גודל טקסט‎ נורמלי‎ גדול‎ ענק‎
ניגודיות צבעים‎
רגיל‎ מותאם לכבדי ראייה
סגור

פריקות כשרוניות

loader
mask
תגובות: 6192
Somebody`s Me. אוקטובר 01, 2013 19:08
השיחה הכי מדהימה בפורום♥
-----------------



"Even if we don`t have the power to choose where we come from,
we can still choose where we go from there."
-----------------

My life is a movie and everyone`s watching
So let`s get to the good part and past all the nonsense

Sometimes it`s hard to do the right thing
When the pressure`s coming down like lightning
It`s like they want me to be perfect
When they don`t even know that I`m hurting

This life`s not easy, I`m not made out of steel


Act like you know me, but you never will
But there`s one thing that I know for sure

I`ll show you



לא חדשה, די ברור אחרי
שהחלפתי 3 כינויים.

(סיירת אתר ,כתבת נוער ומנהלת פורום כישרון)
mask
צפרדי :) אוקטובר 03, 2013 00:16
היי תמירה, עמדי זקוף
חפי על הסדקים.
לחצי על הכפתור אשר
כל פצע יעלים.
אמרי שלום, תודה, סליחה,
זרקי חיוך רחב.
אין לך לב אשר יגווע,
ידמם או אך יכאב.
הושיטי יד פלדת אל חלד,
הדקי בנעצים,
את אוטומט על עקבים,
דברי במעשים.
עפעוף קצר למורת רוח,
ניד ראש להבנה,
שמני את גלגלי המוח
פעמיים בשנה,
בלעי חצים בשלמותם,
אטמי שריטות בלאט,
אל תכופפי ראשך
מול כל אשר ייבעט.
צרי אינטראקציה בכל עת,
שלטי בטנכנולוגיה,
פאראנויות דחי מיד,
מצאי אידיאולוגיה,
פרפקציוניזם הוא טבעי,
אלטרואיזם כבר נתון,
שליטה במחשבות
אינה ניתנת לסיכון.
סלט לארוחה,
ספירת מנות של פחמימות,
הכל הוא מדויק, שמא
יתרחבו שמלות.
מרקי פנייך בצבעים,
סרקי שיער אחור.
אל תתחבטי ואל תלכי
הלוך או גם חזור.
ובעת לילה, כשאותך
כר חושך יעטוף,
הרי את רשאית
את כל הכפתורים לחשוף.
התירי החוטים, הסירי
נעץ וידית,
משכי שמיכה מעל ראשך
ובכי ללא תכלית,
הצטנפי כך עד אשר חרש
תטבעי בשכחה,
היי גוויה ריקה מכל,
היי כך בטוחה.

[ותודה לאיוולת ולERROR על התגובה החמה לקטע הזה לפני הניקוי]
-----------------



תלחש לי סוד ההוויה כולה
חיים לי יש, קח נא קח
אם יש לך לב ובלב דם
שרעל ייאוש לא זהמתו
(הראי"ה קוק זצ"ל)
mask
אחות-של אוקטובר 03, 2013 19:22
היי שקטה,
מאומה לא יפגע בך.
כעת, גם אם יחפץ בכך,
לא יוכל להושיט ידו
ולגעת.
עמוק שם בתהום
וחשוך.
חשוף לרוח, לאש, למים
והאדמה עוטפת.
mask
Radio Ga Ga אוקטובר 03, 2013 23:21
איך הבחוץ הזה
נוזל לי אל הפנים

אל שדה קוצים
המזדקף אל השמיים
באומרו: הסתבכתם. נתפסנו בכם.
ואם תזוזו יקרע האופק.

אז הם כמוני, נשארים
וכבר שלושה ימים שלא יורד פה הלילה.

