רילוקיישן \\ ישראליות שגרות בחו ל :)

אבל מה שמעצבן, לפחות אותי זה שיש משהו בישראל ממש חסר לי פה.... לא חברים או משפחה... (לא שהם לא חשובים לי, כי הם מאודד חשובים) ואני לא יודעת איך להתגבר על זה:( זה כמו חוג, אבל שבחנוכה עושים מופע ממש גדול וכמעט כל האיזור מדבר על זה, וזה משחק, ריקוד ושירה... (הדברים האהובים עליי) וגם בכללי, האנשים שם הם כמו משפחה שניה בשבילי... וכל כך קשה לי שכל החברות שלי שם ואני לא... איך אפשר להתגבר על זה???

מתוקה ♥,
גם לי זה קשה ואני מבינה אותך לגמרי.
מה שאנ י עושה זה שומרת על קשר יומיומי עם החברים שהכי קרובים אלייך.
את תשמרי על קשר עם האנשים החשובים לך,אל תדאגי.
וברור שזה קשה , כל ההתחלות קשות ,ובאיחוד עכשיו שזאת לא השפה שאנחנו רגילות אלייה והחברים ,והמשפחה רחוקים .

אבל כל כמה זמן באים לבקר , ומהביקורים האלו שואבים כוחות חדשים להתמודד .

שלפו אותנו מהמציאות הרגילה שלנו ומאיזור הנוחות שלנו למקום אחר.

ברור שקשה,ברור שכואב,שהגעגועים עזים וחודרים כל דבר אפשרי,אבל מתגברים,מוצאים עוד חברים (חברים חדשים במקום החדש) והזמן מרפא.

תתעודדי בזה שבעתיד זה רק יעזור לך. עוד 'כלים' ל'ארגז הכלים' של החיים, שבעתיד תוכלי להשתמש בהם בלי בעיה!,
אני בטוחה שהמון רוצים להתחלף איתך\איתנו,ואני בטוחה ויודעת (מעצמי) שקשה להתייחס לסיטואציה ולמצב כרגע בצורה חיובית אבל אני יודעת בתוך תוכי שיהיה טוב,ואני מאחלת גם לך את זה !

נשיקות ♥
-----------------



Laugh
Out
Loud
♥
-----------------



Laugh
Out
Loud
♥
-----------------



Laugh
Out
Loud
♥

תודה רבה!!!!!!

בכיף ! :)

אם קורה משהו חדש.מיוחד.משמח את מוזמנת לכתוב כאן לשתף ולעדכן ! D:
-----------------



Laugh
Out
Loud
♥

איך אתן מסתדרות ביינתים? אני זוכרת שבחצי שנה הראשונה היה לי ממש ממש קשה..

איפה את גרה תזכירי לי?

האמת שלי ממש קשה..אני לומדת 20 שעות בשבוע (4 שעות כל יום) גרמנית,ובשאר המקצועות חוץ מאנגלית הכל בגרמנית וקשה לי כי הם מדברים מהר והמורה למתמטיקה שלי חסר סבלנות אליי כשאני לא מבינה..
והחוסר יכולת של התבטאות מול אנשים למרות שאני מעולה באנגלית עדיין זה לא כמו שפת האם שלי (עברית כמובן).
והגעגועים לחברים,ולמשפחה הורגים אותי..

ואין לי עדיין חברים כי אני נמצאת בקורס מיוחד לגרמנית (יש מערכת שעות מיוחדת לקורס) ואני נמצאת שם עם ילדים מגיל 14-17 (כולל). הקורס הוא לחצי שנה ואחרי זה אני אמורה להמשיך בבתי ספר אחרים או להשתלב באותו בית ספר בכיתה רגילה.
אני לא רוצה להיות בבית ספר הזה כי שמעתי מהרבה שלא היה להם טוב והם חוו גם גזענות..

בדקתי היום בית ספר אחר והוא נראה לי ממש פלצני..
אני מפחדת שלא אמצא את עצמי,הכל מבאס וכמה שאני לא מנסה לחשוב חיובי ממש קשה ואני מחכה שהשנה הראשונה תעבור כי אמרו לי שזה הזמן שייקח לי להשתלב.. :(

