SUGAR BEAR:לא אוהבת להיות אאוטסיידרית. לא אוהבת להרגיש נדחפת. לא אוהבת להרגיש לבד. לא אוהבת שאין לי עם לדבר כרגע."
מזדהה עם כל מילה במשפט הזה, בול אני, בול מה שאני מרגישה- פשוט תיארת אותי מילה במילה.
נמאס לי שכל פעם שאני נכנסת לראש אחד הם חופרים על בסטי ועל בסטיות, ועל bff ורק על בסטי בסטי בסטי, נמאס לי. מה עם ילדים שאין להם כרגע בסטי?! אני מרגישה שלכולם יש את הסטי שלהם, את הbff שלהן, את ה"בת זוג" שלהם שמשלימה אותם וכולם יודעים שהם חברות הכי טובות. אני היחידה בעולם הזה שאין לה את הבסטי הזאת? אני היחידה? כי זה נראה שלכולם יש חוץ ממני! ואני כל כך רוצה, לכולם יש ולי אין. אני לא רוצה להיות לבד יותר בהפסקות/בכיתה עם כל שאר הילדים שנתקעים בכיתה (יותר נכון עם כל שאר הבנים) שים לא מגיעה באותו היום כי היא היחידה שאני נמצאת איתה בהפסקות, והיא לא הגיעה. רק לפני 4 חודשים נכנסתי לבית ספר הזה, לבית ספר חדש, חשבתי שהחברות שלי שם יהיו איתי כל הזמןן אבל מסתבר שלא כי לכולם יש את החבורות שלהם ואת הbff שלהם ואני באתי בלי אף אחד איתי מהבית ספר הקודם. אז ים לא הגיעה היום ופשוט לא ידעתי מה לעשות... ואני בוכה עכשיו- כי כל כך רציתי שהכל יסתדר בבית ספר החדש חברתית, לא ידעתי מה הולך לקרות אבל ידעתי שיהיה לי טוב ברגע שאני אעבור לשם- לא איבדתי תקווה, ברור שלא, אבל מתי הטוב הזה יגיע? ומה עוד אני יכולה לעשות?
ואני אצטט את suger bear שוב- "לא אוהבת להיות אאוטסיידרית. לא אוהבת להרגיש נדחפת. לא אוהבת להרגיש לבד. לא אוהבת שאין לי עם מי לדבר כרגע." זה מסכם כרגע את הכל
יום חרא
סתם יום. יום מיותר. לא עשיתי כלום! ויש לי מלא דברים לעשות! ואני ככה כבר יותר משבוע. פשוט אין לי אומץ להתחיל ללמוד ולהשקיע, דיי. הכל כבר מאוס ואין טעם ללמוד.. למרות שאין ברירה וצריך לתת את הפוש האחרון.. פתאום כשאנחנו לא נפגשים אני לא יודעת מה לעשות עם החיים שלי ואני מרגישה אובדת עצות! כאילו משהו ריק אצלי. כאילו משהו חסר אצלי. וככה זה מתבטא גם בחיים שלי נכון להרגע.. אני יושבת מול המחברת והספרים, בוהה בהם, ולא מסוגלת להתחיל אשכרה ללמוד. מה יהיה ???
^ זה אחד לאחד מה שקורה לי בזמן האחרון
אין אנרגיות לשום דבר שקשור ללימודים, דווקא בתקופה של הבגרויות... בדיוק היום קיבלתי את המתכונת במתמטיקה. 45. ועוד לחשוב שכשעשיתי את המתכונת עוד ידעתי משהו, בינתיים כבר הכל ברח לי מהראש... ומחר יש מבחן בפיזיקה ואני לא יודעת כלום, צריכה ללמוד הכל מאפס מה שלא אפשרי ביום אחד :/
רק חושבת עליו ועל כמה ש4 ימים עד שניפגש שוב נראים לי כמו נצח
^ תנסי למצוא אנרגיות! אני יודעת שזה קשה, אבל זה הפוש האחרון.. תאמיני לי שאת תודי לעצמך על כל ציון טוב שיהיה לך כשתרצי להתקבל לאונ' וכו' (במידה ותרצי). עכשיו זה המאני טיים, רק עוד קצת :)) בטוחה שתצליחי
זה טוב שדברים מסתדרים
סבבה. אז לאף אחד אין בעיה שהבת זונה הזו מעליבה אותי. גם לא לחבר שלי שנמצא איתי 3 שנים.
יופי. אז הזונה הזו תמשיך בשלה ואני אצטרך לסבול אותה? מדהים. אני שמחה שכולם כל כך מתחשבים בי.
בקטע כזה לא באלי להיות חלק מהמשפחה שלהם בכלל.
זה כאילו הכל קורה לי בזמן הלא נכון...
לא. כאילו מילה שאתה מפגר.
גדלתי בפורום הזה. העברתי כאן שנים מחיי ההתבגרות שלי.
מכינה ז' עד כיתה יב'. אפילו בצבא עוד גלשתי כאן.
הייתי ילדה אחרת, אפשר להגיד אפילו על גבול האובדנית. היום אני בת 23.