אולי זה הזמן לעלות על רכבת
ולשנות בכוח את הנוף

נוסעים נכבדים
אנא וודאו שלא השארתם חפצים אישיים ברכבת
או את הלב על הרציפים.
-----------------

"עת השתחררתי הרופאים המליצו לי
ביקור חודשי בנמל התעופה,

זה באמת עושה לי טוב
לראות מטוס גדול ממריא
דרך דמעה שקופה..."
mask
תגובות: 5750
Midget. אוקטובר 04, 2013 00:24
^את הכי מדהימה בעולם. מאוהבת בכל מה שאת כותבת
-----------------



ההוכחה שהנסיך הקטן היה קייָם באמת היא שהוא היה מקסים, שצחק ושרצה כבשה.
מי שרוצה כבשה, סימן שהוא קייָם.
mask
תגובות: 5750
Midget. אוקטובר 04, 2013 00:25
ובכלל, אם יש מישהי שהייתי רוצה לקנות ספר עם שירים/קטעים שלה, זו את. הייתי ממליצה לך לעשות עם זה משהו
-----------------



ההוכחה שהנסיך הקטן היה קייָם באמת היא שהוא היה מקסים, שצחק ושרצה כבשה.
מי שרוצה כבשה, סימן שהוא קייָם.
mask
.Error אוקטובר 04, 2013 13:13
Quote: Originally posted by Radio Ga Ga on 03/10/13
איך הבחוץ הזה
נוזל לי אל הפנים

אל שדה קוצים
המזדקף אל השמיים
באומרו: הסתבכתם. נתפסנו בכם.
ואם תזוזו יקרע האופק.

אז הם כמוני, נשארים
וכבר שלושה ימים שלא יורד פה הלילה.

אולי זה הזמן לעלות על רכבת
ולשנות בכוח את הנוף

נוסעים נכבדים
אנא וודאו שלא השארתם חפצים אישיים ברכבת
או את הלב על הרציפים.
-----------------

איך עוד אפשר לתאר את זה חוץ מגאוני?
-----------------


mask
איוולת אוקטובר 04, 2013 23:34
ושוב את דוהרת
כרכבת ללא מעצורים
על מסילה שבורה
אל קצה צוק.

יצר הרס עצמי
לא ניתן לריסון
כזאב משחר לטרף קל
בליל נטול כוכבים.

והחושך מחסה
עולם ומלואו
מסתיר פנים וידיים וגוף שבורים
ונפש ריקה
ומחפה על הכאוס
שבפנים משתולל.

ואת יודעת שיום אחד
פצעייך יגלידו
ועצמותיך תתאחנה
והצלקות תדהנה
ונפשך תקבל את המציאות כפי שהיא.
אך נפש זו תהא ריקה,
תהא שבורה,
בה ישלוט הכאוס,
בעלטה תחיה,
באין איש מפריע,
באין איש רואה.
-----------------



"אדם יכול להיות אמיץ אם הוא פוחד?"
"רק אז אדם יכול להיות אמיץ"
(שיר של אש ושל קרח, משחקי הכס)
mask
תגובות: 11075
וונדי. אוקטובר 05, 2013 13:14
סתיו?????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????

זה מדהים אלוהים את מדהימה
-----------------


mask
תגובות: 5722
.unbreakable אוקטובר 05, 2013 14:39
רדיו גא גא יחתיכת כישרון מהלך
מדהים אין מילים לתאר
-----------------




*-ה"פ לא עובד-*
mask
Sadie אוקטובר 09, 2013 23:10
זו הפעם הראשונה שכתבתי משהו בשנתיים האחרונות לפחות. זה היה יותר כמו להקיא מלכתוב, האמת.

_____________________________


"זה היה רעיון טיפשי."
"אבל למה את אומרת את זה? שוב את עם הסקפטיות שלך-"
"אני?! שוב אתה וטיפשות שלך!"
"אווח!" רמי נאנח, "זו בדיוק הסיבה למה צריך לעשות את זה וזהו."

ג'וליה השתתקה. העיניים שלה רצו, עייפות וחסרות מנוחה,בין האקדח המונח על השולחן ולבין הפנים של בעלה, שהיה מפוקס על נקודה כלשהי ברצפה, מסרב להצליב מבט עם אשתו.
שניהם ודאי לא דמיינו את זה ככה. זה לא שאף אחד מהם ציפה להחליף לשני חיתול או להאכיל אותו בכפית או משהו, אך ודאי שלא דמיינו את הרגע האבסורדי הזה.
ג'וליה נזכרה לרגע איך ישבה ליד רמי כשלקחו את כל השכבה בגימנסיה לראות "רומיאו ויוליה" בהיכל התרבות. איך החזיקו ידיים בחושך, איך רמי גלש לאט מתחת לחצאית שלה, והלב דפק מהר והיא אפילו לא זוכרת חצי מההצגה עד שמישהו מאחורה צעד "ששש!" כזה רועש שהיא קפצה במושבה ומיהרה למתוח את החצאית עד הברכיים. היא כן זוכרת, אבל, שהיה למחזה סוף מאד רומנטי ושהיא הייתה מאוהבת עד הגג.
'ילדה אידיוטית.' היא חושבת לעצמה.

