.

בבית החולים יש קניון קטן, ובקניון יש חנות קטנה, לבגדי תינוקות.
והכל שם כל כך קטן ורך ומתוק שבא לבכות.

ניגשת אליי מוכרת בחיוך ושואלת אם אני צריכה עזרה.
קשה לי להגיד. מה לשאול.
יש לך את זה במידה יותר קטנה?
יש לך משהו רך לעטוף בו געגוע?

אני רוצה לספר. רוצה לדבר. על היום בו ויתרתי על התינוק,
ובמקומו הריתי געגוע.
וכמה שזה משונה, להתגעגע לדבר שלא הכרת. שאפילו לא הספיק להיות ״הוא״ או ״היא״.

על המיטה בבית החולים, בוהה בחלל ומקווה שאולי זה רק קו עלילה משני. אולי בכלל זו לא אני.

אבל קשה להדחיק.
מסתכלת במראה, לראות אולי נחרט לי ״מדיאה״ על המצח.
למרות שלא בוצע כאן רצח, רק בחירה.

אף אחד לא מספר שגם לתינוק מת יש משקל בבטן.
גם אחרי חודשים. והוא גדל.
ובלילות התינוק המת שלי יושב לי על בית החזה.
לפעמים הוא יונק ממני צער.
ועוברת שנה והוא יושב על כתפיי, כבד כמו עול העולם.
הוא העתיד שלא הכרתי. שויתרתי.

אין לי למי להפנות את ה״סליחה״ שלי כי אתה לא כאן, לא קיים, לא ממשי. אבל אני חייבת שמישהו יימחל לי.

המוכרת בחנות לבגדי תינוקות ממשיכה לחייך אליי, אני לא מצליחה. רוצה להגיד לה- ״כן! כן אני צריכה עזרה
אני צריכה עזרה
אני צריכה שמישהו יגיד לי שזה בסדר שבחרתי נכון שכמה תאים זה עוד לא בן אדם שעם הזמן אני אבין וארגע
אני צריכה עזרה
אני צריכה יד מלטפת
אוהבת
אני רוצה
אני רוצה את אמא שלי״

אני לא רוצה לשמוע שוב את המילה אמא.

לא, אני לא צריכה עזרה אבל תודה,
סתם הסתכלתי. אמרתי למוכרת והלכתי.

היא לא הבחינה ברוח הרפאים שנשאתי עימי
כשהלכתי משם החלטתי
להתחיל לסלוח לעצמי.
-----------------

"עת השתחררתי הרופאים המליצו לי
ביקור חודשי בנמל התעופה,

זה באמת עושה לי טוב
לראות מטוס גדול ממריא
דרך דמעה שקופה..."

פשוט..ואו. אני כ"כ אוהבת את הכתיבה שלך,מדהימה. כולי צמרמורת.
הצלחת להעביר לי את התחושה כאילו אני בתוך הסיפורון הזה,כאילו זה עלי,למרות שאין קשר בכלל.
באמת שאני דיי חסרת מילים, זה מדהים.
-----------------


יש אומרים שצבעים זה עולם של נדמה
לא שווה קצת פחות משתלם
לא באמת תגלה יבשת
ויש אחרים שכמוני עוד משוכנעים
שלכל שקורה יש סיבה
ולא מתווכחים עם הנפש

את מקסימה והקטע הזה גם מקסים. והכניס בי עצב
-----------------

מסכימה עם על מילה שנאמרה. פשוט וואו
-----------------

(: נוגית :)

חייה את החיים בפשטות המקסימלית כי החיים כבר יסתבכו לבד

אהוב את עצמך כי אחרת לא יהיה מי שיעשה את זה עבורך

ואו זה כתוב כל כך יפה. מדהימה
-----------------

מדהים, חיבר אותי למשהו אחר לגמרי שממש מתאים לתקופה. את כותבת מדהים!!

המון תודה אהובות. תודה.
-----------------

"עת השתחררתי הרופאים המליצו לי
ביקור חודשי בנמל התעופה,

זה באמת עושה לי טוב
לראות מטוס גדול ממריא
דרך דמעה שקופה..."

מקסים ומרגש..את כותבת כל כך יפה

וואו.. פשוט אין לי מילים לתאר את זה
-----------------

Where I end and you begin.

שלחי לאחד העיתונים... אני כעורכת לא הייתי ממצמצת פעמיים ומפרסמת את הקטע. מזכיר לי שיר של אנה אחמטובה שלמדנו במגמת ספרות בתיכון.
"שיר הפגישה האחרונה"

קֹר פָּשַׁט בֶּחָזֶה וְלֹא חַשְׁתִּי,

אַךְ צְעָדַי הָיוּ קַלִּים.

עַל יַד יָמִין לָבַשְׁתִּי

כְּפָפָה שֶׁל הַיָּד הַשְׂמָאלִית.


נִדְמֶה הָיָה: הַרְבֵּה מַדְרֵגוֹת,

וְיָדַעְתִּי – הֵן רַק שָׁלֹשׁ!

הָיָה לַחַשׁ סְתָוִי בֵּין תְּרָזוֹת:

"תַּמּוּתִי אִתִּי! בְּלִי לַחְשֹׁשׁ!


כִּי רִמָּה אוֹתִי גּוֹרָלִי,

לֵאֶה, זְדוֹנִי, הֲפַכְפַּךְ."

עָנִיתִי: "אֲהוּבִי, אֲהוּבִי!

גַּם אוֹתִי. נַמוּתָה יַחְדָּיו..."


זֶהוּ שִׁיר שֶׁל פְּגִישָׁה אַחֲרוֹנָה.

הֵעַפְתִּי עַיִן אֶל בַּיִת חָשׁוּךְ.

רַק נֵרוֹת בַּחֲדַר-הַשֵּׁנָה

בְּאוֹר צָהֹב-אָדִישׁ הֶחֱשׁוּ.


בְּפֶחָם הוּא סִמֵּן בַּצַּד הַשְּׂמָאלִי

מָקוֹם לְאָן לִירוֹת,

שֶׁתֵּצֵא הַצִּפּוֹר – הַתּוּגָה שֶׁלִּי,

בְּלַיְלָה שׁוֹמֵם לִתְעוֹת.


אֲהוּבִי! יָדְךָ לֹא תִּרְעַד,

לֹא יֶאֱרַךְ סִבְלִי, לֹא יַעֲכִיר.

תִּתְעוֹפֵף הַצִּפּוֹר – הַתּוּגָה הָאַחַת,

תֵּשֵׁב עַל עָנָף וְתָשִׁיר.


כְּדֵי שֶׁזֶּה, שֶׁשָׁלֵו יַאֲזִין

בְּבֵיתוֹ, יִפְתַּח חַלוֹנָיו:

"הַקּוֹל מֻכָּר, אַךְ מִלִּים לֹא אָבִין" – –

וְיַשְׁפִּיל אֶת עֵינָיו.

^ נעתקה נשמתי מההשוואה. תבורכי.
-----------------

"עת השתחררתי הרופאים המליצו לי
ביקור חודשי בנמל התעופה,

זה באמת עושה לי טוב
לראות מטוס גדול ממריא
דרך דמעה שקופה..."

מדהים.
-----------------

וואו. זה מדהים
-----------------

מנהלת פורום עניין ישראלי

"תעקבו אחרי החלומות שלכם, הם יודעים את הדרך."