דירה להשכיר.

היי בנות, המון זמן לא הייתי פה,
כתבתי קטע וחשבתי לשמוע מה דעתכן( המון זמן לא כתבתי כמו שצריך האמת)

דירה להשכיר.

אומרים שהשמיים הם הגבול. אומרים שככל שאדם שואף הוא יגיע בסופו של דבר לפסגה ויצליח.
עדיף אדם שמעז ולא כזה שרק חולם בהקיץ.
אומרים שכשצעירים החיים יותר יפים. אין ילדים. אין דאגות. לא צריך לחשוב יותר מידי.
אנו חיים בעולם שבו כסף הוא המדד להמון דברים.
אומרים שהאדם הוא מאוד חומרני ועסוק תמיד במרדף אחר הכסף.
אותם הצעירים משכירים דירה, חיים כמו אנשים גדולים. אותם האנשים הגדולים שבראשם יש כל כך המון דאגות. הם אינם נחים על זרי הדפנה.
משכירים דירה. משלמים חשבונות. קניות. בריאות. ניקיונות. סדר. עבודה. תשישות. כסף.
אומרים שאנשים שמעניין אותם הכסף ורודפים אחריו סופם ליפול, האומנם?
העבודה היא חיינו אך לא בשבילנו?
אנו הולכים לישון והמוח טרוד האם בסוף החודש המשכורת תשתלם אחרי כל העבודה הקשה שאנו עושים.
מה הצעירים הללו מבינים הרי? כל מה שעליהם לעשות הוא רק לעבוד ולהנות .
אנו עוסקים במרדף אחר הכסף בצורה אובססיבית אך איך אפשר שלא?
האויר שאנו נושמים עולה כסף.
מבלי שכף רגלינו תדרוך בחוץ אנו כבר משלמים.
קמים בבוקר, מתלבשים, טרודים מהפקקים בבוקר בדרך לעבודה, מצפצפים, מקללים, מסתכלים בזיעה קרה עם השעה ותוהים ששוב הפעם האיחור הארור הזה, מגיעים לעבודה, לחוצים עוד מבלי שהיום התחיל, עצבניים, עייפים כי בלילה הקודם לא ישנו מספיק והמוח טרוד בכל כך הרבה דברים ובעיקר בלכלכל את עצמנו, ממשיכים ביום העבודה ורק מתפללים להגיע הביתה, מסיימים את יום העבודה הקשה והמעייף, שוב הפעם נכנסים לאוטו, שוב הפעם אותם הפקקים הארורים שלא משתחררים, אותה הנסיעה המתישה, מגיעים הביתה וגם שם יש עבודה.
כביסה. כלים. ניקיון. סדר. אוכל. אנו מסביב לשעון עובדים והמוח כבר עייף מידי מלחשוב והגוף מסרב להמשיך ולעבוד אך אין ברירה.
לפעמים העבודה היא בצהריים עד הלילה. הגוף קורס בשעות הלילה, הרגליים מסרבות שתעמדי עליהן כי עייפת אותן מספיק, הגב מתחיל להציק ולזעוק אותותיו שדי, עברת כל גבול כבר וכמה אפשר. הגרון כבר יבש כי צעקת מספיק. הראש כואב כי התעצבנת יותר מידי. מחכה לרגע שבו תנעלי ותלכי הביתה. תשימי את רגלייך ותנוחי. אך המוח לא מפסיק לחשוב והמוח לעולם לא נח.
לפעמים אנו נאלצים לעבוד בשני מקומות עבודה כי לא מספיק אחד.
לעיתים אנו עובדים בעבודה שהיא בכלל לא בשבילנו, לא המקצוע שבו אנו מומחים ובעלי תואר מדופלם ומלומד כי החיים מביאים אותנו למצב שבו אנו צריכים בסופו של יום להביא כסף הביתה ולחשבון הבנק, ואנו צריכים להסתפק בכמה שיותר ולא במועט.
יש הוצאות. לפעמים גם רוצים להתפנק ולא להרגיש את המחנק ולא על כל דבר להתחשבן.
החשבון בנק ממזמן לא מחייך, הייתי אומרת שאולי הוא אפילו בוכה ועצוב.
אנו הצעירים מתוסכלים. מחפשים מאיפה להתפרנס, כמה שיותר. החיים לפעמים יודעים להכות חזק וקשה מבלי להתחשב.
מתפללים לפעמים שאולי אראלה ממפעל הפיס תחליט להתקשר ולבשר שזכינו אפילו בסכום הזעום ביותר שיש להציע אבל זכינו.
הולכים למלא את הלוטו בתקווה שאולי יד האלוהים תיגע בטופס ויישלח עלינו מבול של כסף וניהיה מאושרים ונזכה לטוס לתאילנד ולשבת על איזה חוף עם קוקוס ביד ולצחוק על החיים.
החיים גורמים לך להיות רעב לכסף ללא הפסקה ולעולם לא לשבוע כי זה לא מספיק. אתה נקרע בשביל שכר זעום שיספיק לך לשרוד עד סוף החודש וככה אתה חי מחודש לחודש בתקווה שמתישהו זה יישתנה ומתישהו המזל יאיר לך את הפנים והדרך תיהיה מוארת.
לפעמים אין לך ברירה ואתה מתייאש ורוצה לברוח מהכל. עייף מידי מהעבודה, תשוש מידי מהחיים, אבל אתה לא מוותר לעצמך כי אתה חזק יותר מהחיים.
העיניים עייפות, הראש לא מפסיק לשקוע במחשבות, לתהות איפה טעית ומה לא עשית בסדר ואולי הדרך שבה אתה הולך היא שגויה והיא לא עבורך.
לפעמים אתה מדפדף בין התמונות של כל אותם האנשים שנראים לך מאושרים וללא דאגות כלכליות, מטיילים להם ברחבי העולם, החשבון בנק מאושר מפה עד הגג, קונים כמה שהם רוצים ומשיגים כל מה שבא ולא בא ליד. כל אותם האנשים שמנקרים לך את העיניים והלב מתכווץ ואתה רק מקלל מבלי שישמעו.
אותם הצעירים כבר עייפים מהתרצצויות, מהחוסר שעות שינה, מהעבודה העמוסה, והמרדף אחר איפה אפשר להשיג יותר כסף ובאיזה עבודה עליהם לעבוד בשביל להרגיש שהם בסדר, שהמחנק לא מורגש בצורה בוטה.
אומרים שביום בו תפסיק לרדוף אחר הכסף הוא יבוא אלייך, אך אפשר להפסיק כאשר אתה הכי זקוק לו מכל?
הלוואי והיינו חיים באותם המדינות העניות. אותם המדינות הפרמטיביות הללו שאין בהם טיפה של כסף אך האושר הוא אינסופי ורצוף. הם חיים עם מעט דאגות, הבנק לא לוחץ עליהם, המינוס לא גדל, העבודה לא בורחת לשום מקום ואתה לא עסוק במרדף כל חייך.