כבר כמה שנים שהם חושבים על הרעיון הזה, ואין זמן נכון מעכשיו. הילדים כולם גדלו. אפילו אוהד כבר רחוק ביבשת אחרת, רואה עולם אחרי הצבא. אין מה לחכות.
היא תשקר אם תאמר שבלילה, כשהיא הולכת לישון, היא לא מפנטזת על להריח את הראש של הנכד הראשון שלה כבר. אבל מי יודע כמה תאלץ לחכות, ומי יודע אם יש בשביל מה בכלל?
זה היה אחרי מהדורת חדשות עם כמות רגילה של אלימות, לקראת סופו של חודש עם כמות רגילה של חובות, אחרי הכמות הרגילה של הויכוחים בינה לבין בעלה בארוחת הערב. הם אכלו חביתה וסלט באותו יום, כך נדמה לה.
היא לא בטוחה אם היא הייתה זו שאמרה את זה ראשונה או שזה היה רמי, אבל מה שכן, היא די בטוחה ששניהם חשבו את זה בלב.
היא לא יכלה לסבול את זה יותר, את העלבון הצורם הזה לכל מערכת היחסים והמשפחה שבנו. אם תשאלו את ג'וליה, היא תאמר לכם שאהבה מתה ברגע שרבים על כסף או על כבוד. רמי, מצידו...לרמי פשוט נמאס לקום בבוקר, אם תשאלו לדעתה.

"אז מי עושה את זה?"
"מה זאת אומרת?"
"זאת אומרת שהבאת רק אחד, רמי! אמרנו שנסיים את זה יחד, אבל הבאת רק אחד! מישהו צריך לירות קודם בשני ורק אחר כך בעצמו."
הם השתתקו.
"אני לא יכול, ג'וליה..את יודעת שאני לא יכול."
"אה, ואני כן? זו אשמתך, אתה זה שהביא את האקדח, בעיה שלך! שום דבר אתה לא יכול לעשות כמו שצריך."
"חוכמה גדולה להגיד את זה עכשיו באמת! אולי תעשי משהו את לשם שינוי?"
"אז תמשיך לדבר ככה ואולי באמת לא תהיה לי בעיה להיות זו שיורה בך."

רמי חייך. בשנייה הראשונה ג'ולייה רצתה להעיף סטירה לאיש הזה איתו חלקה את חייה ב-42 השנים האחרונות. ואז היא חייכה גם. אפילו את זה הם לא יכולים לעשות כמו שצריך.
היא הייתה טיפשה אז בגימנסיה, בהצגות ובמועדוני הריקודים אליהם היו מתגנבים, עם הבקבוק בורבון שמישהו תמיד היה משיג מהסליק של ההורים והמבטים עד אמצע הלילה. וגם עכשיו, אולי, היא טיפשה קצת, היא חושבת. אבל היא רוצה לתת לה למות, לאהבה הזו, שגססה ועברה הלוואות ופשיטת רגל ושני אירועי לב. בעיקר כי אין לה אומץ לראות את החיים נוזלים ממנה לאט לאט.

והאקח באמצע, ורמי וג'וליה שותקים. רוצים לדבר, ובו זמנית לא מעוניינים להחליף מילה ביניהם אף פעם. אף אחד מהם לא מספיק אמיץ כדי לחיות, ולא מספיק אמיץ כדי למות. והם תלויים שם כמו בובה עלובה על חוט, מחכים לראות מי ישבר ראשון.

רמי נושם עמוק, ממלא את הריאות באוויר ואז מוציא הכל לאט. ובדיוק כשנראה כאילו הוא קיבל על עצמו החלטה כלשהי, בדיוק בשנייה בו נפתח הפה והשפתיים מתעקלות לכדי הגייה של צליל-

"חמישה לשמונה." אומרת ג'וליה, מפנה את מבטה במהירות לשעון קיר הישן הזה שהאמא הפולניה שלו הביאה.
"כן...", רמי מכחכח בגרון. "שנדליק חדשות?" הוא בוחן את פניה של אשתו, והם מחליפים מבט שאת משמעותו איבד כבר מזמן.
"כן, אולי, לא יזיק לשמוע קצת..."
היא מושיטה את היד לשלט ומדליקה את הקופסה הישנה.

