(המשפטים האדומים: הערותיה של רוני)
ישבתי על המיטה בישיבה מזרחית,וחשבתי לעצמי עוד פעם ועוד פעם.
לא מנוסח ברור
להתקשר? או עדיף שלא?
חשבתי המון ולא היה לי מושג מה לעשות.אני פחדתי שעם אני יתקשר אז הוא ינתק לי בפרצוף ולא ידבר איתי יותר
שגיאות לשוניות. אם בתנאי זה עם א', עם בע' זה כשאת נמצאת עם מישהו או עם משהו. מדבר בעתיד זה "אתקשר" פעולה שנעשית מצידך בעתיד תתחיל בא'.
אבל מצד שני גם חשבתי שעם אני יתקשר,נשלים ונחזור להיות יחד.
"אני חייבת להחליט או שאף פעם אני לא יזכה להיות חברה שלו שוב!"
תפסתי את הפלאפון בידי וצלצלתי
חייגת, טילפנת, התקשרת- לא צילצלת, את עוד לא שעון מעורר.
חיכיתי וחיכיתי,עד שענה קול של נערה בערך בגילי.
"הלו?" ענה קול עמוק של נערה -
קול עמוק זה בד"כ של גבר, וכבר ציינת למעלה שהיא נערה ככה שאין טעם להציג זאת שוב.
"אמ..סליחה,אני רציתי לדבר עם אור.." גמגמתי ולא היו בפי מילים להגיד
אם גמגמת כן היו מילים בפיך כי גמגמת אותן.
"סליחה?מי זאת?" התרומם הקול של הנערה
לא יודעת מה רצית להגיד, אבל הקול שלה בטוח לא התרומם.
"אני צריכה להגיד משהו לאור,הוא נמצא? עם כן, תביאי לי אותו בבקשה." עלה הביטחון שלי לדבר.-לא מנוסח נכון.
"רק שניה" חיכיתי רגע ועוד רגע ואז ענה קול של נער.-
אם היא הייתה חברה שלו היא צריכה לזהות שזה הקול שלו ולא "של נער"
"מי זה?" ענה הקול בחוסר עניין.
הרגשתי איך באותו הרגע היו חסרות המילים בפי
לא הגיוני תחבירית
ולא יכולתי להוציא מילה.
"או..אור. זא..זאת שני.."גמגמתי והרגשתי איך אני מסמיקה קלות.
"שני?" שאל בתמיהה.
"אמרתי לך לא להתקשר!"רגז הקול וצרח,
"אור!אני רציתי לומר לך אבל שאנ.." לא סיימתי לדבר והוא כבר אמר: "חוץ מזה,אני עסוק במשהו שאת פחדת ולא רצית לעשות...עכשיו,עזבי אותי זה נגמר בינינו.נגמר."
לא מנוסח נכון, אין אפשרות לקרוא את זה נורמאלי.
השיחה נותקה והשאירה אותי בחדר לבד,בשקט.
דמעה זלגה על הלחי שלי
דמעה זלגה על לחיי" או-"על הלחי זלגה לה דמעה" יהיה יותר נכון להגיד כי את משתמשת בשפה גבוהה אז הניסוח צריך להיות בהתאם
ואז פרצתי בבכי שוטף דמעות.
הכיתי בכריות, ובכיתי וחשבתי לעצמי..כמה שרציתי לומר לו את זה.כמה שרציתי לומר לו שאני אוהבת אותו ושאני מוכנה לעשות למענו הכל,אבל הכל...
ככה נגמר היום ונרדמתי בשקט ושוב בודדה בלי חבר שיעזור לי ויתמוך בי.
אלמונית.
רוצה גם את לשלוח קטע לרוני?
roni.shinkmn@gmail.com