קטעים / טקסטים לחלוק

ממקימי :
"היא מייעצת לי ללכת על המראה הטבעי, זה הכי בטוח. שכבה עבה של מייק-אפ, איי-ליינר, אודם, סומק והמון ג'ל בשיער, לזה קוראים המראה הטבעי שלי." ~ עמוד 47

יש לי חור באמצע החיים שלי, ריקנות לא מוסברת. ויש לו רצון משלו ושאיפות, והוא מחפש כל הזמן איך להתמלא. הוא לא בררן, החור הזה, וכשאין לו מה לאכול, הוא אוכל אותי. בדרך כלל אני אוהבת כאב, אבל הכאב הזה קצת גדול עלי. אני מסתכלת הצדה ומחכה שהוא ייעלם, אבל הוא לא נעלם. אפילו כשאני עוצמת את העיניים הכי חזק שאני יכולה, עדיין הוא שם, דורש את שלו. פעם עוד האמנתי שאפשר למלא אותו בדמיונות ובחלומות ובגברים. היום אני יודעת מה הוא רוצה, הוא רוצה קורבנות. אני לא אלימה ולא מסוכנת לציבור, ולכן בדרך כלל אני מקריבה את עצמי. מי ומה ישביע את הרעב הזה? אני לא מדברת על זה עם אף אחד, כי אני מפחדת שיגידו לי שהחור הוא בעצם אני." ~ עמוד 52
"נקשרתי אליו, אל בנצי. מדי פעם כשאני עולה הביתה אני עוד רואה אותו מחייך מתוך אחד הפחים, מרוצה מהדרך שהוא בחר לעצמו בחיים. אני נאנחת, בנצי בנצי, יכולת לאכול קיטי מקופסאות שימורים ולישון לי על הרגליים, ובמקום זה בחרת בזה." ~ עמוד 87

אני גל גדול וקוצף בשיא הגובה, רגע או שניים לפני ההתרסקות לתוך עצמו



-----------------


>
"Prescribed fashion, style - never!"
Coco Chanel
(אני לא חדשה, הייתי lala לשעבר פתחתי אחר כך עוד חשבון שגם אליו שחכתי את הססמא ועכשו אני פה!)

ליליה מביטה דרך משקפת לעבר הכוכבים,עיניה הירוקות נועצות מבט ומלאות במחשבות.לפעמים איני מבין אותה היא יכולה להביט שעות לעבר השמיים ואילו אני כל הזמן מחכה שתסיים,לפעמים אני נכנע והולך לישון והיא עוד יושבת לה במרפסת הקטנה ומביטה בשחקים.
ליליה מיוחדת,שיעורתיה נעות בעדינות ברוח,וכשהיא מסתובבת וכל השיערות על פניה זה כלל לא מציק לה,ואני פשוט מחייך לעברה והיא מחזירה לי חיוך ואח"כ שוב היא חוזרת להביט בכוכבים.לעיתים אני חושב שהיא לא רוצה לדבר איתי,לבלות איתי הרי אני אחיה הקטן.אמנם אני רק בן שמונה אבל זה לא אומר שאיני צריך את תשומת ליבה.
ליליה מאוד גבוהה,אבא אמר את זה לפני חודש בארוחת שישי.גם אני רוצה להיות גבוה ממש כמוה.
כשהיא שוכבת במיטה וקוראת כל שבוע ספר אחר אני מתעניין ושואל,והיא פשוט עסוקה ועדיין ממשיכה לנעוץ מבטים בספר ואני מחכה בשקט שתענה לי.
וכשהייתה יוצאת עם החבר שלה,עומר או עמיר איני זוכר בדיוק,גם אז הייתי מחכה לה ושואל את אימא מתי היא תחזור.
ועכשיו כבר אני לא מחכה יותר,יש לי יותר שאלות מאי פעם.
מדוע ליליה לא עונה לי?,מדוע ליליה שותקת?מדוע אני לא רואה אותה יותר בבית?מדוע המיטה שלה נשארת כל הזמן באותו מצב?מדוע הדמעות שעל פניי ממשיכות לזלוג והיא לא באה ומנגבת אותן?ומדוע המשקפת שלה עדיין זרוקה במרפסת ואף אחד לא טורח להרים אותה?