לעיתים החשק לקום ולברוח מכאן אל הלא נודע הוא חזק והוא מהדהד בראש אך אנו חזקים יותר משאנו חושבים.
אנו לא מוותרים. אנחנו ממשיכים באותה השגרה המעייפת, אותה השגרה המרגיזה, קמים בבוקר, הולכים לעבודה, חוזרים, וכן הלאה- יום יבוא וכל העבודה תשתלם.

יום מן הימים אנו ניהיה אלו שנצחק על החיים. יום מן הימים אנו נשב על חוף, המים יהיו צלולים ובצבע טורקיז, השמש היוקדת תטפח על עורנו, ונלגום מן הקוקוס הטעים ונשב ללא דאגות.












-----------------



Live fast.Die young.

My Blog-
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=417697

מעורר השראה :) וקצת עשה לי חשק לא להתבגר לעולם.. חח

-----------------

אז אם אין לי בעיות כלכליות ובכל זאת רע לי בחיים, אני אמורה להרגיש רגשות אשמה על זה שעדיין רע לי? :-(

אבל אנשים לא עובדים רק בשביל הכסף. זאת אומרת, אם אנשים לא יעבדו אז מה הם יעשו כל היום? איך הם יעבירו את הזמן עד המוות?

וכן, החיים עמוסים מדי וזה סיוט. למה הם לא יכולים להיות יותר נינוחים? למה תמיד מירוץ? למה תמיד יש כל כך הרבה דברים להספיק? למה אנשים לא יושבים להם בסבבה?

-----------------




אתם מרימים לרגע את מַבַּטְכֶם ולפתע, ללא הַתְרָאָה, פס ארוך של אור חוצה את שמי הלילה השלווים. זהו כוכב נופל.