פציעה עצמית

היי, תראי את התגובה של מערכת האתר מעלייך. יש שם מוקדי עזרה, תפני ותשאלי איך את יכולה לעזור לחברה שלך.

היי, אני לא באמת יכולה להבין אותך כי אני לא מסוגלת לחתוך את עצמי. .ניסיתי אני לא מסוגלת. אני לא שופטת אותך כי אני לא במצבך ואין לי זכות אבל בכול מיקרה אני ממש מקווה שאת תהיי בסדר! יש לי שאלה אליך, חברה שלי התחילה לחתוך את עצמה היא עשתה רק פעמים או שלוש וזה ממש מפחיד אותה .. היא אמרה לי שכדאי לי לקרוא את מה שכתבת כדי להבין אותה אני רוצה לעזור לה אבל אני לא יודעת איך ישלך רעיון אולי מה אני יכולה לעשות? מה יעזור לה כי היא ממש בהתחלה של כל זה והיא מפחדת להתמכר ברמות בלתי הפיכות היא כבר קצת מכורה ואני משתגעת כי אני לא יכולה לעזור לה והיא לא מסכימה לספר לא ליועצת ולהורים ואני מרגישה ממש חסרת אונים כבר אם ישלך אולי משהו מה להגיד לה מה לעשותאני ממש ישמח..תתודה ובהצלחה גם לך עם התהליך שלך..

היי לכולן
לכל מי שמרגישה כאב ומחפשת דרך לפרוק אותו - אנחנו ממליצות לפנות לאחד ממוקדי התמיכה הבאים. אפשר לפנות אליהם בעילום שם: אוזן קשבת: דיזנגוף 79 ת"א, 03-6204999 צ"אט התמיכה של עמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת): www.sahar.org.il מחזקות אתכן, מערכת האתר

תגובה 60^^
ואו אני כלכך מזדהה איתך , אני במשך שנה וחצי הייתי מכורה לזה - ללהכאיב לעצמי אם זה התחושה של הכאב בטן בהרעבה או בפציעה. עצמית , כמו שלך. חתכתי את עצמי ודיי הרבה.. לא סיפרתי לאמא שלי שום דבר, אבל לקחו אותי לפסיכולוגית וגם שם הכחשתי הכל ובכיתי שזה לא נכון ומי המציא את זה? החלטתי שאני פותרת את זה בעצמי , ולא צריכה שאף אחד יתערב לי בעצמי. מאז אני נקייה כבר שנה וחצי (קצת יותר!) בלי שום עזרה של איש מקצוע טיפשי, או ההורים. פגעתי בעצמי בלי ידיעתם , וגם יצאתי בלי ידיעתם ! זה העבר שלי ורק אחת בעולם יודעת עליו ❤ 1y+8m

אני מקווה שתצליחי להיגמל, בהצלחה:) ואני יודעת שלחלק פה זה נשמע ממש חולני לפגוע בעצמך (וגם אני חשבתי ככה) אבל ברגע שמגיעים לנקודה בחיים שעושים את זה כל המחשבה על זה משתנה לגמרי. אני מקווה שיום אחד גם אני ימצא את האומץ לספר למישהו ולהחליט שמגיע לי לטפל בעצמי אבל כרגע אני עדיין לא הגעתי לשם. בכל מקרה בהצלחה

