מה שצריך לקרות- פרק 29 ואחרון.

וווואו זה מצויין. תמשיכי מהר.
-----------------

(: נוגית :)

חייה את החיים בפשטות המקסימלית כי החיים כבר יסתבכו לבד

אהוב את עצמך כי אחרת לא יהיה מי שיעשה את זה עבורך

פרק חמוד (: האמת קצת הזוי פתאום לקפוץ שלושה חודשים משום מקום, מרגיש מוזר. וגם כל הזה שפתאום הוא אוהב אותה...לפני כמה ימים הוא בכלל לא היה בטוח שהוא בנוי לקשר רציני ופתאום מאוהב? את כותבת יפה והסיפור מעניין אבל לפעמים יש קטעים כאלה שמרגישים בלתי מציאותיים וזה מעט הורס לדעתי. אבל סך הכל זה יפה ואני מחכה להמשך

מושלםםםםםםםם
-----------------



When you don`t know exactly where you stand, just starts to go

תודה רבה בנות!!

פרק 26
התקשרתי לגיא מיד כשהתעוררתי בבוקר.
"היי מותק" הוא ענה מיד "מה קורה?"
"הכל מצוין" אמרתי לו בזמן שחיפשתי בגד יפה בארון שלי "התחלת לארוז?"
"לא, הבטחתי שאני אחכה לך"
"אוף" אמרתי לו בייאוש "אולי אל תתגייס?"
"וככה אני אאכזב את הצבא? הם מחכים לי"
"מצפים בקוצר רוח, סופרים את הדקות עד שתתגייס!"
"אני אחזור לפני שתשימי לב" הוא ניסה לעודד.
"לא נכון"
"אני אתקשר אלייך ואשלח לך הודעות כשאני אוכל"
"אל תעבוד עליי, אתה בצבא, לא בקייטנה"
"את לא עוזרת לי לעודד אותך"
"אי אפשר לעודד אותי!"
"די מאמי, אני לא יכול לשמוע אותך ככה" הוא אמר "את רוצה שאני אבריז מהעבודה ואבוא עכשיו?"
"תעזור לי לבחור בגדים למסיבה של שיר מחר?"
"מצד שני, נראה לי שבדיוק התחיל משחק של מנצ'סטר יונייטד..."
"אתה לא מצחיק אותי"
"מאי, ידעת שזה יקרה" הוא עבר לגישה הסמכותית.
"all good things come to an end" ציטטתי את אחד השירים השנואים עליי.
"מאי," הוא גיחך "אנחנו לא נפרדים"
"אתה נוטש אותי לטובת הצבא" התחלתי למרר בבכי.
"אני לא נוטש אותך..."
"זה בגלל שהוא יפה יותר? אטרקטיבי יותר?"
"מה? מי?" הוא שאל מבולבל
"הצבא!"
"מאמי, הבדיחות שלך מדרדרות"
"אתה לא מעודד"
"רגע, אני אוציא את הפונפונים מהארון..."
"אפילו לבדיחות הלא מעודדות שלך אני אתגעגע!" המשכתי ליבב.
"די מאמי, אני לא אוהב לשמוע אותך ככה"
"אל תגיד לי מאמי!"
"טוב, סליחה. נושא אחר, מה עם הציור שלך?"
"המורה שלי לציור בחרה לשלוח אותו לתחרות"
"באמת? כל הכבוד!"
"תודה" אמרתי ומשכתי באף "זה לא מעודד אותי"
הוא התעלם "מאי, אני חייב לחזור לעבודה, הצפרדע מתצפתת עליי" הוא גיחך.
"נחנקת מקנאה שאתה שלי"
"נכון" הוא אמר "ניפגש מחר, את תצליחי להגיע לבד לבית שלי?"
"כן"
"יופי, אוהב אותך"
*
התיישבתי מול המחשב ושוטטתי באינטרנט, כשלפתע שמעתי מפתח מסתובב בדלת הכניסה לבית. קמתי מיד מהכיסא, בשביל את תום, עם שיער ארוך ולא מגולח, נכנס מאושר הביתה.
"תום? למה לא אמרת שאתה חוזר?" שאלתי בתמיהה.
"לא ראית אותי יותר משלושה חודשים וככה את אומרת לי 'שלום'?" הוא הניח את התיקים והמזוודות על הרצפה.
"צודק, סליחה, איזה כיף שחזרת!" קפצתי עליו בחיבוק.
"הגיע הזמן לחזור באיזשהו שלב" הוא אמר "התגעגעתי כבר לארץ... ואלייך כמובן" הוא הוסיף אחרי שראה אותי מחמיצה פנים.
"למה לא אמרת? הייתי באה לקחת אותך משדה התעופה" אמרתי לו.
"רציתי להפתיע אותך" הוא ענה "אל תדאגי, הבאתי מתנות"
"הכי חשוב" אמרתי לו.
"אז אממ..." הוא אמר בזמן שהוא התחיל לפתוח את אחד התיקים "את תהיי בבית היום?" הוא שאל.
עזרתי לו להוציא כמה חפצים מהתיק "למה אתה שואל?"
"תמר תבוא היום" הוא אמר בשוויון נפש.
"תמר ידעה שאתה חוזר?" נעמדתי מולו.
"כן" הוא אמר "היינו בקשר בחודש האחרון"
"תום" אמרתי לו "אמרת לה שאתה חוזר, ולי לא?"
"אל תהיי קטנונית" הוא המשיך לפרוק את התיק שלו באדישות "את תהיי בבית או לא?"
