אני כבר לא ילדה?

היי, נראה שאת מרגישה שהמציאות במדינה גוזלת ממך את הילדות והנורמליות. במקום לגדול בקצב טבעי, את מוצאת את עצמך מתמודדת עם פחדים, אחריות ושאלות על העתיד.את מרגישה שהכול פה קורה מהר מדי, שאין רגע לנשום ולהרגיש פשוט ילדה. את לא מפחדת להסתכל למציאות בעיניים ולשאול שאלות קשות. את מבטאת בצורה חדה וכואבת את מה שהרבה בני נוער מרגישים אבל לא תמיד מצליחים לנסח. נכון שהמציאות לא פשוטה, אבל אולי יש רגעים קטנים ביום-יום שבהם את יכולה להרגיש קצת חופשית? אפילו צחוק עם חברות, מוזיקה, יצירה כל דבר שגורם לך לזכור שאת לא רק חלק מהמציאות הזו. לפעמים שיתוף יכול להקל. לכתוב, לדבר, לפרוק זה יכול לתת לך כוח ולגרום לך להבין שאת לא לבד בתחושות האלה. את אולי מרגישה שהילדות נחטפת ממך, אבל זה לא אומר שאין לך רגעים של חופש ושמחה. את לא לבד בתחושות האלו❤️❤️

היי נכון את כל כך צודקת… אני גם בת 15 וזה פשוט הזוי מה שנוער של היום חווה בכל חייו בעיקר שכיבת הגיל שלנו שרדנו מגיפה עולמית וסגרים חווינו פיגועים גדולים ושורדים כרגע מלחמה וכל זה כשאנחנו בסך הכל נוער… גם שיכבת הגיל שלנו לדעתי הכי נידפקה בשנים האחרונות של היסודי שהיו אמורים להכין אותנו לחטיבה היה קורונה ולא באמת למדנו ואחר כך בסיום החטיבה התחילה המילחמה ואז גם בקושי למדנו ופיספסנו המון ועכשיו כבדיוק עלינו לתיכון מה יהיה עוד שנתיים כשנסיים תיכון וניתכונן לצבא? פלישת חייזרים? לאחרי מה שכתבתי אני גם רוצה להגיד שלפעמים זה טוב לגדול מהר ולהיתבגר מוקדם… בעיקר במדינה כמו שלנו (לצערנו)…

היוש ,אני הבנתי שאת מתמודדת עם מציאות באמת בלתי אפשרית,ו את מספרת קצת את מה שקורה במדינה שלנו,תראי איזה בוגרת את ואיזה בגרות את מראה וחוכמה , נכון שאולי זה קצת מפחיד לגדול יותר מידי מהר אבל זה גם מצד שני כיף,כי בכל רגע את חווה חוויה צבא צו ראשון מכין אותך ליום הגדול שלך!יום שאת הולכת לשמור עלינו! בצבא את תכירי הרבה אנשים תכירי בן זוג/בת זוג ובכל רגע תחווי את העולם האמיתי ותראי לפעמים צדדים לא טובים וטובים! לפעמים זה מפחיד אבל תמיד תחשבי על הצד החיובי שאת נהנת תמיד ! אני תמיד פה 🤍

היי, מה שכתבת מבטא כל כך חזק את המציאות המטורפת שבה את והנוער בארץ חיים. את מתארת תחושה של התבגרות מואצת, חיים שבהם ילדות ותמימות מתקצרות בגלל מציאות ביטחונית לא יציבה. את שואלת מתי הייתה לך הזדמנות להרגיש כמו ילדה רגילה, כמו נערה שצריכה לדאוג לדברים פשוטים של גיל ההתבגרות ולא לחשוב על אזעקות, צבא, ופינויים מבית הספר. זו תחושה של חוסר נורמליות בעולם שבו את רק רוצה קצת שגרה ושקט. אבל בתוך כל זה, הכוח שלך מדהים. את לא רק מתמודדת עם המצב, אלא גם מצליחה לבטא אותו בכתיבה עמוקה וכנה. את מביאה קול של דור שלם שלא תמיד נשמע, ובכך את לא רק שורדת את גם יוצרת משמעות מתוך הכאוס. היכולת שלך לשים לב לפרטים, לתהות על המציאות ולשאול שאלות קשות מראה כמה את חכמה, מודעת ובעלת חשיבה ביקורתית חזקה. קודם כל, תמשיכי לכתוב כי זו דרך לשחרר להבין ולתת מקום לרגשות. למצוא רגעים קטנים של נורמליות בתוך אי הוודאות בין אם זה דרך חברים דברים שאת אוהבת לעשות או משפחה. וגם לזכור שהמציאות משתנה כל הזמן ושבתוך כל הקושי יש גם רגעים של תקווה וצמיחה. ובסוף למרות הכול יש בך אור. גם בתקופות קשות הדור שלנו הוא דור חזק מלא בשאיפות וביכולת לשנות. אולי עכשיו זה נראה רחוק, אבל יהיו ימים טובים יותר. יהיו שנים שבהן ילדים יתחילו את הלימודים בזמן בלי פחד שבהן תרגישי ביטחון אמיתי❣️

