יחסית הרבה זמן לא העליתי פוסטים ורציתי היום להעלות פוסט על נושא די חשוב - גירושים/פרידה בין ההורים.
ההורים שלי נפרדו לפני 9 שנים.. הם עדיין נשואים והם ביחסים טובים סך הכל, אבל אני רואה את זה כלא ממש נכון כמו שהם מתארים.
ההורים שלי כביכול מקריבים את עצמם ולא מתגרשים עבור הילדים.. אני מרגישה שדווקא זה עושה ההפך! אני לא יכולה לראות את האהבה הלא אמיתית ולא רצינית שיש ביניהם ולפני זמן מה הייתה לי שיחה על זה עם אבא שלי.
השיחה הייתה קשה מאוד בשבילי למרות שכלפי חוץ לא ניתן היה להסיק זאת - המסקנה שיצאתי איתה מהשיחה היא שלא בטוח שיש דבר כזה אהבה.
מצב היחסים בין ההורים שלי הציג לי תבנית לא נכונה בכל הנוגע לזוגיות ואהבה. הרגשתי (ואני עדיין מרגישה) שאהבה אמיתית, בה שני הצדדים מאוהבים זה בזה וחולקים את אותם הרצונות, לא קיימת, בטח שלא לטווח הארוך.
לקחתי את הזמן ובתור מישהי שמאוד רוצה אהבה ושזו תהיה אהבה אמיתית, הרגשתי שהעולם קורס לתוך עצמו. כל המחשבות שלי פשוט שקעו..
בעזרת אנשים חיצוניים ועידוד, אפילו פסיכולוג, הבנתי שיש אהבה ויש אהבה, אין מה להתפשר. ואם ההורים שלי/שלכן התפשרו זה לא אומר שאתן גם צריכות, לא אומר שאתן אמורות לחיות עם אדם שאתן ספק אוהבות.
החיים שלכן הן שלכן!
אתן אוהבות מישהו? הוא מחזיר לכן ביחס דומה ואוהב אתכן? תעשו עם זה משהו! אל תתפשרו כשזה מגיע לאהבה (אלא אם זה לא מציאותי ביחס למראה לדוגמה), ההורים שלכן לא צריכים להשפיע על ההרגשה שלכן.
אהבה זה מדהים ואני מקווה שכולנו נחווה את זה❤️
דעתכן בעניין?