שכתבתי

נראה לי שזה הקטע היחיד שממש אהבתי שכתבתי,
ההשראה של זה ממשהו שקרה לי ומאז לא הצלחתי ולא הייתה לי השראה לכלום... וזה מתסכל כי אני מתה לכתוב ואין לי על מה.
אז בנתיים... ואשמח לעצות

בדרך אליו כבר ידעתי מה הולך לקרות
בדרך אליו למרות שכיסיתי את עצמי טוב עם הצעיף
ידעתי שהוא לא יהיה שם להסתיר יותר כשנגיע
כי אני אתן לו לאהוב אותי לרגע בלי מסכות
למרות שאני בקושי יודעת את שמו. אתן לו להכיר אותי לעומק...
בדרך אליו הסתכלתי על מכונית אדומה וקטנה עם בחור ובחורה
הבחורה הסתכלה לחלון, והבחור היה מרוכז בכביש
הבחורה הזאת ידעה אהבה לרגע
והיא בדרכה לישון ולחשוב עליו
הוא לא יתקשר אליה מחר
היא לא תדע יותר אהבה ממנו
בדרך אליו ראיתי גם מכונית קצת יותר גדולה
עם בחור ובחורה
או שתקראו להם זוג הורים
ששרים עם ילדיהם וכנראה קצת מאושרים
היא תדע אהבה, לאורך כל חייה כנראה.
בדרך אליו התבוננתי בו וראיתי אחד שכנראה לא אראה עוד בעוד כמה שעות
ואז חשבתי לעצמי
שאולי כן ארצה לראות
אז כשהגענו אליו
לא נתתי לצעיף לרדת ממני
וגם המעיל היה קצת סגור
אז בדרך חזרה הביתה ידעתי אהבה מסוג תמים
הוא החזיק לי את היד ובכל רמזור אדום הסתכל עלי וחייך
עכשיו אני אדע ממנו אהבה
אני בטוחה
-----------------


תמיד כשאתה בא
אני כאילו קצת
יודעת שאסור
אבל כבר לא אכפת לי
לא אכפת

קטע יפה :) אין לי הערות..
ואת מוזמנת לקבל השראה מהשיחה של 'סדנת הכתיבה' [אני חושבת שפרסמת את זה כבר שם לא? ]

-----------------

כן... וזו ההשראה היחידה שהייתה לי
-----------------


תמיד כשאתה בא
אני כאילו קצת
יודעת שאסור
אבל כבר לא אכפת לי
לא אכפת

אז יש שם עוד "משימה", אולי זה גם יתן לך השראה..
-----------------

היי, זה שיר שכתבתי לאחרונה, אשמח לביקורות :) זה דיי מטורף איך שהזמן זז מהר בלי חשבון, בלי לחכות הוא עף ופתאום מרגישים את הסוף שקרב גם אם זו רק ההתחלה זו תחושה בלב... והזיכרונות מכים בי פתאום צלולים, צלולים כמו מים- לאור היום וכל המילים שאמרתי ולא לפעמים עדיף פשוט לומר שלום לפעמים עדיף פשוט לומר שלום והשעום מתקתק דקה דקה נקישות דקיקות כמו רעידות אדמה ולרגע חושבים על כל מה שעבר ומבינים שזה רק התחיל שעוד לא נגמר והזיכרונות מכים בי פתאום צלולים, צלולים כמו מים- לאור היום וכל המילים שאמרתי ולא לפעמים עדיף פשוט לומר שלום לפעמים עדיף פשוט לומר שלום לפעמים עדיף פשוט לומר שלום