היי, מה שכתבת מבטא כל כך חזק את המציאות המטורפת שבה את והנוער בארץ חיים. את מתארת תחושה של התבגרות מואצת, חיים שבהם ילדות ותמימות מתקצרות בגלל מציאות ביטחונית לא יציבה. את שואלת מתי הייתה לך הזדמנות להרגיש כמו ילדה רגילה, כמו נערה שצריכה לדאוג לדברים פשוטים של גיל ההתבגרות ולא לחשוב על אזעקות, צבא, ופינויים מבית הספר. זו תחושה של חוסר נורמליות בעולם שבו את רק רוצה קצת שגרה ושקט. אבל בתוך כל זה, הכוח שלך מדהים. את לא רק מתמודדת עם המצב, אלא גם מצליחה לבטא אותו בכתיבה עמוקה וכנה. את מביאה קול של דור שלם שלא תמיד נשמע, ובכך את לא רק שורדת את גם יוצרת משמעות מתוך הכאוס. היכולת שלך לשים לב לפרטים, לתהות על המציאות ולשאול שאלות קשות מראה כמה את חכמה, מודעת ובעלת חשיבה ביקורתית חזקה. קודם כל, תמשיכי לכתוב כי זו דרך לשחרר להבין ולתת מקום לרגשות. למצוא רגעים קטנים של נורמליות בתוך אי הוודאות בין אם זה דרך חברים דברים שאת אוהבת לעשות או משפחה. וגם לזכור שהמציאות משתנה כל הזמן ושבתוך כל הקושי יש גם רגעים של תקווה וצמיחה. ובסוף למרות הכול יש בך אור. גם בתקופות קשות הדור שלנו הוא דור חזק מלא בשאיפות וביכולת לשנות. אולי עכשיו זה נראה רחוק, אבל יהיו ימים טובים יותר. יהיו שנים שבהן ילדים יתחילו את הלימודים בזמן בלי פחד שבהן תרגישי ביטחון אמיתי❣️

וואו צמרמורת אני בצמרמורות

תודה רבה בנות💕 התגובות שלכן מעלות בי חיוך!

ואוו , שלום לך ומה זה השירה הזאותי יאוו עוד שניה את מורה לספרות. זה באמת כול כך נכון שהזמן עובר מהרר!, גם אני באותו גיל שלך ואני כול כך מבינה אותך. זה כזה עצוב שבגיל 18 צריך ללכת להלחם ולהתמודד עם דברים נוראים ועל זה שכול המדינה צריכה להתרגל ללכת לתוך הממד ועד כדי כך כלבים בעצמם מבינים!!. מקווה שעוד ניראה שלווה בעתיד ויהיה נחת ונוכל לחזור למקום יציב אמן!

וואו, מה שכתבת נגע בי כל כך. את מתארת בצורה כל כך אמיתית ומדויקת את התחושות שרבים מרגישים, במיוחד בגיל שלך. זה באמת לא פשוט לגדול במדינה שבה הנורמלי הוא כל כך שונה ממה שנחשב ‘נורמלי’ בעולם. התחושה הזו, של בגרות מוקדמת והצורך להתמודד עם מצבים שאף אחד לא באמת אמור להתמודד איתם בגיל כזה, היא משהו שמלווה את כולנו פה. אני רוצה להגיד לך שאת לא לבד בתחושות האלה. גם אם זה מרגיש לפעמים שקשה מדי או לא הוגן, חשוב שתדעי שיש בך כוחות אדירים, כאלה שכנראה את אפילו לא יודעת עד כמה הם שם. זה בסדר לחלום על חיים רגילים, להתגעגע לתחושת הילדות שאולי לא הייתה כמו שחלמת. זה מראה שאת מבינה כמה הדברים כאן מורכבים ושיש לך רצון למשהו טוב יותר. אל תשכחי, גם בתוך כל הטירוף הזה, למצוא לעצמך רגעים קטנים של נורמליות, של שמחה ושל חיבור למה שעושה לך טוב. ואם אי פעם תרצי לדבר או לשתף, אני כאן בשבילך. את לא צריכה לעבור את זה לבד.🩷🩷

היי, את מציינת תחושה מאוד חזקה של חוסר נורמליות, ושזו תחושה שמרגישים הרבה נערים ונערות בישראל, שגדלים במדינה שבה כל הזמן יש אירועים שמשפיעים על החיים. אנחנו נדרשים להרגיש בוגרים לפני הזמן, להתמודד עם מצבים קשים, ולא תמיד יש מקום להרגיש ילד. אבל את עדיין צעירה, ויש לך את הזכות לקחת רגעים קטנים של חופש, לשחק, לצחוק ולהיות עם חברים, בלי לחשוב על העתיד כל הזמן. חשוב לזכור שגם בתנאים הקשים, יש לך כוחות להתמודד ולהמשיך – את חזקה, גמישה ויכולה למצוא את הדרך ליהנות מרגעים קטנים, גם בתוך המהומה. העתיד יבוא, והכוחות שצברת עכשיו יעזרו לך להתנהל בו, אבל גם עכשיו, זה בסדר להרגיש נורמלית, גם אם העולם סביבך לא תמיד כזה.