אמא

אמא?
תמיד חישבתי, התחשבנתי, קדימה, אחורה, מה האפשרות ש...
"את עומדת להיות אמא"
17 שנים שאני נושמת את עצמי, מטר שישים ושלוש על ארבעים ושניים קילוגרמים, שלושה חודשים של איחור במחזור, כרס אחת שצצה לה בבטן בגוף שבמשך ארבע שנים אוכל שש ארוחות ביום, רץ שמונה קילומטרים ביום והשיל מעצמו ארבעה עשר קילוגרמים.
"את כבר בחודש השלישי מתוקה, את רוצה שניצור קשר עם ההורים?"
לא! אמא ילדה אותי בגיל 24, היא לא תבין את ההיגיון שב- לטעות. במיוחד לא כשאני כל כך מחושבת.

ארבעה חודשים אחרי, גם אני יודעת לספור, לחשב, האולטרסאונד מראה תמונה של שעועית לבנה שחוטים קטנטנים יוצאים ממנה אלי, הבת שלי.
רואים בעיקר ראש, ראש גדול אליו מחובר גוף שקטן ממנו במעט, בראש הזה צומח לו המוח, שניזון ביחד עם הגוף הקטן ההוא מהגוף שלי.
אני מאובזרת בכדור קטן שנתלה על הבטן, העגיל בטבור כבר ירד מזמן וסימנים שהספיקו לדהות נמתחו מחדש בצדדים, שולחים חוטים דקיקים שכמו רוצים לגעת במהות ההיא שצומחת בי.
"היא לא מפותחת מספיק"
קביעה דלה, לא מספקת אותי, הרופאה מישירה מבט ואומרת בקול שלא מותיר מקום לדימיון.
שבעה חודשים שהיא גדלה בתוכי אבל זה עדיין לא מספיק. אחד ועוד אחד שווים שניים וכשאחד מהם לא שלם יש חוסר.
אני מנסה לחשב מה אכלתי, כמה אכלתי, אולי הכושר שהקפדתי עליו האט אותה, אבל זה לא הגיוני.
הילדה שלי לא מפותחת מספיק.

יש לה ראש גדול, שמחובר למליארד צינורות, איבדתי את היכולת לספור. אני רק אוחזת בה בשתי ידי, את השעועית הקטנה שלי שנדמה שרק יצאה והנה שוב התחברה לחוטים הקטנטנים שהזינו אותה.
המוח שלה מפותח והריאות לא. היא אוספת אוויר מצינור אל ריאות שנעזרות במכונה. יש לה ריח עדין של טלק ותמימות, במקום בו ההתבגרות היא חובה.
אני מרגישה כי נגיעה אחת שלא במקום והיא מתפצלחת לי בידיים. ידה הקטנטנה בגודל אפון, ממנו יוצאות אצבעות דקיקות שנדמה כי הציפורן שגדלה עליהן לא מתאימה לתפאורה שלה. אני מדמיינת את הלק הורדרד שאמרח לה לכבוד יום הולדתה השישי ומתנערת, אני מחושבת ויודעת שכמו אפונה, כמה קל למעוך את הרוך הזה.

הדבר היחידי שאין לי תשובה אליו, היא התשובה לשאלה "למה".
כמה? שמונה חודשים שהיא שלי, יומיים של המכונות.
איך? מוח מפותח, ריאות, לא.
מתי? בעוד רגע, נשימה אחרונה של חסד, מגע אחרון, ליטוף, שאיפה של ריח כביסה ובית חולים. וחדל.
למה?
למה לתת, להרגיש ולקחת, לאפשר ולאסור.

אמא?
הייתי אמא ליומיים, אולי בעוד כמה שנים אהיה אמא שוב.

ואוו איזה קטע חזק. וממש עצוב :[
-----------------

וואו. קטע מדהים, מרגש ועצוב
-----------------

Today I will do what others won`t,
so tomorrow I can do what others can`t.
No matter how hard it is,
just keep going, because you only fail when you give up.

>
"You really don`t understand, do you?
I don`t want whatever I want. Nobody does. Not really.
What kind of fun would it be if I just got everything I ever wanted?
Just like that, and it didn`t mean anything."
- Coraline. Neil Gaiman.
(קרדיט לתמונה: גוגל תמונות-Coraline.)