וכששניהם יושבים שם מול הקריינית המאוסה ההיא, אחד ליד השני, בעצם הכל כמעט אותו דבר, רק מלבד היד והחצאית, והלב הדופק.
אבל יש בורבון בארון, ותמיד יש את מחר.

-----------------

Blessed are the forgetful, for they get the better even of their blunders.
mask
תגובות: 6192
Somebody`s Me. אוקטובר 10, 2013 10:19
^מדהימה מדהימה מדהימה!!! הכתיבה שלך כל כך סוחפת!
-----------------



"Even if we don`t have the power to choose where we come from,
we can still choose where we go from there."
mask
Sadie אוקטובר 12, 2013 10:36
תודה רבה רבה (:
-----------------

Blessed are the forgetful, for they get the better even of their blunders.
mask
תגובות: 11707
circus אוקטובר 13, 2013 08:26

היא ישבה בחדר, רועדת מקור, היא כבר שכחה בכלל שהחורף בדרך והנה הוא כבר כאן. היא הוציאה סריג מהארון לבשה אותו, עטפה עצמה בשמיכה ונשכבה על המיטה, החורף תמיד הזכיר לה אותך.
היא בכתה דמעות שקטות, כאלה שלא נשמעות, שכול מה שזכור מהן הוא הטעם המלוח בשפתיים, היא ניגבה את העיניים והתיישבה במהירות, לקחה את העט הקבוע ודף מזדמן והתחילה לכתוב, היא ספרה לך על כמה שהיא מתגעגעת ועל כמה שאתה חסר, סיפרה על החלומות שלה בהם היא מדמיינת אותך חוזר הביתה לזרועותיה ולא עוזב אותה שוב לעולם, היא חתמה את המכתב וחזרה למיטה, תוך כדי ליטוף של הכרית שלך, היא לא כיבסה אותה עדיין, עוד מאותו יום שלא חזרת הביתה, מיום ליום הימים נהיים קשים יותר, אנשים באים לבקר אותה, שאולים לשלומה, היא לא מדברת, רק מהנהנת ואומרת ש- 'בסדר'.. כבר חודשים שלא יצאה מהבית, עוד מאותו היום, אך היום יהיה זהו יום חדש והיא החליטה לנסות משהו חדש, היא קמה מהמיטה והפכה את הדירה, היא חיפשה אחרי משהו עד שלבסוף מצאה, אחד מקבוקי היין שהיית אוסף, היא הכניסה את המכתב לבקבוק ויצאה לדרכה, שומעת את המכוניות והאוטובוסים לראשונה מזה חודשים, האוזניים שלה כאבו מכול הרעשים, כול מה שהיא רצתה לשמוע היה את הקול שלך.
היא הגיעה לחוף, רועדת מקור, משתמשת בכול כוחותיה וזורקת את הבקבוק למים, מאותו יום כול מי שבא לשאול לשלומה לא מצאה אותה יותר בדירה
ולא במיטה, לא ליד הכרית ולא בתוך השמיכה, שבועות אחר כך הבקבוק התגלה על ידי תייר חביב עם כרס גדולה, הוא קרא את השורות האחרונות, ובכה:

''הם ממשיכים לשאול אותי מתי נהרגת
וזה כואב להיזכר, אתה יודע.. אני עדיין אוהבת אותך,
אני לא יכולה לחכות יותר עד שניפגש שוב, אני מצטערת,
אני בדרך אלייך, תפתח לי את הדלת בבקשה.''



