מה שצריך לקרות- פרק 29 ואחרון.

אני אהבתי. אבל מציעה לך לעשות את הפרקים ארוכים יותר כדי שיהיה מעניין יותר בכל פרק. תמשיכי (:

תגובות: 3085

Mrs. President יולי 06, 2014 00:22

מאוד אהבתי, תמשיכי!

תגובות: 33497

מרוקאית יולי 06, 2014 00:51

תודה רבה בנות!

פרק 19
"קומי כבר" הרגשתי מישהו מזיז אותי מצד לצד.
"הממ" המהמתי.
"נו קומי"
"די תום" מלמלתי.
"קומי כבר"
"עזוב אותי"
"אבל זה דחוף!"
"תום, אני אטביע אותך במשולש ברמודה. תן לי לישון"
"אני בטוח שאת לא יודעת איפה משולש ברמודה נמצא"
"בים"
"איזה ים?"
"פעם ידעתי ושכחתי" הסתובבתי לצד השני
"האמנזיה שלך היא לא תירוץ להכל" הוא לא הרפה ממני "איפה המזוודה הגדולה?"
"למה אתה צריך מזוודה?"
"למה נראה לך?" הוא שאל "אני טס"
"מה טס?" פקחתי את העיניים.
"את תמשיכי לענות על כל שאלה בשאלה? איפה המזוודה?"
"תום, למה אתה חושב שאני יודעת איפה המזוודה נמצאת? טסתי לאחרונה? סידרתי את הבית לאחרונה? זכרתי את השנתיים האחרונות לאחרונה?"
"היית יותר נחמדה כשהיית מחוסרת הכרה"
"לאן אתה טס?" התעלמתי מה'מחמאה' שלו.
"דרום אמריקה"
"מתי?"
"מחר בלילה"
"קנית כרטיס?"
"עוד לא" הוא התחיל להסתובב בחדר.
"אז זהו זה, וויתרת על תמר?"
"היא וויתרה עליי קודם"
"אתה בכלל לא נלחמת"
"אתה לא אמור להילחם על מה שכבר שלך"
"זה גם נכון" אמרתי לו. "אז אתה פשוט טס?"
"כן" הוא התחיל לחטט בארונות.
"וויתרת עליה" אמרתי
"כן מאי, וויתרתי עליה" הוא נכנע.
"טוב" אמרתי. הוא הסתובב אליי.
"אני יודע שאת רוצה להגיד משהו, מה?"
"כלום" אמרתי לו
"אבל..."
"אני רק חושבת שאתה צריך להילחם על הקשר שלכם"
"אין לי על מה להילחם"
"יש לך"
"אין לי, היא אמרה שהיא חוזרת לחבר הקודם שלה" הוא הביט בי במבט עצוב.
"באמת?" קמתי וחיבקתי אותו.
"כן, באמת" הוא הרחיק אותי ממנו בקשיחות. ידעתי שרק מבחוץ הוא חזק, מבפנים הוא שבור.
*
חזרתי מהבית של נועה בשעה מאוחרת וקיוויתי שלא יתפסו אותי נכנסת הביתה. הכנסתי את המפתח לדלת וסובבתי בשקט.
"מאי?" תום שאל כשפתחתי את הדלת. הוא ישב על השפה ובהה בטלוויזיה הכבויה. שיט, תפסו אותי.
"לא יודעת אם אתה יודע," אמרתי לו "אפשר להדליק את זה, לא צריך לבהות במסך שחור"
"אין לי מצב רוח לבדיחות"
"מה קרה?" התיישבתי לידו.
"זאת תמר" הוא הזיז את המבט שלו מהטלוויזיה אליי. העיניים שלו נצצו מדמעות.
"מה קרה?" שאלתי שוב.
"היא נפרדה ממני"
*
צלצול הפלאפון שלי העיר אותי מהזיכרון. הסתכלתי על הצג. 'גיא'. גיא??
"הלו?"
"הערתי אותך?" הוא אמר בקול העמוק והרגוע שלו.
"לא, אני נשמעת כאילו התעוררתי עכשיו?"
"קצת" הוא גיחך.
"אז מה קורה?"
"אני בסדר מה איתך?"
"גם" אמרתי לו והוא השתתק.
"אז... מטרת השיחה היא..." לא יכולתי לעמוד במתח הזה.
"אה, כן, יכול להיות שהתקשרת אליי לפני יומיים?"
"אמממ כן" לא רציתי להיזכר בשיחה הזאת. התקשרתי והתכוונתי לשפוך את ליבי אבל הוא לא ענה לשיחה, אלא היא. בחורה.
"אז מה רצית?" הוא שאל.
"לא חשוב" עניתי לו בלחש.
"אני מצטער שלקח לי יומיים לחזור אלייך" הוא גיחך "לא ידעתי על השיחה"
"זה בסדר, עזוב" אמרתי לו "מה עם הבחורה בהיריון?"
"התור שלה עוד שעה בערך" הוא אמר, לחוץ.
"יהיה בסדר"
"אני מקווה"
"טוב אז.. ניפגש בעבודה בערב"
"כן"
"ביי" ניתקנו.
*
"התור שלה כבר היה" אמרתי לנועה בטלפון בדרך לעבודה "ועוד מעט אני אראה אותו והוא יגיד לי אם היא בהיריון או לא"
"ואו, את בלחץ כמעט כמוה"