אני מודה על הדרך שעשיתי, על המסלול המטורף שעברתי. גיל ההתבגרות הוא לא פשוט בכלל, במיוחד לנו הבנות. התאהבתי בעשרות בנים ששיגעו לי את הראש, נכשלתי בכלכך הרבה מבחנים, רבתי עם כלכך הרבה חברות והתבלבלתי כל כך הרבה לאורך הדרך... ובדרך לא נגמרת, פשוט עם הזמן הדברים מתגמדים. נעשים קטנים יותר ומבינים שהחיים כל-כך מטורפים, אם רק ניתן להם להוביל אותנו למקומות הנכונים לנו - בהקשבה לעצמנו ולסביבה, הודיה, אמונה ואהבה - נגיע לאן שנרצה. נהנה מכל רגע במלואו!
אני מודה לפורום הזה. הייתה פה קהילת בנות מדהימה ותומכת בטירוף, אם אחת מכן עוד כאן שתדעו שאתם בלב שלי ;)
והחיים יפים!!!!! נשבעת!
הכל קורה בזמן הנכון, הכל מדויק. אנשים יצאו ויכנסו לחיינו התחלופה מטורפת, ואנחנו נכיר את עצמנו יותר ויותר עם הזמן.
אוהבת אתכן?❤️ תודה
וואו איזה כיף שאת פה! המון בהצלחה, מוזמנת ל18+ :)
נמאס לי לכתוב את העבודה הזו. נמאס לי לנסות להוכיח את עצמי... אוף בא לי שיחזור
איך אסיים את הפרוייקט הזה איך..טירוף ואני כבר גמורה ואין לי דברים מוכנים למחר בבוקר..
מתה מעייפות אבל לא מסוגלת לישון, אני דוחפת את עצמי יותר מידי בחופש הזה. ישנה ביום ערה בלילה. יושבת מול המחשב וכותבת.. אולי לקחתי על עצמי יותר מידי עם הדבר הזה. אניי כבר מספיקה לזהות את עצמי, הופ כבר נגמר החופש בארץ, עוד שבוע חוזרת יש מלא להספיק ואני חצי מהיום ישנה. כל בוקר קמה וכועסת על עצמי. מחכה לתספורת שתבוא ותשנה אותי, תשמח אותי תוצי אותי מהלופ הזה
יכול להיות שכלום לא מסתדר לנו??
מה עושים? הראש שלי כל כך מלא אבל בו זמנית כל כך ריק!
למה תמיד הכל כ"כ קשה?
אין לי חשק לעשות כלום! אוף!
אני קצת חושבת עליך לפעמים בזמנים כמו אלה שקצת קשה...
אני קצת מתגעגעת ומרגישה שהלב שלי בוגד בי...
קצת מעל שנתיים שלא ראיתי אותך...
קצת מעל שנה שלא שמעתי את הקול שלך...
לפעמים אני מדמיינת את הפגישה שלנו
היא בטח תהיה מקרית
אנחנו נהיה כל אחד עם הילד שלו שרק נולד לא מזמן ושהעיניים יפגשו הן פשוט לא יוכלו לעזוב...
אנחנו נשתוק ונספר דרך העיניים על הגעגוע הכואב...
אנחנו נתחבק בדמיון ונעביר אחד לשניה עוד כוחות שיעזרו לנו בשלבים קשים בחיינו..
אני לא אשקר זכיתי בגבר תומך ומהמם ואנחנו בונים משפחה מדהימה!
פשוט לא הוא ולא אף אחד אחר יכול להבין אותי כמו שאתה הבנת! אני נזכרת איך כשעזבתי אותך זה היה בלי התראה...הייתי כל כך פגועה ממך...ידעתי בערב האחרון שנפגשנו שזה יהיה החיבוק האחרון שאני אתן לך, ולך לא היה שמץ של מושג שלא תראה אותי עוד מאז...
ההודעות והטלפונים אומנם לא החזירו אותי אליך אבל הם כן גרמו לי לגעגוע
אנחנו בני אדם בסך הכל והרגש לפעמים משתלט עלינו...
זאת אני שם מרחוק שהרגש השתלט עליה..זאת אני שמתגעגעת ושולחת לך חיבוק ענק❤
ושוב פעם אני נשאבת לזה, הביטחון יורד לאפס. אין תיאבון. מכריחה את עצמי בכוח לצאת מהמיטה ולא ליפול.עד שאני כבר אמרתי שאני אלך על זה, אחרי הפסקה דיי ארוכה, אני רואה שאני רק נפגעת מזה ונעלבת מזה. שאני לוקחת את זה בצורה קשה וקצת לא פורפורציונלית. באמת שהיה לי הכי כיף, עד שזה נעלם והתפוגג כלא היה.נשאר טעם של עוד. נשארה התקווה והציפייה. אבל הכל מתפוצץ לי בפנים. מנסה להבין מה עשיתי לא בסדר (למרות שאני יודעת שלא עשיתי כלום ושום דבר).
אני לא רוצה שהחופש הגדול יגמר.
4Girls הדף הרשמי