במעבר שלי מהחטיבה לתיכון, מכיתה ט ל-י, חוויתי הרבה שינויים.
אחד מהשינויים השפיע עליי ועדיין משפיע - החברות שהייתה לי עם אנשים מסוימים.
הייתה לי חברה שהכרתי באימוני כדורשת. היינו חברות ממש טובות, היא הייתה גדולה ממני בשנה וקצת אבל זה לא השפיע על הקשר בינינו. היינו ביחד באימונים והיה לנו ממש טוב! יום אחד כשלא הייתי במצב רוח טוב אמרתי הרבה שטויות בדרך שפגעה בה, מאז הכל השתנה..
זה הדבר שאני הכי מתחרטת עליו בעולם, הייתי חברה נוראית, אבל עם כל הרע שבדבר יש גם טוב. לא היה לי ניסיון איך להתנהג אל אנשים כמו שלה היה, ומזה למדתי. למדתי לנשום, להיות סבלנית וסובלנית, לחשוב פעמיים לפני שאני מדברת ולהיות יותר אכפתית.
ניתוק החברוּת הזאת זה אחד הדברים הכי כואבים שקרו לי בחיים כי גם אני עדיין פוגשת אותה באימונים וזה קשה.. אבל הבנתי שהחיים מציבים לנו אתגרים ואנחנו צריכות להתמודד מולם עם כל הקושי!
כשעוברים לתיכון הרבה דברים יכולים להשתנות. בדרך כלל אם החברוּת לא הייתה אמיתית יכול להיות שהיא גם לא תמשיך, ואם החברוּת הייתה חזקה היא תישאר אם רק תשקיעו בקשר! אל תוותרו על חברות טובות, שתמיד שם בשבילכן ואוהבות אתכן.
ואני רוצה לגלות לכן ״סוד״ - החברויות בתיכון הן יותר בשכבה מאשר בכיתה עצמה!
אל תדאגו אם החברות והחברים נמצאים בכיתה אחרת, כל עוד הם חברים אמיתיים הם יהיו איתכן!
הייתה לכן חברוּת טובה שהתפרקה?