שלום בנות,
הרגשתי צורך לכתוב את הכתבה הזאת בשביל אותן בנות שפוגעות בדבר הכי חשוב להן בחיים, ב-ע-צ-מ-ן! כל כך כואב שכל יום אני שומעת מקרה אחר שבת אחרת עושה משהו לעצמה. רוב הפגיעות נגרמות כתוצאה ממיליון דברים שהבנות עושות לעצמן: סבל, כאב, בכי, תסכול, פגיעה נפשית ובדרך גם פיזית...!
רוב הדברים האלו נגרמים כתוצאה מכך שהן מגיעות למצב של 'הפרעת אכילה'.
אתן בטח שואלות למה בחרתי להעלות דווקא את הנושא הזה?
כי גם אני בתוך זה, גם לי יש את זה. אני אומרת "גם לי" כי יש עוד מלא בנות שנמצאות בזה. יש בנות שעברו את זה, ויש בנות שנמצאות במצב יותר גרוע מזה - אנורקסיה! ועכשיו אני מודעת לכמה התופעה הזאת נמצאת בכל מקום, פוגעת במלא ילדות.
מה שעובר בראש שלהן זה:
"אני רק רוצה להיות רזה"
"אני רק רוצה להוריד את ה3-4 קילו..."
"אני לא יכולה לאכול את זה..."
"זה מלא קלוריות"
אותן בנות מסתכלות במראה, וכל יום פשוט רואות שמשהו אחר בגוף לא בסדר. גם אם הן יורדות הרבה במשקל, זה לא יעזור - הן ימשיכו לראות את עצמן שמנות! ניקח לדוגמא אותי, נערה בת 16. ירדתי במשך 8 חודשים בערך [קצת יותר] - 17 קילו! ולא, אני לא אשקר לכן. אני רואה שיפור, אבל לא כמו שכולם אומרים. עכשיו, כשאני נמצאת במצב הזה אני מודעת להכל!
אבל לפני שירדתי את זה, לא עניין אף אחד שאני לא אוכלת. רק רצו שארד במשקל. לא הייתי שמנה, אבל גם לא הייתי שיא הרזה.
אז עברו מספר חודשים, ניסיתי לקבל את עצמי כמו שאני, אבל זה לא הלך!
הגעתי למסקנה שדי, זהו! אני צריכה לרדת. בהתחלה ירדתי לאט, ולא הספיק לי אז התחלתי להגביל את עצמי: ביום הייתי בקושי מגיעה ל500 קלוריות.
והייתי איפה שרק תרצו - בכל המקומות שרק יסדרו לי את הרגלי האכילה ויגרמו לי להיות יותר שלמה עם עצמי ועם איך שאני. אבל ראיתי שהירידה האיטית לא מספיקה לי, אז התחלתי "לקחת את עצמי בידיים" - כנראה יותר מידי. ירדתי בצורה שאין לתאר, ראיתי שכשאני פחות אוכלת אני יותר יורדת. ושמחתי, הייתי מאושרת. כשהגעתי למשקל שאני רוצה, זה עדיין לא הספיק לי, רציתי עוד ועוד! הרעבתי את עצמי עוד ולא הפסקתי. זה היה שלב שבו כולם ראו כמה ירדתי. ורק אני לא! וזה כאב לי, עדיין כואב...
עם כמה שאני רוצה להפסיק לפגוע בעצמי, אני ממשיכה לפגוע, ממשיכה לבכות, ממשיכה להרעיב, ממשיכה לשקר [לעצמי ולמי שאני אוהבת].
אבל אני צריכה גם להגיד תודה. תודה שדווקא בתקופה הקשה הזאת אני מוצאת בנות שתמיד לצידי! אמנם לא הן יכולות לגרום לכך שאני אפסיק לפגוע בעצמי, אבל הן אלה שנותנות לי את התמיכה - שבבית, מהמשפחה, אני לא מקבלת! לא כי הם לא נותנים, אלא כי הם לא יודעים באיזה מצב אני, הם לא מודעים לזה. הם לא ידועים שכל דבר קטן שהם עושים פוגע בי בצורה הכי קשה וכואבת. ושכל היחס הזה גורם לי להידרדר.
אז באתי לספר לכן על מה שקורה לי ורציתי פשוט להגיד לאותן בנות: די! תפסיקו לפגוע בעצמכן! בדבר הכי חשוב לכן - בבריאות, בחיים, בשמחה, באושר! וכן, זה פוגע בכל זה, ואפילו בעוד דברים! אני לא רוצה שתגיעו למצב שלי, של בדיקות, תרופות...
תפסיקו את זה בזמן הכי טוב שיכול להיות - ע-כ-ש-י-ו!!!
לא לחכות עוד יום, עוד יומיים, כי כל יום גורם לפגיעה יותר ויותר עמוקה, ענקית. ואז קשה לחזור חזרה ולתקן את כל מה שעשית, לחזור להיות מאושרת כמו פעם! לאכול מה שאת רוצה ובלי חשבון! עכשיו כל מה שנכנס לפה שלי הופך את האוכל לאויב הכי גדול בחיים שלי! ואני לא רוצה שזה יקרה לכן, בנות. יש לכן עכשיו את האפשרות לקחת את עצמכן בידיים ולעשות הכל כדי לעצור את כל הסבל הזה! כל אותן בנות שנמצאות באיזשהו שלב של זה – בבקשה תפסיקו! זה רק בשבילכן! לא חשוב לכן להיות מאושרות? ושלא תצטרכו לדאוג לגבי האוכל? מה שצריך להיות הכי חשוב לכן זה לשמוח!!! להיות אתן! אל תבזבזו את הילדות ואת החיים שלכן בדאגות לכך שאתן צריכות לשמור.
אוהבת ומקווה שלקחתן משהו מהסיפור שלי,
אלמונית
גיל: 16