"תהיה רגוע, אני לא אהיה" הסתובבתי והלכתי לחדר שלי.
"נו מאי, לפחות תעזרי לי לסדר!"
"שתמר תעזור לך" מלמלתי.
"מאי, מה הקטע?" הוא התחיל להתעצבן.
"שום קטע," אמרתי לו "פשוט היא וויתרה עלייך ופגעה בך, ובכל זאת אתה בקשר איתה"
"היא לא פגעה בי"
"היא כן תום, אני מכירה אותך, ואני זוכרת. אתה אוהב אותה מאוד, אתם מכירים המון זמן"
"במיוחד בגלל זה את אמורה להבין למה אני והיא חזרנו להיות בקשר"
"היא פגעה בך, תום"
"אל תתערבי לי בחיים, בסדר?" לא הבנתי למה הוא עצבני.
"תעשה מה שאתה רוצה"
"אני עושה את מה שאני רוצה" הוא אמר, עצבני.
התיישבתי לידו וצפיתי בו מוציא חפצים מהתיק שלו. עברו כמה דקות עד שהוא נכנע והתיישב לידי.
"אני יודע שאת צודקת" הוא אמר.
"אבל..."
"אבל אני אוהב אותה"
"אז תעמוד דום בכל פעם שהיא תבקש?"
"זה לא כזה פשוט" הוא נאנח.
"זה כן כזה פשוט" אמרתי לו "היא וויתרה עלייך, איפה האגו הגברי שלך?"
"היא לא וויתרה עליי" הוא התעקש "החבר הקודם שלה חזר לארץ"
"והיא חזרה אליו"
"איך עוד היא יכולה לבדוק מה היא מרגישה אליו?"
"אתה מיתמם"
"בסדר מאי, מה שתגידי. עוד לא חזרנו להיות ביחד, אנחנו רק מדברים"
"ומשום מה, לי לא אמרת שאתה חוזר, ולה כן" הוא הביט בי ושתק "בגללה חזרת, נכון?" שאלתי.
"כן, יש לה יום הולדת עוד כמה ימים" נאנחתי "מאי, אל תתערבי" הוא עצר אותי לפני שהספקתי לחשוב על תשובה.
"טוב, מה שאתה רוצה. בכל מקרה יש לי בעיות משלי..." הלכתי לכיוון החדר שלי.
"תמיד יש לך" הוא אמר.
*
יום לאחר מכן, יצאתי מהבית שלי, מחזיקה את המתנה שהכנתי לגיא לכבוד הגיוס שלו. התחלתי ללכת ברחוב, מקווה שלא לטעות בדרך. התקשרתי לקורל, שלא ראיתי אותה כבר כמה ימים.
"הלו" היא אמרה בקול חלש.
"היי, איך את מרגישה?" שאלתי אותה.
"על הפנים... החום שלי עלה שוב" היא מלמלה בטשטוש.
"לקחת כדור?" אמרתי לה.
"לקחתי כל כך הרבה כדורים, אני חושבת שיצמח לי עץ כדורים בבטן" היא המשיכה למלמל. "מה איתך?"
"בסדר, אני בדרך לגיא" אמרתי לה.
"את נשמעת מאושרת.. הוא מתגייס עוד יומיים לא?"
"תודה שהזכרת לי, אני מנסה בכל כוחי להדחיק"
"סליחה" היא מלמלה "את הולכת אליו?"
"כן, מביאה לו מתנה לגיוס, סוף סוף אראה את הבית שלו"
"נשמע כיף"
"כיף למי?" גיחכתי "לי, שהחבר שלי נוטש אותי לטובת הצבא, או לו, שחברה שלו מתבכיינת שהוא נוטש אותה לטובת הצבא?"
"לי, שהשיחה הזאת עומדת להיגמר" גיחכתי "אני הולכת לישון"
"תרגישי טוב, קורי"
"תודה, ספרי איך היה, ותהני במסיבה של חברה שלך"
"תודה" ניתקנו.
בדיוק הגעתי לבניין שלו, ועליתי במדרגות. בדקתי כמה פעמים שאני עומדת מול הדלת הנכונה לפני שהקשתי בדלת, אבל לא הייתה תשובה. נזכרתי שהוא אמר לי שהוא בטח לא ישמע אותי דופקת בדלת, אז פתחתי אותה בהתרגשות.
"גיא?" קראתי ונכנסתי פנימה. הבית היה חשוך אז התחלתי להתקדם. "גיא?" קראתי שוב.
"שלום" מישהי צצה מהחדר ליד "מי את?" היא שאלה בחיוך.
ניחשתי שהיא האחות התאומה של גיא, אף על פי שהיא נראתה שונה לחלוטין מגיא, וקצת שמנמנה.
"אני מאי, חברה של גיא.. הוא פה?"
"אה" היא אמרה "הוא יבוא עוד כמה דקות"
"רק.. מי את?" שאלתי אותה.
"אני אור"
"את אחות של..." התכוונתי להגיד, אבל אז נזכרתי, נזכרתי מי זאת אור.
"את אור? את אור שגיא.." בלעתי רוק "שכב איתה, וחשדתם שאת בהיריון?"
"כן" היא אמרה רגע "רגע, מה זה 'חשדתם'?"
"מה?" לא הבנתי אותה
היא הסתכלה עליי בבלבול "אני בהיריון".
סובבתי את הראש לכיוון הדלת וחיכיתי שגיא יכנס, בדיוק כמו בסרטים.
אבל גיא לא נכנס, נשארנו רק אני, והבחורה שבהיריון מחבר שלי.
-----------------

