בא לי לברוח

היי יפה שלי, אני מבינה שאת מרגישה חנוקה, שזה לא קל בכלל. זה ממש לא נעים לחוות תחושה של חוסר חופש ולהרגיש כאילו ההורים שלך לא מבינים אותך. זה מרגיש כאילו כל מה שאת רוצה לעשות, הם לא מסכימים לו, וזה מכביד עליך מאוד. זה גם מובן שאת מרגישה שאין למה לקום בבוקר כשאת לא מצליחה למצוא את המקום שלך בעולם. מצד אחד, יש לך את הצורך להיות עצמאית, להרגיש חופש, ולפעמים זה מתנגש עם הרצון של ההורים לדאוג לך ולהגן עליך. אני רוצה להזכיר לך שאת אכפתית, יש לך רצון להרגיש טוב עם עצמך, ואת מבינה את המקום שבו את נמצאת, גם אם זה קשה. את גם מראה הרבה תעוזה בכך שאת לא מוותרת ומנסה למצוא פתרונות, זה משהו שלא כולם מצליחים לעשות בגיל שלך. באמת שלא קל להרגיש שיש אורות אדומים בכל מקום, אבל שיחה פתוחה עם ההורים על איך את מרגישה יכולה לעזור. אולי אם תסבירי להם איך את חשה, הם יבינו את הצורך שלך בחופש. גם אם זה ידרוש זמן לשכנע אותם, זה בהחלט שווה את המאמץ. יש מקום לשתף את הרגשות שלך כדי שיתפנו מקום לחוויות חדשות ושחרור. בינתיים, אולי אפשר לחשוב על דרכים לפתח את הקשר עם חברות, לא בהכרח על ידי מקומות מסוימים, אלא על ידי פעילויות שגם ההורים יהיו יותר רגועים לגביהם, אבל עדיין יאפשרו לך את התחושה של חופש. בסופו של דבר, כל דבר יכול להשתפר, ואת יכולה למצוא את הדרך לשמור על קשר טוב עם ההורים וגם לשמור על עצמך.

היי מהממת, אני כל כך מצטערת לשמוע שאת מרגישה ככה, זה באמת קשה להיות במקום שבו את מרגישה כלואה ומוגבלת, במיוחד כשזה בא מההורים שאמורים להבין ולתמוך. זה לא קל להרגיש שאין לך חופש, ושלא מתייחסים לרצונות ולצרכים שלך. יכול להיות שההורים שלך דואגים לך מתוך אהבה, אבל את גם צריכה חופש ותחושת עצמאות כדי להתפתח ולהרגיש טוב עם עצמך. אולי כדאי לנסות לדבר איתם בצורה רגועה, להסביר להם איך את מרגישה, ולנסות למצוא דרך להקל את הגבולות מבלי להרגיש שאת מאבדת שליטה. זה יכול לקחת זמן, אבל חשוב שתשמעי את עצמך ותביעי את הצרכים שלך בצורה פתוחה. אם את מרגישה באמת ממש לא טוב עם המצב, אני ממליצה לך לדבר עם מישהו בוגר שאת סומכת עליו – אולי קרוב משפחה, מורה או יועץ בבית הספר – כדי לקבל תמיכה. לא כדאי להרגיש לבד בסיטואציות כאלה.

היי מהממת :) אני ממש מבינה אותך, זה נשמע ממש קשה ומעיק, ואני בטוחה שאת מרגישה שזה פשוט כבר יותר מדי. לפעמים זה באמת מרגיש כאילו ההורים לא מבינים אותנו, ושכל הדאגות שלהם רק מקשות עלינו. אני חושבת שמה שאת מרגישה לגמרי לגיטימי, אבל לברוח זה לא הפתרון. אני בטוחה שגם אם הם לא מראים את זה כמו שצריך, ההורים שלך אוהבים אותך ורק רוצים בטובתך, גם אם זה יוצא בצורה שגורמת לך להרגיש ככה. אולי תנסי לדבר איתם ברצינות? להסביר להם איך את מרגישה – לא בכעס, אלא פשוט לשתף כמה זה משפיע עלייך. לפעמים הם לא מבינים כמה זה קשה לנו עד שאנחנו באמת אומרים את זה. ואם זה מרגיש לך גדול מדי, אולי שווה לדבר עם מישהו שאת סומכת עליו, כמו יועצת או מורה או אפילו חברה טובה, שיכולה לעזור לך לחשוב איך להסביר להם. את לא לבד, ואני בטוחה שתמצאי דרך להרגיש טוב יותר. אל תוותרי על עצמך, טוב? מגיע לך להרגיש טוב ולמצוא מקום שבו יהיה לך נעים להיות. אני כאן בשבילך אם את צריכה לדבר. ❤️