-----------------




If you see me getting smaller
Don`t worry and no hurry
I`ve got the right to disappear
mask
Yashiro אוקטובר 13, 2013 17:43
Dean golden hues glittered with anxiety, and his facial features showed how frightened he was to be beaten by the well known overseer, as he was taken away, and was chained, the feeling of the cold metal on his pale skin, making his body stiffen more and more with every second. "Please don't!" His eyes wandered around nonstop, searching for help, searching for a way out of this nightmare, searching for a solution that will make everything just go away. But before long the whippings started. He squirmed, and arched his back to all kinds of directions, to try and make the pain less noticable. He bit his lower lip so hard, that it started to bleed, and the trail of crimson liquid slid down his chin, and dripped down to the floor. His skin was torrid, and the soreness grew with every lash of the whip, as it continued to go deeper in deeper into his bare flesh. When he tried to picture how his back must of looked like it was all covered with blood, and there was no flesh left on his slim figure, only white sticking bones. Though he could only keep dealing with the pain without screaming till the 20 whipping, when he gasped at the unbearable pain, and started screaming with the agonizing pain, and suffering, clear in his desperate voice. His loud screams ripping through the air, much like the sound the whip made each time it made his way down on his back. "P-Please stop!" He cried out, shrinking, and a layer of wetness surrounded the blonde male's eyeballs. His body kept twisting and trying to get away, to break out of the chains, but with no success. In the end the guy's body just dropped down, lifeless, only held up by the chains that restraint him all this time. He panted, his body aching, sweating, and bleeding. He was a broken shell of a man.
-----------------


Sometimes you will never know the value of a moment until it becomes a memory

mask
איוולת אוקטובר 16, 2013 16:42
כשהייתה קטנה, בכיתה ג', וכבר ידעה קרוא וכתוב בשטף וכתבה ללא שגיאות, היא החלה לכתוב,בכתב קטן ומסודר, על דף שורות נקי. היא כתבה כאב וצער ודמעות- את כל מה שאיש מעולם לא ראה, מעולם לא שאל ולעולם לא יידע.
היא כתבה מכתב התאבדות.
היא כתבה אותו כדי להסביר לכל מי שאולי יבחין בהיעדרה איפה היא עכשיו וכמה אולי יותר טוב לה, ושידע שהוא אשם, שהוא השאיר אותה לבד. ושיספר לכל מי שהוא מכיר שגם הוא אשם, ושהוא אפילו לא שם לב שהיא היתה. ואז לא.
וככה, בכל פעם שרצתה שמישהו יראה, שדמיינה שמישהו שואל ומקשיב, שקיוותה שמישהו יידע, היתה מוסיפה עוד ועוד דפים. דפי שורות שהיו חלקים ועכשיו מלאים בדיו כחולה, במילים צפופות בכתב קטן מסודר, שמשום מה אף פעם לא השתנה מאז למדה לכתוב, בכאב ובצער ובדמעות.
והיא אף פעם לא האמינה או קיוותה, כלומר היא כן, כי לא מצאה מילה אחרת המתארת הרגשה כזו אך ללא הצד החיובי שבה, שהיא תוציא את המכתב שכבר הפך לספר ממש. היא ידעה שהיא חזקה, ולא תישבר לעולם. היא תתקופף, ראשה אף עלול לגעת ברצפה והיא תיפול על ברכיה כנגד העולם, אך היא ידעה שלעולם לא תיכנע לאיש, שלעולם תלך זקופה וגאה ושאיש לעולם לא ידע מה מתחולל אצלה בדבר שכולם קוראים לו לב.
-----------------



"אדם יכול להיות אמיץ אם הוא פוחד?"
"רק אז אדם יכול להיות אמיץ"
(שיר של אש ושל קרח, משחקי הכס)
mask
תגובות: 2807
_Enid_ אוקטובר 16, 2013 16:54
30.

כשבחור פוגש בחורה בים
כשכיף ומביך ובכל זאת כימייה
אבל נגמר.

נעילות, צביטות
רגעים אינטימיים,
בכאילו.

געגוע של סתם
שבוע.
-----------------

Oh la la la

C`est magnifique !
mask
תגובות: 11
Pretty War אוקטובר 16, 2013 20:05
כשהשדים יקומו הם יפצחו במחול סוער לתוך כלי הדם שלי ובזמן שהם ידלגו בגופי בחיות אני אקפא למוות זמני. תכף יתחיל הטקס. יתלש העור והם יפשיטו ממני את האמת שתנזל מבפנים לבחוץ. הפחד ישתק את התזוזה. כעת ניתן לשמוע רק את פעימות הלב המואצות. הם יכולים להריח את הפחד. ובשקט הם אומרים: אל תנסי לברוח. הם מרוקנים אותי מתכולתי כדי ליזון ממנה וכשיסיימו מלאכתם, יערכו משתה אכזרי.
הזמן יגמע את הדמעות ובוקר אחד יעניק את הנירוואנה, אבל עד אז אין מנוס כי מי שיודע בושה אינו נידון לחמלה ומי שלא יודע לאלף את השדים לא יקבל חנינה מייסורי הנפש.