רילוקיישן \\ ישראליות שגרות בחו ל :)

נועה :( אני עצובה בשבילך שקשה לך ככה... אין ממש מוצא מזה, בהתחלה ממש קשה...

תשמעי, זה שהשיחות עם הבחורה הישראלית לא משהו זה משהו שאני מבינה לחלוטין - רק בגלל שיש שפה משותפת לא אומר שנועדתן להיות חברות הכי טובות... החברות הכי טובות שלי פה בסוף דוברות אנגלית ונולדו פה. למרות שיש פה קהילה יהודית/ישראלית/רוסית ענקית, והלכתי לבית ספר מלא בישראלים/רוסים (אני במקור מאוקראינה ודוברת גם רוסית). (זה נשמע כאילו זה ממש עזר לי אבל בפועל זה לא ממש עזר, סתב כאב כי אף פעם לא הצלחתי להתחבר אליהם ממש.)

תנסי ללכת לילדים הבודדים בכיתה שלך ולשאול אותם אם הם מדברי אנגלית. מקסימום הם לא, אבל אני מבטיחה לך הם ישמחו שמישהו ניגש ושאל. יכול להיות שתתחברי ככה לאחד מהם! וזה דוקא טוב אם השפות המשותפות לכן יהיו אנגלית ובסופו של דבר גרמנית כי אתם תתרגלו אותם ככה ותלמדו יותר מהר.

זה שהיה לך טוב בישראל זה לא אומר שטעית ושלא היית צריכה לרצות את זה - קודם כל, את לא יכולה לשלוט במה שהלב שלך רוצה והלב שלך רצה לנסות לגור בחו"ל. דבר שני, את תחזרי להיות תלמידה מצטיינת אני בטוחה בזה, כשתתאקלמי קצת ותוכלי לשלוט שוב בחומר!

ותקשיבי, הכי חשוב - אל תרגישי אשמה, את ממש לא אשמה בכלום. קודם כל לא עשית שום דבר רע. דבר שני, את בת 14 וההורים שלך מבוגרים - הם עשו את השיקולים שלהם והחליטו שזה טוב למשפחה לעבור לשם. הם נקטו בצעדים לגרום לזה להתקיים. תאמיני לי שאם זה לא היה משהו שהם גם רצו, או אם הם לא היו חושבים שזה רעיון טוב, הם לא היו עושים את זה - אנשים לא סתם יורדים מהארץ כי הילדים מבקשים. הם אחראיים עלייך ולא אחרת.

מאחלת לך ימים יותר טובים!

-----------------



?Shall we begin

תודה רבה !
חשוב לי לציין שאנחנו לא "ירדנו מהארץ" אנחנו נסענו ל-4 שנים ואנחנו מתכוונים לחזור אחר כך.
אני אהיה בת 18 ואם ארצה להשאר פה וללמוד באוניברסיטה או לחזור לארץ ולהתגייס זאת תיהיה כבר החלטה שלי..

תודה רבה על התמיכה זה ממש חשוב לי.

ניסיתי לדבר עם ילדים מהכיתה פשוט אין כל כך שיתוף פעולה ואני רואה איך כל אחד מתנהל ופשוט אין לי חיבור..

אני לא מפסיקה לבכות וממש קשה לי...

אני לא מסוגלת לדבר עם אף אחד גם מהארץ כי אז אני ישר בוכה ואני לא רוצה לבכות מולם. דיברתי עם חברה שלי ובכיתי מולה ואמרתי לעצמי שעם השאר אני פשוט לא מסוגלת..

הם חושבים שאני לא רוצה לשמור על קשר סבא וסבתא שלי לא מבינים למה אני לא מדברת איתם..

ואתמול לא הייתי מסוגלת לדבר עם החברה הכי טובה שלי..

אני פשוט ממש חלשה,ואני כל הזמן רוצה לבכות ולהיות במיטה.
אני כל כך צריכה חיבוק כרגע..
-----------------



Silence is the most powerful scream .