"אני ממש מקווה שהיא לא בהיריון" אמרתי ומיד הוספתי "לא בשבילי, בשבילו"
"כי זה ידפוק לו את החיים"
"נכון"
"אבל זה בעיקר בגלל שאת רוצה אותו"
"כן, אני רוצה אותו, לעזאזל, אני רוצה אותו. ואני ממש מקווה שהיא לא בהיריון כדי שסוף סוף אני אוכל להסתכל לו בעיניים ואגיד לו 'גיא, אני אוהבת אותך', מרוצה?"
"מאוד. בהצלחה!"
"תודה" נשכתי את השפתיים שלי.
"תעדכני אותי"
"כמובן" ניתקתי ונכנסתי למסעדה. חיפשתי בעיניים שלי את גיא, אבל הוא היה עסוק עם לקוחות.
התחלתי לסדר את השולחן ולהניח עליו סכו"ם.
"אני חייב לדבר איתך יותר מאוחר" הוא לחש לי כשעבר לידי.
הרמתי את הראש שלי והבטתי בו מתרחק, מנסה לקרוא את מחשבותיו. היא בהיריון? היא לא בהיריון? לא הצלחתי להבין. אז חיכיתי.
*
הלילה הגיע. המסעדה נשארה ריקה, ונשארנו רק אני, גיא ועוד שתי מלצריות. ניגבתי את אחת הכוסות וחיכיתי שהוא יסיים לסדר את השולחן.
"אני ומאי יוצאים להפסקה" גיא הודיע להן והן הנהנו. הלכתי אחריו לכיוון החדר שדיברנו בו אתמול, 'פח הזבל המאולתר' להגדרתי. הוא סגר את הדלת מאחוריי.
"נו" האצתי בו.
הוא קפץ עליי במהירות וחיבק אותי "היא לא בהיריון!"
"באמת? איזה יופי" שאפתי את הריח הנקי שלו לריאות שלי. הגיע הזמן לווידוי קטן.
"את לא מבינה איך אני מאושר!" הוא השתחרר ממני והתחיל כמעט לקפוץ באוויר.
"אני בטוחה" אמרתי לו.
הוא חייך "תודה רבה על כל ההקשבה, את מדהימה!"
"בטח, בכיף... גיא, אני..." ניסיתי להתחיל לנסח את המשפט שלי.
"מה?" הוא נרגע לרגע "מה קרה?"
הרמתי את הראש שלי והסתכלתי לו לתוך העיניים המדהימות, הרגשתי איך אני שוקעת בתוכן.... אני לא יכולה לעשות את זה.
"מאי?" הוא קרא לי.
אני לא יכולה לעשות את זה. מה חשבתי לעצמי? אני לא ג'ניפר אניסטון, אני לא יכולה פשוט להגיד לו 'אני אוהבת אותך' ולצפות שהוא יגיד אותו דבר, אני לא חיה בקומדיה רומנטית.
"אני.. לא משנה.." התחלתי להסתובב אבל הוא תפס לי את היד.
"מה קרה?" הוא הביט בעיניים שלי.
הפלאפון שלי זמזם לרגע. הוצאתי אותו מהכיס והסתכלתי בהודעה מתום "המזוודה הייתה במחסן. קניתי כרטיס ואני טס מחר בלילה." תום, תום המסכן, תום שבור הלב. שלא נלחם מספיק, שאני יודעת שהוא עצוב אבל לא מראה את זה כי הוא גבר. שחברה שלו בשלוש שנים האחרונות נפרדה ממנו לטובת מישהו אחר. איזו הרגשה לא נעימה.
המשכתי להסתכל על גיא והוא המשיך להסתכל עליי. אני באמת רוצה לוותר? לתת לו ללכת וללב שלי להישבר שוב? לקנות כרטיס טיסה מהיום למחר בגלל שהלב שלי שבור ואני חייבת לברוח מפה?
לא. לא. אני אקשיב לנועה, לנעמה, לקורל, לפסיכולוגית שלי ולקול הזה בראש שלי שמאוהב בגיא לחלוטין. אני אלחם!
"אני חייבת להגיד לך משהו" סוף סוף הוצאתי הגה מהפה.
הוא קימט את מצחו בדאגה "מה קרה? רק אל תגידי שאת בהיריון..."
"זה לא זמן לבדיחות" אמרתי לו
"עכשיו את יודעת איך אני הרגשתי" הוא אמר חייך. רציתי לחייך גם, אבל לא יכולתי. הייתי מתוחה מידי.
לקחתי נשימה עמוקה ואזרתי אומץ "הסיבה שהתקשרתי אלייך לפני יומיים היא..." הרגשתי איך הלב שלי מאיץ.
"אל תעשי הפסקות דרמטיות כמוני" הוא אמר.
"אני שונאת שאתה עושה את זה" חייכתי סוף סוף "התקשרתי אלייך כי הייתי חייבת להגיד לך..."
"להגיד לי מה?" הוא לחץ.
טוב, אי אפשר להתחמק מזה יותר. אי אפשר למשוך זמן.
לקחתי עוד נשימה עמוקה "להגיד לך שאני אוהבת אותך"
הוא חייך "סוף סוף"
הוא תפס את המותניים שלי בחוזקה, קירב אותי אליו והתחיל לנשק אותי בלהט.
-----------------