היי יפה שלי, אני ממש מצטערת לשמוע שאת מרגישה ככה, זה נשמע מאוד קשה. אם את מרגישה שההורים שלך מגבילים אותך בצורה שמזיקה לך, חשוב שתדברי איתם על איך את מרגישה. זה יכול להיות קשה, אבל אולי הם לא מבינים עד כמה זה משפיע עליך. את לא לבד בזה, ויש אנשים שיכולים לתמוך בך במצבים כאלה, כמו יועץ בבית הספר או מבוגר שאת סומכת עליו. לפעמים כשהם מגוננים בצורה כזו, הם לא מבינים שזה פוגע בך, ושאת זקוקה גם לחופש ולעצמאות כדי להרגיש טוב יותר עם עצמך. גם אם עכשיו זה מרגיש קשה מאוד, תמיד יש אפשרות לשוחח עם מישהו ולהרגיש קצת יותר טוב.

היוש אהובה אני כל כך מבינה את איך שאת מרגישה עכשיו, זה ממש קשה כשאת מרגישה שאין לך חופש לעשות את מה שאת רוצה, ובמיוחד כשאת מרגישה שההורים שלך לא מבינים אותך. זה טבעי בגיל הזה לרצות יותר חופש ועצמאות, וכנראה שההורים שלך מנסים להגן עלייך כי הם דואגים לך – אפילו אם זה מרגיש לך כמו משהו שמגביל אותך. לפעמים הם לא רואים איך ההתנהלות שלהם פוגעת בך, וזה יכול להרגיש שהם פשוט לא מבינים את הצרכים שלך או את הרצון שלך להיות קצת יותר חופשייה. יכול להיות שכדאי לדבר איתם על זה, להסביר להם איך את מרגישה בצורה רגועה ובלי כעס – זה יכול לעזור להם להבין את המצב מהצד שלך. חשוב להם לדעת מה את מרגישה, כי הם לא תמיד מודעים איך ההתנהלות שלהם משפיעה עלייך. אולי אם תסבירי להם בצורה ברורה ומבוססת, הם יהיו יותר מוכנים להקשיב ולתת לך יותר חופש, כשאת מוכיחה שאת אחראית ותדע לשמור על עצמך. אני מבינה את התחושות הקשות שלך, אבל זכרי שגם הם אוהבים אותך ודואגים לך, גם אם זה לפעמים מרגיש כבד מדי. אולי אפשר למצוא איזון – קצת חופש ויכולת לעשות את הדברים שאת אוהבת, ובמקביל גם לשמור על הגבולות שההורים שלך רוצים לשים. בהצלחה❤️🫶

היי מהממת, קראתי את מה שכתבת ואני רוצה להגיד לך שאני מבינה ממש את המצב שאת נמצאת בו. אני מזהה שאת בחורה מקסימה וחברותית, שפשוט מחפשת דרך לבלות עם החברות שלה, למרות ההגבלות של ההורים. הדבר הראשון שאני רוצה להמליץ לך הוא- בשום מצב לא לברוח או ללכת בלי רשות של ההורים, כשאת יודעת כמה הם לא יאהבו את זה. אני חושבת שאם תעשי את זה, עצם הבריחה תגרע מאוד מההנאה שלך בבילוי. אני מאמינה שלמרות שתרגישי שמחה שתוכלי לבלות עם החברות, תרגישי גם אשמה, כי בתת מודע שלך תדעי שמה שאת עושה זה לא בסדר. אני רוצה להציע לך פתרון, שלדעתי יכול להוציא את שני הצדדים מרוצים. ההצעה שלי היא- גשי להורים שלך, ותבקשי לשבת איתם לשיחה רצינית על הנושא. תסבירי להם איך את מרגישה עם הגבולות הרבים שהם מציבים לך, ותדוני איתם בפשרה שתתאים לכולכם. אני בטוחה שכשתדברי איתם ממקום אמיתי ורציני, הם יקשיבו לך, ואולי אפילו יסכימו להשתנות בקטע הזה. תנסי גם להבין את המקום שההורים שלך באים ממנו. את הילדה שלהם, והם אוהבים אותך יותר מכל דבר. נראה שמאוד מאוד אכפת להם ממך, והם רוצים לדאוג לך, ולהגן ולשמור עלייך. לסיכום, אני רוצה שתדעי שאת מהממת, ואני מאחלת לך המון בהצלחה בשיחה עם ההורים. אני בטוחה שאחרי שתסבירי להם את מצבך, הם יבינו אותך(:

