יש אווירה כזאת באוויר, של סוף.
כולם מדברים על המסיבות, על הטקסים, על הנשף, על ההתרגשות לקראת הצבא.
וכל פעם שמישהו אומר "עוד קצת וזה נגמר", אני מרגישה את הלחץ עולה ואת הפחד משתלט עליי.
אני לא שמחה שזה נגמר. אני פוחדת.
בית הספר אולי מעייף ומעיק לפעמים, אבל הוא המקום הכי בטוח שלי.
אני יודעת איפה אני יושבת בכיתה, למי אני פונה כשקשה, עם מי אני אוכלת בהפסקה.
אני מכירה כל מסדרון, כל מורה, כל שגרה קטנה שמרגיעה אותי. אני יודעת בדיוק איך להתמודד עם כל מה שיבוא ואני עושה את זה טוב!
ופתאום – כל זה יעלם.
הצבא מתקרב ואני מרגישה שאני לא מוכנה.
לא רק למדים ולשגרה, אלא לכל התחושה הזאת של "להיות גדולה", ושל לא לדעת מה הולך להיות.
לפתור לבד בעיות, לעבור מקום חדש, להתמודד עם אנשים שאני לא מכירה.
אני מרגישה שאני פשוט לא מוכנה לזה.
כולם אומרים לי שזה טבעי, שזה שלב חדש בחיים, שכולם מרגישים ככה.
אבל מסביבי נראה שכולם מתרגשים, ואני היחידה שזה מטריד אותה, לא יודעת מאיפה כולם כל כך רגועים ובטוחים שיהיה בסדר?!
הלחץץץץ