אולי תספרי איך לך היה?
-----------------



Laugh
Out
Loud
♥

אני במקור מפילדלפיה, אבל כבר 3 שנים (עוד מעט 4!) בישראל (: כשאני עליתי לארץ היו "שיעורים ללימוד השפה" בבית הספר ושמתי מרכאות כי אלו היו חיילים משום מה ולא הבנתי שום דבר מההסברים שלהם, אז אחרי שדיברתי עם ההורים שלי הם חיפשו לי מורה פרטי כדי ללמד אותי, ורק בזכות המורה המדהימה שהייתה לי (ואפילו עד היום אנחנו בקשר) אני יכולה להתבטא כמו שאני מתבטאת כאן באתר, ועד שלא שומעים שיש לי מבטא אנשים לא מאמינים לי שלא נולדתי בישראל. אני זוכרת שההשתלבות שלי הייתה קשה מאוד, לא עשיתי אף מבחן חוץ מבאנגלית, לא יכולתי להקשיב בשיעורים (כי לא הבנתי כלום) לא היו לי חברים בחצי שנה הראשונה בכלל, הייתי לגמרי לבד, מידי פעם מישהו דיבר איתי אבל ההרגשה הכללית שלי הייתה שרק צוחקים עליי מאחורי הגב, וחלק אפילו בפנים. זו הייתה תקופה עם המון בכי ורצון לחזור בחזרה, וכמובן שאי אפשר... יום אחד החלטתי שאני מנסה להתחבר עם בנות מהכיתה, ועד היום אני כל כך שמחה שעשיתי את המהלך הזה כי אם הייתי מוותרת, אני לא יודעת אם הייתי ממשיכה לחיות להרבה זמן, זה היה קשה מאוד להחזיק מעמד בלי לבכות לאנשים מול הפנים כל היום. אני לא יכולה להגיד שאני לא מתגעגעת, כי אני כן והגעגוע למשפחה אף פעם לא עובר, הוא רק פחות קשה (לא מצאתי מילים לתאור..) והרצון שלי לחזור עדיין תקף. אבל אני לא יכולה להגיד שאני "סובלת" בישראל, בתקופה הזו שיש לי חברים ולמדתי איך לדבר. כשרק עליתי היה לי קשה מבחינת הסברה של הרצונות שלי, דיברתי אנגלית אבל היו לא מעט מקרים שאנשים הסתכלו עליי ופשוט אמרו: no English ועד שמצאתי מישהו שמבין חצי ממש שאני אומרת, הוא ניסה לדבר ולא הבנתי את הכוונות שלו כי הדיבור היה.. קטוע (?) ואחרי שלמדתי כמה מילים והייתי מנסה להסביר , האותיות ח' ו- צ' יצאו אצלי ממש מוזר והאמת? היו אנשים שפשוט עמדו וצחקו עליי. אחרי כללל החפירה הארוכה הזאת, אני רוצה לסכם ולהגיד שבסוף אתן תתרגלו, תלמדו לחיות ואם אתן חוזרות בחזרה לישראל אתן תסתכלו על התקופה הזאת ותבינו שזה רק חיזק אתכן, ושבאופן כללי הייתה לכן חוויה טובה וחיובית, אם אפשר להגיד. אני מתנצלת שהכל יצא מחובר פשוט אני גולשת דרך הטלפון ולא דרך המחשב ובטלפון אין אפשרות לרדת שורה חחח.. טיפ ממני- תנסו להשתלב כמה שיותר, אם יש מסיבה בערב- אל תדלגו ותוותרו, תחיו כרגיל! אוהבת המון ?????????

וואו! סופי! תודה!!!!!!

אין על מה מהממת!!

סופי כל הכבוד לך! זה ממש לא פשוט להשתלב ככה.. את נשמעת מותק אמיתית :)
-----------------

וואו תודה רבה! העלת לי חיוך על הפנים (: ?????????

תודה סופי !
עזרת באמת !
וכל הכבוד לך !

האמת שאמורה לקחת לי שנה שלמה להשתלב כי אני עוברת פעציים בית ספר :(
1.המעבר שעשיתי מהארץ לפה
2.והמעבר אחרי הקרוס לכיתה רגילה

באמת שממש קשה ואני יכולה להבין את הקטע של הבכי והגעגוע
אבל אני מלאת תקווה לגבי עוד חצי שנה (נגיד) ואני עושה לי נ.צ של דברים בלוח שנה,ועל כל יום שעובר אני עושה X ענק ..

אומרים לי שזה מדכא , אבל זה נותן לי הנחה (מסויימת) לדעת שאני לא תקועה במצב הזה לעוד הרבה זמן,ושהזמן עובר מהר..
-----------------



Laugh
Out
Loud
♥

וגם אצלי בניגוד לחינוך האמריקאי\הישראלי המורים יותר מידי 'סטריקטים' וחסרי רגישות בצורה מטורפת,ואני מרגישה שמצפים ממני יותר מידי ומעבר ליכולות שלי כרגע :\
-----------------



Laugh
Out
Loud
♥

הם יכולים לצפות! אנשים שלא חוו את המעבר הזה ממדינה שגדלת בה למדינה זרה יכולים רק לנחש מה הרגשות שלך! תיקחי את כל הזמן שאת צריכה, תכירי אנשים/חברים/שכנים (אני יודעת שבגרמניה נהוג להתייחס לשכנים כחברים, ושם מכירים את כל השכנים) והכי חשוב- דברי עם חברים וקרובי משפחה כל יום שאת יכולה! להדחיק את הרגשות המחשבות והגעגוע רק יגרמו לזה להיות יותר קשה (: מאחלת לך בהצלחה בהמשך!

תודה סופי ! את מקסימה ! ♥
-----------------

Keep Calm &

Laugh
Out
Loud
♥

בנותבנותבנות!!!! היום סבא וסבתא שלי באים!!!!!! יאיייי!!!!!!!!!!!!

יואו ! איזה כיף לך !
עוד יומיים סבא וסבתא שלי באים D:

איזה כיף לך !!!

תעדכני מה קורה איתך בהמשך :)
-----------------

Keep Calm &

Laugh
Out
Loud
♥

נועה- xoxo ואיזה כיף לך וליובל! תהנו !