שולחת לך חיבוק ענננננננקק!
אני מבינה ממש ללבך וזה בטוח קשה בטירוף. אני זוכרת שבכתה ז' שיבצו אותי לכתה שאני לא מכירה בה אף אחת מהבנות והיה לי נורא קשה וכל הזמן הרגשתי לא קשורה ושאף אחד לא רוצה להיות חברה שלי [מה שממש לא היה נכון, פשוט הייתי חדשה ולקח להם זמן להכיר אותי].. ואחרי חודשיים שלושה התחברתי עם כמה בנות והיה לי ממש נחמד! אז בטח בחו"ל זה עוד יותר קשה כשיש פערי שפה ותרבות. אבל מבטיחה שזה יסתדר. חותמת לך!

-----------------

תודה רבה בנות !

התמיכה הזאת כל כך חשובה לי !

אוהבת המון ואשתדל לעדכן שדברים חדשים (ויותר משמחים) יקרו :)

צום קל,וגמר חתימה טובה !
-----------------



Silence is the most powerful scream .

היי :)

כתבת שעברת למינכן... אני גרה ברגנסבורג (שעה ממינכן) כבר 3 שנים כמעט (לפני זה גרתי עוד בברלין).

אני אמנם בת 23, אבל אם יש לך שאלות - לגבי שפה או לא יודעת מה, את מוזמנת בכיף לכתוב לי!
-----------------

וואו איזה כיף !!!!!!!!!!! שולחת לך הודעה :)
-----------------



Silence is the most powerful scream .

היי..לא עדכנתי כאן כבר שבוע בערך..

לאט לאט המצב רוח משתפר ואז מתגנב לו שוב הגעגוע שמשנה שוב את ההתרוממות שהייתה.
אנחנו טסים בדצמבר ואני כבר כל כך מחכה..
אני פשוט כל כך מתגעגעת,בחיים לא חשבתי שאפשר להרגיש ככה.

כל המעבר הזה עורר בי המון מחשבות על מעברים ובכלל וזה הכניס אותי ממש ללחץ,זה שובר אותי שכל הזמן צריך לעבור,מה יקרה עוד שנתיים?שלוש? נשאר כאן עדיין?נעבור שוב? ומה עם הצבא?
ואני כל כך רוצה לשמור קשה עם 3 החברים\חברות שלי.
הם כל כך חשובים לי...

וסבא וסבתא שלי הלב שלי מתכווץ כשאני חושבת עליהם אנחנו כל עולמם , והם כל הזמן היו בשבילנו,עכשיו הם לבד וכל הזמן רק שקועים בגעגועים..

איזה ג'וק נכנס לי בראש לפני שנה? למה??

הסבל הזה נוראי,הגעגוע הזה חודר כל דבר שעוטף את גופי.

ואני לא רוצה לבכות שוב,אולי כן..אני כבר לא יודעת.

אני לא מפסיקה לדמיין את דצמבר את החיבוקים שלהם ,את הכי ףשאעשה,ואז אני לא ארצה לחזור ויהיה לי רע שוב.

למה???
-----------------



Silence is the most powerful scream .

אין מה לעשות.. זה תהליך והגעגועים מאוד קשים וזה מובן. תנסי להאחז בדברים החיוביים שיש לך, בנופים, בהצלחות הקטנות.. כמה שפחות להתעסק בשלילי.
ואם תרצו לשמור על קשר אין סיבה שלא! יש לי חברה מהצבא שהלכה ללמוד בחו"ל והיא שומרת על קשר הדוק עם החברה הכי טובה שלה והיא אפילו טסה אליה פעם..
-----------------

תודה רבה !
האמת שיותר קל לי ממה שהיה לפני אבל זה עדיין קשה.
אני עושה טבלת ייאוש וכל יום שעובר מסתמן עליו X ענק.

עשיתי לי נקודות ציון שייגרמו להכל לעבור יותר מהר :

-השבוע אני מסיימת את הבית ספר פעמיים מוקדם
-יש חופש של שבוע
-סבתא שלי באה לבקר
-אחרי זה סבא וסבתא שלי באים לבקר
-חודש אחרי אני מגיעה לארץ
-אחרי זה נשאר לי חודש וחצי לסיום הקורס של הגרמנית (תודה לאל..)
-ואז אני שוב מתחילה מחדש עוברת בית ספר לכיתה רגילה..