תגובות: 3085

Mrs. President יולי 06, 2014 01:12

יאאאאא

משתמשת חדשה

תגובות: 135

Kariin :) יולי 06, 2014 01:17

חחחחחחח איזה קטע איתך ! קודם כל הפרק היה טוב...מאוד אהבתי אותו. אבל הסוף כל כך הרס לי...מצטערת להגיד. זה לא ריאלי..."אני אוהבת אותך", "סוף סוף", נשיקה. זה מרגיש לי נמהר מדי ודמיוני. לא יודעת, ככה זה בהרגשה שלי. אבל את כותבת יפה וכל הפרק היה טוב

תגובות: 33497

מרוקאית יולי 06, 2014 01:29

^ just wait and see

ותודה רבה!
-----------------

משתמשת רגילה

תגובות: 315

smile all the time:) יולי 06, 2014 01:33

יאא ממש אהבתי, סופסוף הם ביחד:)
-----------------

All you need is love<3
אני חיה ואתה בסרט;)

תגובות: 420

נוגית :) יולי 06, 2014 17:31

מדהים! למרות שאני חושבת שלא היה טוייסט בעלילה. אבל אני בטוחה שזה ישתנה בקרוב. בסהכ מדהים ופרק מצויין.
-----------------

(: נוגית :)

חייה את החיים בפשטות המקסימלית כי החיים כבר יסתבכו לבד

אהוב את עצמך כי אחרת לא יהיה מי שיעשה את זה עבורך

תגובות: 4558

-pandora- יולי 07, 2014 19:35

מדהים
-----------------

*אחראית פורום אהבה וכישרון*

"אני אנוכית, חסרת סבלנות וקצת חסרת ביטחון. אני עושה טעויות, אני יוצאת משליטה ולפעמים קשה להתמודד איתי, אבל אם אתה לא יכול לקבל אותי כשאני במצב גרוע, אז בוודאי שלא מגיע לך לקבל אותי כשאני במיטבי."

