אני כותבת מאז שלמדתי לכתוב בצורה תיקנית יחסית
התחלתי מלכתוב שירים.. הייתי כותבת כל יום שיר, הייתי מאוד יצירתית ומשוחררת מכל ביקורת עצמית ושמרתי על הכל. וזה ממש כיף לחזור אחורה ולראות מחשבות תמימות של ילדה, עם נקודת מבט קצת בוגרת יחסית לגיל. הייתי מקשטת כל דף של שיר שכתבתי ביומן במדבקות וציורים מסביב וצובעת אמא שלי מאוד עודדה אותי ואמרה שאכתוב ספר שירים (בגיל 10, כן) ונפרסם אותו.הייתי כל כך בציפיה ובסוף זה לא קרה...
אחרי זה עברתי לכתוב סיפורים ולכתוב ביומן. זה היה תמיד כמו חלק בלתי נפרד ממני. הייתי עושה את זה פעם על בסיס יום יומי. ואם לא הייתי עם היומן הייתי כותבת בפלאפון בהודעות ושומרת ..היום, אני הרבה פחות מתמידה בזה. אולי פעם בחודש.אולי כי אני מצליחה לשחרר את מחסומי הכתיבה, ולהאמין שהכתיבה שלי מספיק טובה.אולי כי העומס היומי לא מאפשרואולי כי סתם.. עבר לי.
עד לא מזמן ההתנסות שלי עם יומנים הייתה ממש לא מוצלחת... הייתי כותבת בכל מיני מחברות ישנות את מה שעבר עליי ואז מפסיקה, כל פעם הבטחתי לעצמי שזה לא ייקרה ולא עמדתי בזה. הייתי מנסה לכתוב בסגנונות שונים, בדרכים אומנותיות או מה שזה לא יהיה, הייתי קטנה יותר.
עכשיו התבגרתי ולאחרונה אבא שלי קיבל מין מחברת כסופה כזו מהעבודה, החזות החיצונית שלה כ"כ משכה אותי וידעתי שאני חייבת לכתוב בה, פרקתי את מה שישב לי על הלב אבל בצורה שלי, בצורת מין קטע כזה שכל אחד יכול להתחבר אליו אבל... בעצם הוא משהו שלי. המשכתי לכתוב בה, כבר כמעט חודש ואני חושבת שהתחלתי להתמיד עם הקטע הזה של היומן, קטעים ומכתבים הזה, שזה משהו שלי, זה באמת עוזר, אני מרגישה משוחררת, שיש לי למי לספר מה עובר עליי.
מבחינת כתיבה, את כל הסיפורים והקטעים שלי אני כותבת במחשב, התחלתי לכתוב בכיתה ה', ואני ממשיכה עם זה עד היום, אבל הכתיבה ה"ספרותית" שלי לא מדברת עליי, זאת אומרת היא לא פריקה שלי, היומן כן.
4Girls הדף הרשמי