הספרנית הקטנה של ספריית בית החזה שלי

הספרנית הקטנה של ספריית בית החזה שלי רגזה היום. הרגשתי זאת.
היא רקעה ברגליה וטיפסה בסולם ושם, גבוה גבוה ליד המשוררים המתחילים באות א׳-
בחרה ספר והטיחה אותו אל רצפת הספרייה.

החבטה הרעידה את כולי והדהדה החוצה.
פניתי אליה וביקשתי- ״הרי את ספרנית,
מי כמוך מבינה את ערכו של השקט. אנא ממך, די למהומה. כבי את האור ונלך שתינו לישון.״

אבל היא בשלה, הזיזה כותרים מפה לשם ועלתה וירדה בסולם והטיחה ברצפת בית החזה שלי ספרים.
כל הלילה לא עצמנו שתינו עין.

הספרנית הקטנה של ספריית בית החזה שלי מבחינה בדקויות, אתם מבינים, אין לי איך
לרמות אותה.
והרי היא ראתה
איך אחזתי בידו
דקה אחת מעבר
למותר
ושלחה מברק
קצר-
״חומד, את מאחרת להחזיר כותר.
אי אפשר לנצח נצחים להשאיל,

אל תאלצי אותי לקנוס אותך.״

ואני, טרם החזרתי.

כל הלילה לא עצמנו עין.
-----------------

"עת השתחררתי הרופאים המליצו לי
ביקור חודשי בנמל התעופה,

זה באמת עושה לי טוב
לראות מטוס גדול ממריא
דרך דמעה שקופה..."

איזה יופי :]
-----------------