היי! רציתי להראות סיפור שכתבתי!
שם הסיפור: יום ראשון, שנה חדשה:
מורן פקחה את עיניה העייפות. אור בהיר של בוקר הציף את חדרה, אור שכמוהו לא ראתה זמן רב, כי מי מתעורר בשעה שבע כשיש חופש?
החופש הגדול תם, והביא איתו שנה חדשה, שהביאה איתה הפתעות חדשות.
מורן חשבה לעצמה כמה היא כל כך התגעגעה לחברותיה! כל כך השתוקקה כבר לראותן, זה יהיה בהחלט מרגש.
מורן פתחה את הארון שלה. ארון נאה, מלא בבגדים נאים אף עוד יותר, ובחרה משם את השילוב הכי מוצלח שלה.
היא התארגנה במהירות השקיעה במראה יותר מהרגיל היום, כל זאת לכבוד השנה החדשה. היא יצאה מהבית והגיעה בריצה לבית הספר.
ליבה דפק במהירות מופרזת. 'בום בום, בום בום' סוף סוף היא הולכת לפגוש את כל חבריה.
מורן פתחה את הדלת כשחיוך גדול, החיוך הכי יפה שלה, על פניה. הכיתה הייתה ריקה. היא הביטה בשעונה- השעה הייתה רבע לשמונה. כנראה הקדימה בחצי שעה. "טוב" חשבה לעצמה, היא תיאלץ לחכות. פתאום נשמעו לקראתה צעדים הולכים וקרבים.
מורן הסתובבה לראות אם משהו שהיא מכירה כבר הגיע, אך להפתעתה, ראתה מישהו שלא הכירה. הוא היה גבוה, מרשים בהחלט. אפשר להגיד אפילו נאה. הוא נראה נחמד, לא מסוג הילדים המזלזלים.
"אז אני רואה שאני לא היחיד שהגיע עשרים דקות קודם" אמר בנימת צחוק. מורן חייכה חיוך ידידותי. היא הרגישה קצת חולשה ליד הילד הזה, זה היה ממש מוזר. הוא חייך חיוך של מבוכה. היא הרגישה מחויבת לדבר.
"אני מורן, דרך אגב" אמרה בחביבות.
"אההה... ואני רביד! נעים להכיר!" הילדים המשיכו להכיר אחד את השנייה עד שכל שאר התלמידים הגיעו.
היום עבר בנעימים, מצד מורן במחשבות על רביד, ומצד רביד במחשבות עמוקות על מורן.
בימים הבאים מורן הרגישה שהיא שקועה יותר ויותר ברביד. היא קיבלה ממנו את התחושה שגם הוא מרגיש ככה לגביה. המצב המעורפל אליו נקלעו, נמשך לעוד כמה ימים עד שהוא לקח אותה הצידה באחת ההפסקות ושאל אותה את השאלה הגורלית."רוצה להיות חברה שלי?"
ותנחשו מה? היא הסכימה! אז מי אמר שכל יום לא טומן בחובו הפתעות חדשות?...
אני יודעת שזה לא סיפור טיפוסי, אבל אשמח מאוד אם תפרסמו אותו!
נטע =]
גיל: 13
היי נטע,
הסיפור ממש חמוד.
הכתיבה שלך מאוד בוגרת יחסית לגילך, ואוצר המילים שלך מעולה.
הערות קטנות:
1. אין צורך להשתמש ב"..." נקודה אחת תספיק.
2. לפני שאת שולחת סיפורים, תעשי הגהה משל עצמך, תעברי על הסיפור אפילו ב"word " ותבדקי שגיאות כתיב וטעויות שנוצרות במהלך הכתיבה בגלל המהירות.
3. כשאת כותבת על המחשבות של מורן, תצייני את זה. את מספרת את הסיפור כמספר מבחוץ, לכן אי אפשר לנחש מה אומר המספר ומה מורן.
4. השימוש ב"!" היה די מוגזם, הורדתי לך כמה כאלה והחלפתי אותם לנקודות. סימן קריאה מבטא התפעלות, אזהרה, או רגש חזק אחר, אין צורך להשתמש בו לאורך כל הטקסט כי זה לא ידעו איך לקרוא את הסיפור.
המון בהצלחה בהמשך,
רוני שינקמן.
רוצה גם את לשלוח כתבה לרוני?
שלחי לה מייל:
roni_shinkmn@walla.co.il