הנה הגיעה סוף השנה, סיום הלימודים ואיתם- נשף הסיום! איזה לחץ!!!
בחלומי אני עומדת אל מול הר של מדרגות... שעון ענקי בסגנון עתיק עומד לצלצל חצות, עוד שנייה אני הופכת לשפן סלעים! (ואין סיכוי שהנסיך שלי יזהה אותי ככה...)
מתעוררת – חזרה למציאות. ואולי באמת כדאי שכולנו נתחבר קצת למציאות... זה מאוד נחמד לחגוג סיום של תקופה אבל למה צריך להיסחף עם נשפים, לימוזינות ובני זוג?
מה אנחנו בוורלי הילס 90210?! במיוחד אנחנו הבנות שצריכות לשפוך כסף (כלומר, לנדנד לאמא ש"זה אירוע של פעם בחיים" - "האירוע של חיי" – "אירוע שאסור לפספס"!!!) על שמלה, נעליים ואקססוריז, שלא לדבר על המתח – עם מי בדיוק נלך ומתי הוא כבר יזמין אותנו?
אז נכון שבכל הסדרות האמריקניות הזוהרות, נשף זה פשוט חובה. כולם נראים שם מאושרים ומקובלים, אלה אם כן מדובר בסרט דרמה ואז סביר להניח שהדמות הראשית נורא נורא תסבול כי הזר שהחבר שלה קנה לה ליד לא תואם את העגילים (לא!!!!!) ומכאן תתפתח כל הדרמה! אבל מה קורה עם ילדים בשכבה שלהורים שלהם יש קצת פחות כסף? הרי נשף עולה הרבה יותר מ-מסיבת סיום רגילה (שהיא לא פחות כיפית ומגבשת – רק פחות פלצנית).
כל השואו הזה של מה לבשתי ועם מי מהבנים הגעתי רק מבאס את הילדים הפחות מקובלים בשכבה. כן- גם לחנונים מותר לחגוג! וגם לזו שאף פעם לא עושה גבות! זה ערב שאמור להיות שמח בשביל כולם. זה לא השטיח האדום של הוליווד שכל אחת חייבת לדפוק פוזה לפפארציז שחיכו רק לה. זו מסיבת פרידה- פרידה מאנשים שליוו אותנו תקופה ארוכה. אז גם עם כל השנה היו פערים, זה הזמן להיות נחמדים אחד לשני כי מי יודע מתי נתראה שוב.
בקיצור, לא משנה איך אתם חוגגים... אל תיקחו את הקונספט של מסיבת סיום קשה מדי. תחשבו על האנשים כי זה מה שבת'כלס משנה. תיהנו ותנו ליהנות!
שי-לי
גיל: 17