תגובות: 33497

מרוקאית יולי 07, 2014 23:14

תודה רבה בנות!:)

פרק 20
... ולפני ששמתי לב כבר הייתי שעונה על הקיר והוא עליי, מנשק אותי בתשוקה.
"רגע, רגע, רגע" הייתי חייבת לעצור אותו "אני חייבת לנשום שנייה"
הוא התנתק ממני, הסתכל עליי וחייך.
"מה?" שאלתי אותו.
"כלום" הוא המשיך לחייך.
"אני חייבת להבין רגע"
"את לא תתני לי להמשיך לנשק אותך בלי הסברים?"
"לא"
"מה את חייבת להבין?" הוא שאל בסבלנות.
"מה עם כל ה'אני לא בקטע של מערכות יחסים ארוכות', 'אני בן 18 ורוצה ליהנות'?"
"הייתי ממשיך עם זה, אם כל הקטע לא היה קורה"
"איזה קטע?"
"עם הבחורה, וההיריון"
"אה"
הוא המשיך "היא גרמה לי לחשוב עם עצמי ולהבין שאני לא רוצה לעבור מבחורה לבחורה, שאני רוצה מישהי אחת. אותך."
"ואו"
"רומנטי"
"חשבת על זה לבד?"
"לגמרי לבד"
"כל הכבוד"
"תודה. אני יכול לחזור לנשק אותך?"
הנהנתי, והוא תפס את העורף שלי עם היד החמימה שלו ונישק אותי ברכות.
"רגע," עצרתי אותו שוב "מתי התכוונת להגיד לי את כל זה?"
"את מה?" הוא המשיך להיות סבלני.
"שאתה רוצה אותי"
"זה התבשל אצלי כמה ימים, מאז המסיבה של אח שלך"
"וככה נתת לי לברוח בוכה יום אחרי?"
"בכית?"
"אמרת לי שאתה לא בקטע..."
"... ואת אמרת שאני יכול לטפוח לעצמי על השכם כי כבשתי עוד אחת, כן, אני זוכר" הוא גיחך.
"ככה נתת לי ללכת?"
"עוד לא הפנמתי שאני רוצה אותך"
"לא הבנת שאני רוצה אותך?"
"לא, את לא אמרת לי משהו כשדיברנו על זה"
"ניסיתי להגיד"
"לא, אמרת 'אהה..' ו'אז...', לא התווכחת איתי אפילו. חשבתי שאת לא באמת רוצה אותי"
"גברים הם עם מטומטם"
"צודקת" הוא אומר ונישק אותי שוב. היו לו שפתיים רכות, מדהימות, שהתאימו בשלמות לשפתיים שלי. הרגשתי איך הבטן שלי מתפוצצת מאושר והלב שלי דופק בחוזקה...
... אבל דפיקה בדלת קטעה לי את המחשבות.
"גיא, מאי, צריך לנעול" אחת המלצריות כמעט הלמה בדלת.
יצאנו מבוישים וסמוקים מהחדר. סידרנו את המסעדה ונעלנו. שתי המלצריות האחרות פנו לכיוון אחד, ואנחנו לכיוון השני, לבית שלי.
"באמת לא ידעת?"
"מאי, אני לא סוחב את הפוליגרף שלי עליי, את תצטרכי להאמין לי"
צחקתי "אני מאמינה"
"ועדיין, יש בך סקפטיות"
"נכון, היית כל כך נעול על סגנון החיים של 'לדפוק ולזרוק' שזה קצת מוזר לי שעשיתי סיבוב של 180 מעלות כל כך מהר"
"'לדפוק ולזרוק'?" הוא גיחך.
"גיא, זאת לא הפואנטה"
הוא חייך "אלו היו שלושת הימים הכי מזעזעים בחיים שלי, בחיים לא הייתי בלחץ כזה. אם היא הייתה בהיריון אני... לא יודע מה הייתי עושה, הייתי מתחרפן... ופחדתי כל כך שזה יקרה. והחלטתי שאני מפסיק עם זה. מספיק עם הפלירטוטים, מספיק להחליף בחורות כמו גרביים. "I'm a one woman man
"ואני נפלתי בגורל"
"כן, את, עם הבדיחות המתוחכמות והיכולת המופלאה לומר שטויות בזמן הכי לא מתאים" הוא חייך וליטף לי את הלחי.
"וונדרוומן מקנאת בי"
"לגמרי" הוא הוריד את היד מהלחי שלי "את באמת מוצאת חן בעיניי, וכשהיא סיפרה לי שהיא אולי בהיריון, את הבנאדם הראשון שרציתי לספר לו, וכשאמרת לי שאני לא רוצה אותך... הייתי צריך להכריח את עצמי שלא לתפוס ולנשק אותך. רק אז קלטתי שאת מרגישה אותו דבר כמוני"
"ומה היית עושה אם לא הייתי מתוודה בפניך היום?" רציתי להגיד 'אם לא הייתי אומרת לך שאני אוהבת אותך', אבל כבר אמרתי פעם אחת, והוא עוד לא, רציתי לתת לו להזדמנות לצמצם את הפער.
