבסיס להמרה בין רגשות למילים הצלחת ליצור קשר בין מה שניסית להעביר למי שקורא (לי לפחות).

את צודקת.. זו באמת פריקה. תודה על התגובה שלך

אני כל כך מתייבשת לפרסם פה, אבל אני חייבת דעה כנה:

היא פקחה את עיניה ומצאה את עצמה בים.

דווקא במקום הכי פחות צפוי, ממש בתוך המים שהגיעו לה לצוואר.

היא החלה לשחות באינסטינקטיביות, היא חשבה שבדיוק כמו שמתה במקום יבש וחם- החיים החדשים שלה יהיו ההשלמה של מה שקרה, התיקון.

אבל למעשה, זה היה לא יותר מצירוף מקרים.

היא המשיכה לשחות, התקרבה לקצה, אבל אז..

המים שנכנסו לאוזנייה מנעו ממנה לשמוע את המילים, אבל היא שמעה צעקות

צרחות

היסטריה

מוות

כאב

היא הפסיקה לשחק את משחק האסוציאציות.

היא נעצרה, נשמה עמוק והביטה סביבה.

גופת נערה צפה במים- שיער בלונדיני מתולתל ועיניים ירוקות פקוחות לרווחה.

עור חיוור, מכוסה בעלים, בגד ים שחור.

משהו מוזר ומוכר שהכה בבטנה, נשימתה נעצרה.

זו הייתה הגופה שלה

^ הקטע הזה לא כל כך ברור... יש כאן כמה משפטים שלא מתחברים לכדי משמעות הגיונית, לפחות לא כזו שאני הבנתי מיד כשקראתי אותם. למשל "בדיוק כמו שמתה במקום יבש וחם - החיים החדשים שלה יהיו השלמה עם מה שקרה, התיקון". לא כ"כ הבנתי את המשמעות של המשפט הזה או ההקשר שלו. בגדול מה שהצלחתי להבין מהקטע הוא שהיא שוחה בים ובעצם חווה ממבט חיצוני את המוות שלה כשהיא טבעה. אבל כאמור יש שם כמה התבטאויות שלא מבארות עוד את הנושא.
כתיבה מסתורית היא אמנותית ומשרתת לעיתים את המטרה, אבל בקטע קצר כ"כ אני חושבת שהמסתורין לא יכול להיות מעורפל מדי, משום שאין מספיק בשר בשביל להבין אותו. גם המשפט "היא הפסיקה לשחק את משחק האסוסיאציות" לא כל כך תרם או ביאר את מה שקורה. זאת הדעה שלי ברמת התוכן... כלומר יש כביכול פאנץ', אבל אני הרגשתי שלא הצלחתי להבין או להתחבר למתח שאמור להיבנות לאורך הקטע לקראת הפאנץ' הזה..
מבחינת שפה - שפה יחסית יומיומית ללא אמצעים אמנותיים כלשהם למעט ריתמוס, אבל לא גורעת מהקטע.

:)