בבקשה תקראו עד הסוף.
היום בבית ספר היה לי "מיני התקף חרדה" (אני אקרא לזה ככה בגלל מה שכתבתי למעלה).
בהתחלה סתם רעד לי הרגל כמו שקורה לי לפעמים כשמשעמם לי או כשאני לא מצליחה להתרכז. הפעם זה היה במשך כל השיעור (מה שלא קורה לי, אבל לא התייחסתי לזה בגלל שהייתי עסוקה בכל המחשבות שרצו לי בראש). אחר כך היד שלי התחילה לרעוד. לא היה לי קושי בנשימה, אבל הרגיש כאילו לא משנה כמה אוויר שאפתי זה לא היה מספיק.
הרגשתי מוזר, אני לא ממש יודעת איך להסביר את זה. ואז התחיל לרדת גשם, וזה הרגיע אותי טיפה, אבל כל היד שלי עדיין רעדה ולא הפסקתי לטופף על השולחן עם האצבעות ביד השנייה. רציתי לצאת החוצה לגשם, אבל לא רציתי לבקש מהמורה כי פחדתי שהקול שלי ירעד.
אחר כך המורה עברה בין כל התלמידות כדי לבדוק שאנחנו עושות את העמודים בספר וכשהיא הגיעה לשולחן שלי עזרתי אומץ ובקשתי לצאת לסיבוב. נראה לי שהיא חשבה שאני פשוט לא מרגישה טוב אז היא אמרה שאם אסיים את העמודים אני יכולה לצאת לעשר דקות. איכשהו הצלחתי לעבוד (אני לא יודעת איך הצלחתי בכלל לכתוב או להתרכז במה שכתוב, המחשבות והפחדים עדיין היו שם). המורה נתנה לי לצאת ופשוט רצתי החוצה.
ניסיתי לעשות איזה תרגיל ששמעתי עליו: לעצום עיניים ולשים לב לדברים שאני מרגישה, מריחה ושומעת. זה לא עזר בכלל. זה החמיר את המצב בגלל ששמתי לב לכל הרעשים העירוניים ולרעמים. לא ידעתי מה לעשות והתפללתי שמישהו יראה שאני צריכה עזרה ויבוא לקראתי, אבל מצד שני התפללתי שיתנו לי להיות לבד ושלא יראו שאני לא בסדר.
הלכתי הלוך חזור במגרש כדורסל ונרטבתי כולי. כמה בנות עברו ושאלו למה אני לא שמה סוודר כי אני "רועדת מקור". מלמלתי משהו בתשובה והן הלכו. לא רעדתי מקור. לא היה לי קר בכלל, פשוט רעדתי.
חזרתי ולכיתה אחרי הזמן שהמורה הקציבה לי ונשארתי שם בשביל הדקות האחרונות של השיעור. בהפסקה רצתי החוצה שוב למגרש. חברה שלי נסתה לדבר איתי אבל היא לא ידעה מה קרה. היא חשבה שאני סתם עצבנית כי אני לא אוהבת שיעור שפה. כשהיא ראתה שאני לא "במצב רוח טוב" היא הלכה.
כל ההפסקה ניסיתי להפסיק את הרעשים בראש. כבר לא רעדתי והאוויר בחוץ עזר לי, אבל עדיין הלכתי הלוך ושוב והתעסקתי עם הגומייה שלי. כשהגומייה נקרעה זה פתאום גרם לי לחזור לריאלטי ולהבין שאני בסדר. הכל בסדר. לא באמת הייתי בסדר אבל שכנעתי את עצמי שאני כן בסדר כדי שאוכל לשרוד את היום.
בבית לא עשיתי כלום וסתם הייתי בטלפון. לא היה לי חשק לעשות כלום ועכשיו אני בפיגור רציני בשיעורי בית. מחר יש לי מבחן. אני בסטרס רציני. אני טובה במתמטיקה וכולן בטוחות שאעבור את המבחן בקלי קלות. הן כנראה צודקות, אני יודעת את כל החומר ואני בתוכנית מתמטיקה מיוחדת. עדיין, אני בלחץ כי כולם מצפים שאני אצליח. אולי ה"מיני התקף חרדה" היה פשוט מכל הסטרס? אני לא יודעת... אני לא מצליחה לישון... אני לא רוצה לאכזב אנשים... אני לא אספיק להשלים את החומר (השיעורי בית הם של התוכנית, לא הבית ספר). אני סתם נראת חכמה, התקבלתי רק בגלל שלמדתי המון. אוף. לא בא לי לעשות כלום.
התחלתי את הפוסט הזה סתם כדי לנסות להבין איך התמודדים עם התקף חרדה וסיימתי אותו בחפירות שלא מעניינות אתכן אבל אין לי כוח למחוק. לילה טוב