"הייתי כובש אותך" הוא חייך "עשיתי עבודה לא רעה עד כה, לא?"
הגענו לבניין שלי ונעמדנו אחד מול השני.
"עשית עבודה טובה מידי" הודית.
"ידעתי שנשבת בקסמיי" הוא חייך את החיוך המושלם שלו, שאני כל כך אוהבת "למרות שהיית עקשנית".
"שירים של אנריקה איגלסיאס עושים לי את זה"
"אני אזכור את זה לעתיד" הוא שם את היד שלו על הלחי ונישק אותי נשיקה ארוכה. הרגשתי לרגע שאני מדמיינת, בתוך חלום מתוק שלא רציתי להתעורר ממנו.
התנתקנו אחד מהשני והוא הביט בי במבט עמוק. תגיד שאתה אוהב אותי, התחננתי בלב.
"אני שמח שאמרת"
"גם אני"
תגיד שאתה אוהב אותי.
"ביי" הוא אמר והתחיל ללכת.
"ביי" אמרתי לו חזרה.
"ומאי?" הוא הסתובב לרגע.
"כן?" תגיד שאתה אוהב אותי.
תגיד שאתה אוהב אותי.
תגיד שאתה אוהב אותי.
"לילה טוב" הוא חייך והלך.
*
קמתי בבוקר אחרי שהלכתי לישון עם חיוך ענקי על הפנים. התקשרתי לנועה ברגע שנזכרתי מה היה במסעדה עם גיא.
"אם הסיפור שלך לא בדרגת חשיבות של שמונה או יותר, אל תטרחי להעיר אותי" היא מלמלה.
"גם אם הייתה מתפוצצת פצצת אטום באיראן, הסיפור שלי היה בדרגה גבוהה יותר"
"אוקיי הערת אותי, מה קרה?"
סיפרתי לה את כל מה שקרה עם גיא, כולל הקטע, הקטן, המציק, המעיק, שהוא לא אמר לי שהוא אוהב אותי בחזרה.
"מה את בלחץ? הוא חדש בקטע של המערכות יחסים, הוא כבר יגיד את המשפט"
"אבל למה הוא לא אמר אתמול? זאת הייתה ההזדמנות המושלמת!"
"מאי, די להיות לחוצת-חתונה, הוא יגיד כשהוא יגיד! הוא נישק אותך אחרי שאמרת לו, זה לא סימן מספיק טוב?"
"לא!!!"
"יהיה בסדר, בלי לחץ! הוא יגיד כשהוא יגיד"
"אני יודעת.."
"ואו אני ממש מאושרת בשבילך!"
"תודה, גם אני. אני חייבת ללכת לעבודה, נדבר אחר כך"
"תהני עם גיא" היא אמרה וניתקנו.
*
יצאתי מהבית והתחלתי לרדת במדרגות לכיוון היציאה מהבניין. התקשרתי לנעמה כדי לעדכן אותה במה שקרה עם גיא.
"בוקר טוב" נעמה ענתה מיד "מה קורה?"
"מצוין.. רציתי להגיד לך תודה על ההודעה ההיא. בזכותך החלטתי שאני מדברת עם גיא"
"יופי, אני שמחה! אז דיברת איתו?"
"כן..." התכוונתי להמשיך ולספר, אבל בדיוק יצאתי מהבניין וראיתי את גיא עומד ונשען על הקיר. "אני אדבר איתך על זה אחר כך אוקיי?"
"בטח, ביי מותק" ניתקתי. הוא הרים את המבט שלו מהפלאפון שלו אליי.
"היי" הוא הסתכל עליי וחייך.
"היי..." הרגשתי איך אני נמסה מבפנים מהמבט שלו "מה אתה עושה פה?"
"באתי בשבילך" הוא התקרב וחיבק אותי. שאפתי את הריח המיוחד שלו לתוך הריאות שלי.
"איך ידעת שאני צריכה ללכת לעבודה?" שאלתי.
"יש לי את השיטות שלי" הוא קרץ "רציתי לדבר איתך"
התחלתי להילחץ "מה קרה? על מה?" התחילו לרוץ לי תסריטים בראש: הוא התחרט, הוא לא באמת רוצה אותי, הבחורה ההיא באמת בהיריון.
"תירגעי, מה את בלחץ?" הוא חייך, "רציתי לשאול אותך, תרצי לצאת איתי?"
השאלה שלו תפסה אותי לא מוכנה "מה?".
"אני חדש בקטע של מערכות יחסים ארוכות, ואיתך אני רוצה לעשות את זה נכון, מההתחלה. אז את תצאי איתי?"
"אתה רוצה תשובה רצינית?"
"לא, תעבדי עליי" הוא צחק "נו, ברצינות"
"כן גיא, אני אצא איתך"
"זהו, היה קשה?"
"קצת"
"שקרנית"
"נכון"
"מעצבנת" הוא חייך.
"גם אתה" חייכתי גם והתחלנו ללכת.
-----------------

