אני וחבר שלי כבר שנתיים וחצי ביחד. הוא היה מאוד עסוק בספורט בצורה תחרותית במשך הזמן הזה והייתה לנו שיגרה מאוד נוחה וקשר מדהים עם תקשורת מעולה.
לאחרונה הוא הפסיק להתחרות ולהתאמן בצורה מקצועית ולכן הוא מבלה יותר עם חברים ומצלם המון (תחביב שלו) מצד אחד- אני כלכך שמחה בשבילו שהוא צומח ולומד להיות קצת ילד מתבגר כמו שצריך ושטוב לו
מצד שני- אני תוהה איפה המקום שלי עכשיו, יש ימים שאנחנו בקושי מדברים והוא פחות רוצה להיות איתי ויותר עם חברים וזה עושה לי תחושת מועקה, אני לא יודעת מה לעשות.
אני לא רוצה שהוא יחשוב שאני מעכבת אותו כי אני רוצה שהוא יכיר חברים ויהנה, אני לא צריכה שהוא יהיה רק איתי כל הזמן. אבל מרגיש לי שהקשר שלנו מובן מאליו בשבילו ושהוא מעריך את זה פחות.
אני לא מאמינה בהפסקות אבל אולי זה מה שאנחנו צריכים כדיי להעריך אחד את השני מחדש?