וואו מושלם! ואומייגאד היא בהיריון למרות שהייתה לי הרגשה... מחכה להמשךך:)

-----------------

All you need is love<3

אני חיה ואתה בסרט;)

תמשיכי בדחיפות!!!
-----------------

*אחראית פורום אהבה וכישרון*

"אני אנוכית, חסרת סבלנות וקצת חסרת ביטחון. אני עושה טעויות, אני יוצאת משליטה ולפעמים קשה להתמודד איתי, אבל אם אתה לא יכול לקבל אותי כשאני במצב גרוע, אז בוודאי שלא מגיע לך לקבל אותי כשאני במיטבי."

חיכיתי שתפרסמי פרק חדש (: פרק יפה. לדעתי בכלל האור הזאת רוצה אותו לעצמה אז היא ממציאה לה שהיא בהיריון כדי שתאמין ואז הם יריבו, אבל תכלס היא לא באמת

OMG מושלם! אני חייבת המשך ככ דחוף זה פשוט גדול!!!!
-----------------

(: נוגית :)

חייה את החיים בפשטות המקסימלית כי החיים כבר יסתבכו לבד

אהוב את עצמך כי אחרת לא יהיה מי שיעשה את זה עבורך

גאד!!!!!!
המשךךך

מדהים איזה כיף לקרוא כמה פרקים ברצף!! להמשיךךךךך

מפתיע מאודד!!
המשך!!
-----------------


"She never looked nice.
She looked like ART, and ART wasn`t
supposed to look nice it was supposed
TO MAKE YOU FEEL
S O M E T I N G"

תודה רבה בנות!