תגובות: 420

נוגית :) יולי 08, 2014 09:07

מושלםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם אין מילים. תמשיכי מהר!
-----------------

(: נוגית :)

חייה את החיים בפשטות המקסימלית כי החיים כבר יסתבכו לבד

אהוב את עצמך כי אחרת לא יהיה מי שיעשה את זה עבורך

משתמשת רגילה

תגובות: 77

נוועמיי :) יולי 08, 2014 16:39

מדהים !!!

המשך דחוווף!!! זה פשוט מותחחח !!

תגובות: 33497

מרוקאית יולי 10, 2014 00:29

תודה בנות!

פרק 21
"אני לא מאמינה שאתה טס לי ככה" ישבתי על המיטה בחדר של אח שלי, בזמן שהוא הכניס דברים אחרונים למזוודה שלו.
"תאמיני" הוא אמר.
"אוף, למה את צריך לטוס עכשיו?" שאלתי בייאוש.
"הייתי טס לפני כן, אם לא היית בבית חולים" הוא ענה.
"אם אני אחזור לבית החולים, לא תטוס?"
"אל תדברי שטויות" הוא נתן לי מכה קטנה על הראש.
אמא שלנו נכנסה לחדר שלו "תשמור על עצמך תומי" היא אמרה לו.
"אל תדאגי, אמא" הוא אמר.
"איך אני לא אדאג? הילד הגדול שלי טס לבד..." היא חיבקה אותו.
"אמא" הוא גלגל עיניים "יהיה בסדר" היא שחררה אותו מהחיבוק. הוא חזר לדחוף עוד דברים למזוודה.
"אל תטוס" ביקשתי ממנו אחרי שהיא יצאה מהחדר.
"אני חייב לטוס, מאי" הוא התיישב לידי "אני צריך חופשה"
"אבל..." ניסיתי למחות, אבל לא ידעתי מה להגיד.
"אני באמת צריך את זה, אוקיי?" היא הביט בי במבט רציני.
"טוב" נכנעתי והנחתי את הראש שלי על הכתף שלו "אבל תתקשר הרבה"
"בסדר"
"ותשלח הודעות"
"טוב"
"ותצלם הרבה תמונות"
"אוקיי"
"ותשמור על עצמך"
"טוב אמא"
"מתה עלייך"
"מת ממך"
*
בבוקר של היום למחרת, אחרי שבלילה תום נסע לשדה התעופה וטס לחו"ל, התקשרתי לנועה.
"יש לו אח?" היא שאלה אותי אחרי שסיפרתי לה שגיא הפתיע אותי ביום שלפני כן, והלכנו ביחד לעבודה. כל המשמרת החלפנו מבטים וחיוכים, ובסופה הוא ליווה אותי הביתה.
"לא נראה לי"
"בן דוד?"
"אני לא יודעת"
"סבא?"
"נועה, לא ירדת נמוך מידי?"
"צודקת. אחות?"
"די, מעצבנת!"
"אוף בסדר. זה ממש נחמד מצידו לשאול אותך אם את רוצה לצאת איתו"
"נכון? גם אני חשבתי שזה נחמד מצידו"
"לאן אתם יוצאים?" היא שאלה.
"לסרט, היום"
"מתרגשת?"
"קצת" הודיתי בחיוך.
"הרבה" היא תיקנה אותי.
"נכון"
"הילדה הקטנה שלי מתבגרת" היא משכה באף כמו אמא גאה.
"נועה, כבר היה לי חבר" ניסיתי לרסן אותה.
"נדב הוא כמו דשא שגדל ליד פרח"
"גיא הפרח?"
"כן"
"ממתי עברת לדימויים של ערסים?"
"זה מה שאני יכולה לספק לך בשעה זו של היום"
"לא תתאמצי בשבילי?" ביקשתי.
"את צריכה להתאמץ בשבילי!"
"מה את רוצה?"
"תשאלי את גיא אם יש לו אח"
"סגור"
*
"איך היה באילת?" שאלתי את הפסיכולוגית שלי כשנכנסתי לחדר שלה והתיישבתי על הספה האדומה, במקום הקבוע שלי.
"יותר מידי חם" היא אמרה "מצטערת שביטלתי את הפגישה הקודמת, כמו שאמרתי לך בטלפון, בעלי הזמין לנו חופשה במפתיע"
"אין בעיה" אמרתי לה. "מקווה שנהניתם" הוספתי.
היא הנהנה. "אז לא התיישבת בשתיקה ולא התחלת לבכות, זה אומר ששמעת בעצתי ודיברת עם ה'משתמש וזורק' שלך?" היא שאלה.
"כן" חייכתי "גיא"
"יפה מאוד" היא אמרה.
"אנחנו יוצאים היום בערב" סיפרתי לה.
"אמרתי לך שהוא מרגיש אלייך אותו הדבר כמו שאת מרגישה אליו" היא חייכה אליי.
"אני מקווה שאת צודקת"
"מה הוא אמר כשחשפת בפניו את רגשותייך?" היא שאלה בהתעניינות.
"הוא לא דיבר הרבה" הרגשתי שאני מתחילה להסמיק "אבל אחרי ששאלתי אותו, הוא אמר שבגלל שהיה לו חשד שבחורה כלשהי שהוא... היה איתה, בהיריון, הוא החליט שהוא מתהפך, ובמקום להמשיך 'לדפוק ולזרוק' הוא כן רוצה מערכת יחסים ארוכה. איתי"