אני מחכה לזה כל כך,יש לי תחושת בטן שהמעבר השני יהיה לי יותר קל ואני אלמד מימה שהיה לי רע פה בהתחלה ואעשה את הכי טוב.

הגרמנית נקלטת לאט לאט (טוב יש לי 20 שעות בשבוע גרמנית..)
ואני מבינה שיחות בסיסיות.

מקווה שיהיה טוב..♥

מה איתכן?
אפילו אם חלקכן לא גרות בחו"ל מה איתכן?
אני גם אשמח לעזור לכן,ותודה לכן על התמיכה ♥
-----------------



Laugh
Out
Loud
♥

וואו! הפורום הזה בדיוק בשבילי... :) עברתי מישראל השנה לאמריקה... קשה... מאוד! אבל מסתדרים... איך אתן מסתדרות?/הסתדרתן?

איזה כיף ! משהיא חדשה !
וואו אני כל כך מבינה אותך ....

אני עברתי לפני חודשיים וקצת לגרמניה כמו שאפשר להבין מהחפירה שלי XD
וגם לי קשה מאוד,ואני תמיד פה לכל מה שתצטרכי♥
אני כבר כתבתי על כל הקושי שלי...אבל מה איתך?
מעוניינת לשתף?
לאיזה אזור עברת?
למה?
לפני כמה זמן (בדיוק?)
בת כמה את?
את נמצאת בבית ספר בינלאומי?יהודי?רגיל?
שתפי רגשות ותחושות...
אני ועוד בנות מדהימות שכותבות כאן תמיד בשבילך ♥

ואני ממש מבינה אותך!!
-----------------



Laugh
Out
Loud
♥

עברתי יומיים לפני הלימודים בישראל... אני לא יודעת בדיוק איזה איזור... אמממ בצפר רגיל... יש המון ישראלים אז לא חסר עברית... אני בת 13 (בדצמבר??????) בוא נגיד, שבישראל הייתי מהמקובלים, כאילו, תמיד עם חברות, בכל מקום מסתדרת, צוחקת, משוגעת כזו... וגם פה אני מנסה להשאר אני גם בלי כל החברים... אבל צריך לבנות שוב את התדמית וזה כלכך קשה! והקטע שכולם פה מכירים את כולם, יש להם תחברויות והישראלים כזה כמו החננות שבניהם... אומרים אתה ישראלי? טוב, אתה לא משלנו... קשה אבל מקווה להחזיר את התדמית...

יובל אשמח לעזור לך במה שאת צריכה אני גם מאמריקה (: והתחושה הזו של

אוי נשלח לי בטעות! והתחושה הזו של הגעגוע והחוסר שייכות- גם אני הרגשתי אותה, אבל זה עובר אחרי שמכירים חברים, אז נסו להשתלב כמה שאפשר (:

תודה רבה !
ויובל איזה כיף לך שיש לך הרבה ישראלים!
בבית ספר שאני נמצאת בו (זה שאני עוברת בו את הקורס לגרמנית) אין בו הרבה ישראלים\יהודים , אולי 5 (כולל אני) , אבל בסופי שבוע אני הולכת ל-ZJD שזאת תנועת נוער יהודית ויש שם כאלו שיודעים עברית והאמת שמשם יש לי הרבה יותר חברים מאשר בבית הספר.

וחוץ מהקטע של התדמית,איך בלימודים?
את בטח לא צריכה לעבור קורס שמלמד את השפה אז בטח שילבו אותך בכיתה רגילה,נכון?

-----------------



Laugh
Out
Loud
♥

סופי? באמת? לא ידעתי! ובלימודים... אמממ... יש בבצפר שלי משו מיוחד שניקרא ELL... זה לילדים שאנגלית זה לא שפת האם שלהם וככה מתרגלים אנגלית, מקבלים עזרה בשיעורים אם צריך, מורים יותר מבינים... אבל בכללי בקטע של הבצפר שמורים מאוד מבינים ילדים שאנגלית לא השפה הכי טובה שלהם... אז... זה מאוד עוזר... :)

כן! חחח (: ואת צודקת, אין על החינוך האמריקאי!

תכלס, נכון????