-----------------

"אני לא חושבת שאתה האדם שיוכל לרפא אותי ממה שפגוע בי, אבל אולי, בשלב זה של חיי, אני לא זקוקה לרופא אלא למישהו עם פצע דומה?"
שתהיי לי הסכין, גרוסמן

-----------------




What you see, Its what you get.

"It is hard to be brave, when you’re only a very small animal."
Piglet, Winnie the Pooh

וכשהיא עצובה
אני לא מבינה
איך אפשר להיות עצובה
כשאת הילדה הכי יפה בגן ?

"אתן יפות, אבל ריקות.. אי אפשר למות למענכן. גם השושנה שלי, כמובן, עובר אורח יחשוב שהשושנה שלי נראית בדיוק כמוכן. אבל היא לבדה חשובה יותר מכולכן יחד, מפני שהיא השושנה שהשקתי. מפני שהיא השושנה שכיסיתי בכיפת זכוכית. מפני שהיא השושנה שהגנתי עליה בפרגוד. מפני שהיא השושנה שהרגתי את הזחלים שהיו עליה . מפני שהיא השושנה שהקשבתי לקינות ולהתפארויות שלה, ואפילו לשתיקות שלה, לפעמים. מפני שהיא השושנה שלי"

ראתי פעם רעיון חז"לי, שיש בגוף עצם אחת קטנה, למעלה בקצה חוט השדרה, לוז שמה, שאי אפשר להכחיד אותה, והיא לא מתפוררת אחרי המוות ולא נשרפת באש, וממנה יתחילו לברוא את האדם מחדש בתחיית המתים. ואז תמיד הייתי מנסה לנחש מה הלוז של אנשים שהכרתי, מה הדבר האחרון שישאר מהם, הלא ניתן להכחדה, ושממנו הם יבראו מחדש. וכמובן שחיפשתי גם מה הלוז שלי, אבל שום רעיון לא עמד בכל התנאים, ואחר כך הפסקתי לשאול ולחפש, הלוז שלי הוכרז כנעדר, עד שראיתי אותך, ופתאום המחשבה ההיא התעוררה מהמתים, ויחד איתה עלתה בדעתי המחשבה המטורפת והמתוקה, שאולי הלוז שלי בכלל לא נמצא בי אלא באדם אחר
-שתהיי לי הסכין\דויד גרוסמן

-----------------



I don`t care if it hurts
I want to have control

Quote: Originally posted by Keep it Simple on 05/01/14

---

"אני לא חושבת שאתה האדם שיוכל לרפא אותי ממה שפגוע בי, אבל אולי, בשלב זה של חיי, אני לא זקוקה לרופא אלא למישהו עם פצע דומה?"
שתהיי לי הסכין, גרוסמן

-----------------


מדהים
-----------------

"I don't even know how long she's been gone. It's like I've woken up in bed and she's not here... because she's gone to the bathroom or something. But somehow, I know she's never gonna come back to bed. If I could just... reach over and touch... her side of the bed, I would know that it was cold, but I can't. I know I can't have her back... but I don't want to wake up in the morning, thinking she's still here. I lie here not knowing... how long I've been alone. So how... how can I heal? How am I supposed to heal if I can't... feel time?"
ממנטו
-----------------


We`re all seen through just like glass

And we can shatter just as fast

I was a slut. There will always be a part of me that is dirty and sloppy, but I like that, just like all the other parts of myself. I can forgive. Can you say the same for yourself, f**ker? Can you forgive? Are you capable of that?

-אופטימיות היא שם המשחק\Silver Linings Playbook
-----------------



I don`t care if it hurts
I want to have control