"המממ" היא המהמה בהבנה.
"מה?" שאלתי
"אז במשך הזמן שהיה חשד שהוא יהיה אבא, הוא החליט שהוא רוצה מערכת יחסים רצינית איתך"
"אממ" היססתי "כן" אישרתי.
"כל הכבוד לו" היא אמרה. לא ידעתי מה להגיב אז שתקתי.
"נזכרת במשהו לאחרונה?" היא שינתה נושא.
"כן, נזכרתי בסיטואציה שקרתה לפני חודש בערך"
"מצוין!" היא חייכה. "ואיך זה גרם לך להרגיש?" היא ראתה שאני לא מבינה את השאלה, אז היא המשיכה "אמרת בפגישה הקודמת שאת לא בטוחה שאת רוצה להיזכר בעבר, שאולי עדיף ששכחת את השנתיים האחרונות. אז איך הזיכרון גרם לך להרגיש?"
חשבתי לרגע "קצת עצובה, אח שלי סיפר לי משהו עצוב"
"אני מבינה. סה לה וי."
"את לא אמורה לעודד אותי?"
"אני לא חלק מהמעודדות של מכבי, אני פסיכולוגית. אני כאן כדי להקשיב לך ולעזור לך, ובינתיים, כפי שאני רואה, את לא צריכה כל כך הרבה עזרה"
"עזרת לי לדבר עם גיא" אמרתי לה.
"נכון, ואני שמחה שהקשבת לי. זה חשוב לבטא את הרגשות שלך" הנהנתי "אני מקווה שתהיה לכם פגישה מוצלחת" היא הוסיפה.
"תודה" חייכתי.
*
הרגשתי שאני מתחילה להזיע בידיים מרוב לחץ. לא יכולתי להפסיק להביט בשעון. עוד רבע שעה הוא כאן.
אני עומדת להתעלף.
התחלתי להסתובב בחדר. איפה תום כשצריך אותו? הבטתי באייפון לראות אם הוא שלח הודעה. הוא לא. הוא שלח הודעה כשהוא נחת לפני כמה שעות, ומאז, דממה. נועה כבר שלחה "בהצלחה", לנעמה ולשיר עוד לא סיפרתי, ולא התחשק לי לדבר עם קורל. דווקא עכשיו אין לי במה להעסיק את המוח שלי. חזרתי להביט בשעון. עוד שתיים עשרה דקות.
'מה הדבר הכי גרוע שיקרה?' ניסיתי להכין את עצמי לגרוע ביותר. הוא יכול להבריז לי. אם הוא יבריז לי אני אתפרק. לא, הוא לא יבריז לי. הוא יבוא ויהיה כיף.
... ואם לא?
עוד עשר דקות. עוד עשר דקות הוא אמור להיות כאן. לא, הוא לא שעון שוויצרי, הוא יכול לאחר. שכחתי לאיזה סרט אנחנו הולכים, שכחתי מתי הוא אמור להתחיל, הדבר היחידי שיכולתי לחשוב עליו הוא לשבת לידו, בבית הקולנוע החשוך, לנסות להתרכז בטום קרוז או בראד פיט או שחקן אחר שישחק בסרט שאנחנו הולכים לראות ולהשתדל לא להתעלף.
התקשרתי לנועה "אני מתקשרת אליו ומבטלת. אני אומרת לו שאני חולה, ששדדו לי את הבית, שסבתא שלי נעלמה באיים הקריביים"
"תנשמי" נועה אמרה. "אין לך ממה להיות בלחץ"
"ואם הוא לא יבוא? ואם אני אתעלף? ואם אני אגיד עוד בדיחה מטומטמת והוא ירביץ לי ויברח?"
"את בדיחה מטומטמת. תנשמי עמוק, תירגעי, הוא יבוא ואת לא תתעלפי. למה את בלחץ? כבר היית איתו לבד בעבר"
"אבל זה לא היה אותו הדבר! לא הרגשתי אליו את ההרגשה הזאת, זאת לא הייתה פגישה רצינית"
"יהיה בסדר, אל תדאגי"
"איך אני יכולה שלא?? אני יוצאת איתו, בפעם הראשונה!"
"כבר יצאת לפגישה ראשונה עם מישהו, את לא זוכרת אותה, אבל היא הייתה"
"זה אמור לעודד?"
"את רוצה את זה עם פונפונים?"
"את לא מצחיקה אותי"
"כן, אני באמת חלשה היום"
"תספרי לי קצת על חייך" ביקשתי ממנה.
"את צוחקת עליי, נכון?"
"אני היחידה מבנינו שמספרת על עצמה"
"מה את רוצה לדעת?" היא צחקה.
"לא יודעת. מה שלום יותם, אח שלך?"
"הוא בכיתה ב' כבר"
"באמת?"
"כן. טוב מתוקה, אני שמחה שהעברתי לך את הזמן, אבל את צריכה ללכת. תנשמי עמוק, בהצלחה!"
"אל תינטשי אותי!" התחננתי.
"אל תהיי דרמטית"
"שונאת אותך"
"שקרנית"
"נכון" אמרתי לה והיא ניתקה.
הבטתי בשעון. הגיע הזמן ללכת. לקחתי נשימה עמוקה, ופתחתי את הדלת.
-----------------