פרק 27
"את בהיריון?" שאלתי שוב, רק ליתר ביטחון. קיוויתי שהיא תצחק ותגיד 'לא'"
"כן, עוד מעט חודש רביעי" אבל היא לא אמרה 'לא'.
"אה..." נתקעתי.
"לא ידעת?" היא שאלה.
בלעתי רוק "לא"
"אהה" היא אמרה.
ידעתי שזאת שאלה מטומטמת, אבל הייתי חייבת לוודא "בהיריון מגיא?"
"כן" היא אישרה והמשיכה לחייך.
התחלתי להתרגז "ו.. איפה גיא?"
"בסופרמרקט, הלך לקנות גלידה"
"אה" אמרתי.
ואז הוא נכנס. הוא הביט בי בהלם ופתח את פיו לומר משהו, אבל לא יצא שום קול.
"היי גיא" היא חייכה "שוקולד קרמל?"
הוא הנהן. היא לקחה את הגלידה מהיד שלו וברחה לחדר אחר. נשארנו רק אני וגיא, מביטים אחד בשני.
"אני בהלם" קטעתי את השתיקה אחרי כמה דקות.
"אני... שכחתי שאת באה.."
התעלמתי "למה שיקרת לי שהיא לא בהיריון?" שאלתי ברוגע, אף על פי שהרגשתי את הכעס שלי הולך וגדל.
"לא שקרתי" הוא הדגיש "היא באמת אמרה לי שהיא לא בהיריון, כשאמרתי לך"
"ואז התברר שהיא כן? אני לא חושבת שדברים כאלה משתנים ככה"
"בהתחלה היא פחדה לומר, אבל היא גילתה לי אחרי שבוע או שבועיים"
"אז היא אמרה לך שהיא לא בהיריון, ואחרי שבועיים היא אמרה שהיא שיקרה, והיא בעצם כן בהיריון?"
"משהו כזה"
"אהא הבנתי" המשכתי להיות רגועה, אבל אז התפוצצתי וצעקתי "ולמה לא אמרת לי?"
"כי הלך בינינו כל כך טוב ו.. ידעתי שזה יהרוס" הוא אמר בשקט.
"ברור שזה יהרוס גיא!" המשכתי לצעוק "אז מה עם כל הנאום הזה של 'מפחיד אותי שאני אכניס להיריון מישהי שאני לא אכיר'?"
"הכרתי אותה" הוא ניסה להתבדח, אבל אני לא הייתי במצב רוח לבדיחות "זה היה לפני שהיא סיפרה לי"
"ואחרי שהיא סיפרה זה הפסיק להפחיד?"
"לא" הוא אמר "אבל עיכלנו ביחד"
"אתה והיא עיכלתם ביחד"
הוא הנהן.
"ואיפה אני הייתי בסיפור הזה? החברה שלך?"
"זה היה הורס לנו.."
"אתה חושב שבחיים לא הייתי מגלה על זה?"
"הייתי מספר לך באיזשהו שלב"
"לאיזה שלב חיכית? שהיא תלד אותו? שתיקח אותו לגן? שהוא יתגייס? לאיזה שלב בדיוק חיכית??" שמתי לב שחזרתי לצעוק, אבל לא היה לי אכפת.
"אבל היחסים בינינו היו ממש טובים ו.."
"אבל לשקר לי זה בסדר?"
"טכנית, לא שיקרתי..."
"'טכנית'? זה משנה מה 'טכנית' קרה?"
"לא, זה לא, אבל..."
"והיא גרה פה?"
"לא, אבל יש בינינו קשר ו.."
"אתה יודע," קטעתי אותו והתחלתי להתקדם לכיוון הדלת "חשבתי שניפרד בגלל שלא הצלחת להתאפק ובגדת בי, לא בגלל זה, אתה באמת לא boyfriend material" עצרתי לרגע והסתובבתי אליו "לא בגדת בי, נכון?"
"מאי, זה קצת.."