לא משנה
אני כלכך מבינה אותך אני התחלתי כי פשוט לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. הייתי בסערת רגשות איזה חודשיים בגלל סיפור ארוך. ואני לא בנאדם שברגיל משתף, אז לא אמרתי כלום לחברות שלי.. וזה לא שאני מתלבשת בשחור או משהו כזה.. אני נראית נורמלית.. מבחינת בגדים- חוץ מזה כמובן שאני מכוערת.. אבל זה סיפור אחר. בכל אופן.. זה התחיל עם סרגל נראה לי שפשוט הייתי ממש ממש ממש במצב נפשי רע, ופשוט לא ידעתי מה לעשות- ופשוט התעסקתי עם הסרגל עד שזה הגיע למצה שאני מנסה לחרוט בי. בהתחלה זה באמת עבד כל הקטע הזה של השריטה- הייתי כלכך בשוק מזה שזה עזר לי- וכל פעם שהייתי חושבת על הנושא, הייתי מעבירה יד על זה- ונזכרת להיות חזקה, ולא להראות לאחרים שאני לא מתמודדת. התגברתי על הבעיה. אף אחד לא ראה את השריטה שלי. לכל אלה שטוענים שזה בשביל צומי- אף אחד לא ידע את מה שעברתי. אף אחד לא היה מודע לזה שאני שורטת את עצמי. לא רציתי שהם ידעו. וגם היום- ההורים שלי לדוגמא לא יודעים. אבל יש חברה טובה שיודעת- אבל אין לה מה לעשות בנושא. כי גם היא דיי כזאת... אבל היא לא שורטת את עצמה מצד אחד, ומצד שני היא יכולה לנסות עד מחרותיים לשכנע אותי, זה כבר משהו שטמון בי. בהווה- כל פעם שאני מתדרדרת ממש, אני באמת שורטת את עצמי. זה כבר במצב כזה שהיד שלי היא פשוט אתר זכרונות של כמה ומתי הייתי עצובה. כל שריטה יש לה את המשמעות שלה. זה כמו אלבום רגשי כזה. אני נזכרת בכמה נמוך ירדתי במצב רוח שלי, מעבירה אצבע על צורת הצל"ת ונזכרת במה שקרהץ אז דיי לא לשפוט אנשים לפי איך שהם נראים או מה שהם שומעים כי לכל אחד יש את הדרכים שלו להתנקות מכאב. וכן זה לא הדרך היחידה גם שלי- זה פשוט המוצא האחרון שלי- אני מציירת ומצלמת ומפסלת ומה לא. אני מאוד אומנותית בקטע של שיחרור לחצים. כי מה אני יכולה לעשות- אני מנסה להרחיק את עצמי מלהגיע למצב כלכך נוראי שאני חייבת למצוא את השריטה הבאה. זה פשוט חיבור שלי עם העולם הגשמי באמת, שאני מעבירה את כל הרגשות שלי- לתוך השריטה מחוץ לראש שלי. זה לא בשביל אף אחד. זה בשבילי בלבד. וזהו. אני לא חושבת שבאמת משהו ייקרא את זה- אבל אני חושבת שזה חשוב לדעת. גם שזה דיי חפירה..

ברגע שראיתי את המילה סרוטונין, נרגעתי. אני הייתי עד לא מזמן בדיכאון עמוק ברמות שאתן לא מתארות לעצמכן, וניסיתי כמה פעמים להתאבד. בסוף ההורים שלי לקחו אותי לאבחון של קשב וריכוז (רגיל כזה להקלות בלימודים) והמאבחן היה גם פסיכיאטר.אז הוא אבחן אצלי דיכאון (לללעעעעע) ואז הוא המליץ לי על תרופה שקוראים לה : פריזמה, שמה שהיא עושה בעצם היא פשוט מעלה את הרמות סרוטונין במוח, ומה אני יגיד לכן, זה אשכרה עובד! כמובן שצריך מרשם רופא וכאלה, אבל זה נורא פשוט, לדעתי את צריכה ללכת לפסיכיאטרית ולדבר איתה על האפשרות של פריזמה או כל תרופה אחרת שמעלה את הסרוטונין, ואני בטוחה שהיא תעזור לך עם זה. מקווה שעזרתי וסליחה על המגילה :)

רעכסשד
איזו ילדה אומללה ומתוסבכת!!!!!!!!! מסכנה!!!! אני מרחמת עלייך בטח כולם יורדים עליה....

הקשבתי לך, אני מכירה את הנושא מקרוב, גם אני נוהגת לחתוך כשאני ברגשות חזקים כאלה או אחרים... לאחרונה הפסקתי כי הגעתי למסקנה שהצבא חשוב לי ושאני רוצה להתקדם הלאה (לא שאני לא חושבת על זה כול יום ורוצה להוסיף עוד כמה חתכים), אני יודעת כמה קשה זה לחשוף את זה! נוסף בכך תסלחי לי על הביטוי אבל : שיקפצו כולם, תהיי מי שאת אוהבת להיות, אל תתחשבני על שום דבר שאומרים לך בנוגע למראה וכול זה.. לי היו קוראים TOM BOY בגלל היותי נערה היפראקטיבית והיו יורדים עליי שאני לסבית למרות שאני בכלל לא וגם אני התמודדתי עם תחושות קשות ביותר... פגיעה עצמית היא מרגיעה נקודה על זה אין וויכוח אבל הכי חשוב זה לנסות ולבדוק דברים אחרים שיכולים להביא אותך לתחושת רגיעה דומה בלי דם וכאבים. וצלקות כמובן.

חמודה, את לא לבד! תודה שחשפת ככה את רגשותייך. אני בטוחה שזה עזר להרבה בני נוער אחרים. את חייבת להיות חזקה ובכל פעם שיש לך צורך לפגוע בעצמך פשוט תצאי מהבית ותרוצי או משהו. אני מחזיקה לך אצבעות שהכל יחלוף ושתזכרי בזה בתור התקופה הכי רעה שהייתה לך איי פעם.