תגובות: 3085

Mrs. President יולי 10, 2014 16:22

מקסיםם אהבתי את המשפט ״נדב הןא בסה״כ דשא שצומח ליד הפרח״ והדיאלוגים בין נועה למאי מצחיקים. את באמת מוכשרת!

תגובות: 420

נוגית :) יולי 10, 2014 17:39

מסכימה עם זאת שמעליי. המשך!!!!!!!!!!!
-----------------

(: נוגית :)

חייה את החיים בפשטות המקסימלית כי החיים כבר יסתבכו לבד

אהוב את עצמך כי אחרת לא יהיה מי שיעשה את זה עבורך

משתמשת רגילה

תגובות: 198

peace and love יולי 11, 2014 22:30

כבר שעה אני יושבת וקוראת את הסיפור שלך,את מוכשרת ברמות!!
את כותבת מושלם ואת יודעת לשלב בין קטעים דרמטים לבין משהו שישעשע קצת,כל הכבוד לך!! אני ממליצה לך לעשות עם זה משהו,לא לכולם יש כישרון כמו שיש לך!!
חוץ מזה מאוד אהבתי את הדיאלוגים בינה לבין גיא,אפילו צחקתי בקול כמה פעמים..
אהבתי מאוד את הקטע הזה
'יש לא אח?'
'לא נראה לי'
'בן דוד?'
'אני לא יודעת'
'סבא?'
'נועה את לא חושבת שירדת נמוך מידי?'
'צודקת.אחות?'
'די,מעצבנת!'

משתמשת חדשה

תגובות: 135

Kariin :) יולי 12, 2014 02:38

פרק יפה!! הכתיבה שלך מאוד טובה וסוחפת, אין את זה לכל מי שכותבת אז קחי את זה באמת בתור מחמאה. תמשיכי ((:

תגובות: 33497

מרוקאית יולי 12, 2014 23:51