לקחתי נשימה עמוקה, מנסה להתנגד בדחף שלי להרביץ לו "תסביר לי איזה בדיוק 'קשר' יש ביניכם?"
"אני מצטער" הוא אמר.
"אתה מצטער על מה, גיא?"
הוא השפיל את המבט שלו "צדקת"
"אתה לא יכול להשתנות" המשכתי את המשפט שלו.
"כן, אני לא יכול להשתנות" הוא הסכים.
"אז אני הייתי משחק"
"לא היית משחק.."
"... השעשוע שהעביר לך את הזמן"
"מאי, באמת אכפת לי ממך"
"אתה מבין שזה ממש בולשיט נכון?" חזרתי לצעוק "'ממש אכפת לי ממך, אבל שכבתי עם מישהי אחרת בזמן ששכנעתי אותך שאני רוצה אותך ורק אותך'"
"אני מצטער" הוא חזר ואמר.
"לך לעזאזל" אמרתי לו וטרקתי את הדלת מאחוריי.
*
"אני לא יודעת מה לעשות, נעמה" אמרתי לה אחרי שגררתי אותה לפינה וסיפרתי לה.
"מה כבר יש לעשות?"
"אני לא יודעת" אמרתי "מההתחלה ידעתי שאני לא צריכה להיכנס לסיפור הזה" נאנחתי.
"עזבי אותו, את hot, single and ready to mingle"
גיחכתי "מה?"
"את פנויה, במסיבה עם הרבה חתיכים, לכי על זה"
"נעמה, אני עדיין אוהבת אותו"
"מוקדם מידי?" היא שאלה
"נפרדתי ממנו לפני חצי שעה"
"מוקדם מידי" היא קבעה "אוף. טוב, אני הולכת לחפש לי בחור חתיך" היא אמרה.
"בהצלחה" אמרתי לה. היא הלכה והתיישבתי בייאוש על כיסא. הסתכלתי סביבי על רוב האנשים, ביניהם שיר, שרקדו נטולי דאגות, ועל כמה, יבשים כמוני, שישבו בצד. הסתכלתי על כל אחד ואחד מהיושבים, עד שהמבט שלי נח על פנים מוכרות מידי. קמתי ונעמדתי מולו. הוא הרים את המבט שלו אליי.
"היי"
"היי, מה אתה עושה פה?" שאלתי אותו.
"אחותה של שיר ואני..."
"ביחד?" שאלתי אותו.
"בערך" הוא חייך במבוכה.
"בדברים כאלה אין 'בערך'" אמרתי לו והתיישבתי על הכיסא לידו.
"נכון, אבל לא נעים לדבר על דברים כאלה עם החברה הקודמת שלך"
"כמה זמן אתה והיא 'בערך'?" שאלתי אותו.
"חודש" הוא אמר.
"טרי"
"כן" הוא אמר "מה איתך?"
"אני והיא לא ביחד" אמרתי לו.
הוא צחק "לא, יש לך מישהו?"
"כן. כאילו, לא"
"חשבתי שבדברים כאלה אין 'בערך'" הוא חייך.
"תפסת אותי" חייכתי "נפרדתי ממנו היום"
"היום?" הוא שאל בתמיהה.
"לפני חצי שעה בערך" דייקתי.
"ואו, למה?"
"חשבתי שלא מדברים על דברים כאלה עם החברה הקודמת שלך"
הוא גיחך "התגעגעתי אלייך" הוא התוודה.
"הייתי אומרת אותו דבר אם..."
"אם היית זוכרת את התקופות הטובות שלנו" הוא אמר.
"בדיוק" אמרתי לו.
"אני באמת מצטער שהכל השתבש בנינו ככה" הוא אמר "זה הפך להיות מגעיל, אני הפכתי להיות מגעיל".
"זה בסדר, אני מניחה שגם אני דרדרתי את זה" אמרתי לו.