אני ממש מבינה כמה זה קשה כשמרגישים שאין חופש ושכל דבר זה ‘לא’. זה באמת מתסכל כשכל החברות יכולות לעשות דברים ולך לא מרשים. את צריכה לזכור שזה שההורים שלך לא נותנים לך לעשות הרבה מצביע על זה שאכפת להם ממך וכנראה זה בא מדאגה. אולי את יכולה לנסות לדבר עם ההורים ולהסביר להם איך את מרגישה? לא בצעקות או ויכוחים, אלא ברוגע, שיבינו שאת לא מנסה להיות נגד, אלא שפשוט את צריכה יותר עצמאות (כמובן שעם גבולות) אולי תציעי להתחיל עם דברים קטנים ולבנות אמון? ואם את מרגישה ממש רע, אל תשמרי את זה לבד—תדברי עם מישהו שקרוב אלייך, כמו חברה , יועצת בבית ספר או מבוגר שאת סומכת עליו. 🫶

היי אני מבינה שאת כועסת ומתוסכלת על ההורים שלך שהם מגנים מידי ולא נותנים לך ליחיות אבל חשוב לי גם להסביר לך שהם בסך הכל מנסים להגן עלייך והכל נובע מאהבה מציעה לך פשוט לדבר איתם ולהסביר להם מה מפריעה לך ואני בטוחה שהם יבינו וישחררו קצת😊

אהובה, אני מרגישה כמה את מתוסכלת, וזה באמת לא קל כשנראה שההורים פשוט לא מבינים אותך. 💔 את רוצה חופש, להרגיש עצמאית, אבל הם דואגים כל כך שזה מרגיש לך כמו כלוב. אני יודעת שזה יכול לגרום לך להרגיש שאין לך אוויר, אבל לברוח זה לא פתרון, זה רק יכניס אותך ליותר בעיות ויעשה את המצב בבית עוד יותר מתוח. אולי שווה לנסות לדבר איתם בצורה רגועה, בלי כעס, ולהסביר להם איך את מרגישה. במקום להגיד שהם "הורסים לך את החיים", תנסי להסביר להם שאת מרגישה שאין לך מקום להחליט שום דבר ושזה גורם לך להיות עצובה. ואם את באמת מרגישה שאין לך למי לפנות, אולי תנסי לדבר עם מישהו שאת כן סומכת עליו—אחות, דודה, חברה טובה, אפילו יועצת בבית הספר. את לא לבד בזה, ואני מבטיחה לך שהתחושות האלה לא יישארו לנצח. ❤️

הייייי, אני כל כך יכולה להבין אותך , הסיטואציות האלה יכולות להיות קשות , אבל אפשר להסתכל על זה בצורה שונה הורים תמיד ינסו לדואג לילדים שלהם כמה שיותר למרות שזה די מחניק והם לא כל כך מבינים את זה , אמא שלי גם תמיד הייתה לוחצת עליי להישאר ולא לצאת כי היא מפחדת שיקרה לי משהו וזה מאוד קשה , אבל אני מסתכלת לצד החיובי שהיא דואגת לי ואכפת לה , את מאוד בוגרת וחכמה ומודעת למצב , זה שלב בחיים שיעבור , את לא לבד רוב ההורים ככה , תדברי על הדברים שמפריעים לך איתם , והכל עניין של זמן זה ישתנה 🫶🏻.