הוא חייך "אז למה נפרדתם?" הוא שאל.
"אתה לא רוצה לדעת" ניסיתי להוריד אותו מהרעיון, אבל הוא המשיך להתעקש.
"ספרי לי, זה לא שיש לי משהו יותר טוב לעשות"
"איפה חברה שלך?" שאלתי. הוא הצביע לכיוון הכללי של קבוצת האנשים שרקדו במרכז.
"ואתה לא מהרקדנים?" שאלתי.
"לא" הוא לחץ "נו"
נאנחתי "הוא בגד בי עם בחורה שהוא הכניס להיריון"
"ואו" הוא אמר.
"כן" הסכמתי.
"באיזה חודש היא?" הוא שאל.
"רביעי" אמרתי לו.
"וכמה זמן הייתם ביחד?" הוא שאל.
"שלושה חודשים"
"אאוץ'"
"אתה מעודד אותי" אמרתי לו. "אני מרגישה כל כך מטומטמת"
"את לא, ואני מצטער. הוא לא שווה אותך!" הוא ניסה.
צחקתי "עזוב, זה בסדר. לפחות הצבא לוקח אותו ממני"
"הוא מתגייס?" הוא שאל והנהנתי "צעיר" הוא אמר.
"גם אני צעירה"
"אבל את לא מתגייסת"
"איך אתה יודע?" שאלתי בתמיהה.
"בגלל האמנזיה"
"נכון" אמרתי לו.
"את עצובה?" הוא שאל אחרי שתיקה של כמה שניות.
"מן הסתם" חייכתי חיוך עצוב.
"אל תהיי" הוא אמר "הוא ממש אידיוט"
"הוא באמת אידיוט" הסכמתי איתו.
"אני הולך לחפש את חברה שלי" הוא נעמד וחייך "היה ממש נחמד לדבר איתך, נדבר אחר כך?" הוא שאל והנהנתי.
המשכתי לשבת שם עוד כמה דקות, חושבת על השיחה הנעימה עם נדב. הרגשתי עייפה ומבולבלת, במשך החודשים האחרונים הרגשתי איך החיים שלי משתפרים: הקשר עם גיא פרח והצליח, סוף סוף מצאתי תחום שאני טובה בו, הציור, ומצאתי מטרה, לזכות במלגה. התחלתי לתכנן את העתיד שלי, ללמוד ביום ולצייר כל הלילה, תוך כדי שאני דואגת לחייל הקרבי שלי.
אבל פתאום הכל השתבש, ונשארתי בלעדיו.
-----------------

וואוו! פשוט וואו!
-----------------

All you need is love<3

אני חיה ואתה בסרט;)

מדהיםםםםםםםםםםםםםםםםם
-----------------

(: נוגית :)

חייה את החיים בפשטות המקסימלית כי החיים כבר יסתבכו לבד

אהוב את עצמך כי אחרת לא יהיה מי שיעשה את זה עבורך

גיא הזה ממש דפוק.
O:
-----------------



מוזמנות לקרוא את הסיפור שלי בפורום "סיפור בהמשכים"! :)
או באתר הרישמי

מסכימה עם זאת שמעליי.
גיא ממש ממש ממש דפוק.

מדהים מחכה להמשך
-----------------

*אחראית פורום אהבה וכישרון*

"אני אנוכית, חסרת סבלנות וקצת חסרת ביטחון. אני עושה טעויות, אני יוצאת משליטה ולפעמים קשה להתמודד איתי, אבל אם אתה לא יכול לקבל אותי כשאני במצב גרוע, אז בוודאי שלא מגיע לך לקבל אותי כשאני במיטבי."

באמת וואו
-----------------



When you don`t know exactly where you stand, just starts to go