היי:)
למי שלא קראה את הפוסט הקודם (כיתת מחוננים..?), אז אולי כדאי לקרוא אותו לפני בשביל שתבינו על מה מדובר.
אז במשך חמישה חודשים למדתי שעה ביום את החומר למבחן. זה היה קשה, הייתי צריכה להירשם לשיעורים פרטיים במתמטיקה ובסימולציות של המבחן קיבלתי ציונים לא כ"כ מוצלחים (פעמיים 80 ופעם אחת 70) כך שבחודש מרס ניגשתי למבחן מלאה בחרדות. לא סיפרתי לאף אחת שאני ניגשת למבחן חוץ מלחברה הכי טובה שלי.
המון ילדים עשו את המבחן לכיתה ח׳, אבל לא ראיתי אף אחד מהם. ישבתי בחדר עם המון ילדים בכיתה ו׳ עולים לז׳ שאף אחד מהם לא מכיר אותי. לא אשקר - זה גם הלחיץ אותי וגם הרגיע אותי. כי כמו שאמרתי, לא סיפרתי לאף אחד שאני ניגשת למבחן.
ביום ראשון, חודשיים לאחר המבחן, קיבלתי את התוצאות. בשנייה שגיליתי שעברתי רעדתי מהתרגשות ודפק לי הלב. אבל עכשיו מגיעה השאלה- מה אני עושה עם זה? האם אני עוברת בית ספר?
למי שרוצה עוד מידע על בית הספר הדמוקרטי אני אוסיף בסוף הפוסט. זה יהיה ארוך אז רק אם יש לכן כוח =/
בתחילת השנה לא הרגשתי ככ בטוחה בחברות שלי, אבל השנה המשיכה ואני והחברות שלי בבית הספר הדמוקרטי התקרבנו בטירוףףףף וממש נוצרה חבורה. יש ריבים ויש בעיות אבל זה לא אומר שאנחנו לא אוהבות אחת את השנייה 3>
וכמו שהתקרבתי לחברות בדמוקרטי, התקרבתי גם לחברות ביום שליפה. הכרתי מלא חברות חדשות, וגם אמרו לי כמה רוצים שאני אלך למבחן ואגיע לבית הספר שלהם (אני לא יזמתי את השיחה וגם לא סיפרתי להם שאני עושה את המבחן). הם ממש מחממים לי את הלב.
וגם יש את הפומו. כשהם מדברים על מה שהמורה עשתה להם ואיך שהם שונאים אותה ואת זה שאחת החברות צילמה סרטון על איך מדלגים והראתה אותו לכיתה המקבילה בהפסקה (אלה שלוש כיתות מחוננים ויש לי חברים משתיים מהן).
שלשום סיפרתי לחברה שלי מהדמוקרטי והיא מנסה ממש לגרום לי להישאר. החברה הכי טובה נמצאת בבית הספר האחר.
אבל האם אני באמת מוכנה ללמידה גם בשעות אחר הצהריים?
למורים שלא תמיד נחמדים?
לחיסורים בתעודה?
לציונים?
לשיעור ספורט שאף פעם לא השתתפתי בו כי לא היה לי הצורך?
לניתוק מהחברות שלי?
אבל עם זאת, יש גם את האתגר הלימודי והחברתי וכל הקטע הזה של לעבור ביס.
וגם יש את השאלה של איפה אני אלמד בתיכון. אני יכולה לחזור לדמוקרטי, אבל השאלה אם יקבלו אותי וזה לא יהיה מביך. למרות שמורה אחת (שאני הכי קשורה אליה וסיפרתי לה הכל) אמרה לי שהדמוקרטי הוא הבית שלי. ולבית תמיד אפשר לחזור גם אם עושים טעויות.
הו ואין שם שיעורי אמנות. אני לומדת אמנות בצהריים בלי קשר אבל:)
עכשיו אכתוב קצת על הדמוקרטי:
-----------------------------------
דבר ראשון, אפשר להבין קצת מהשם.
דבר שני: יש לנו בשבועיים הראשונים לבית הספר 'טעימות'. טעימות זה בעצם כשאני הולכת לשיעור אבל אני עדיין לא מתחייבת אליו. אני טועמת את השיעור ואח"כ מחליטה אם אני רוצה להירשם אליו (בשיעורי ליבה מכיתה ו' יש רק טעימה אחת ואז אתה מחליט). אז בעצם אנחנו מרכיבים את המערכת לעצמנו.
גם - בגלל שהמבנה קטן, יש גם גבול של הכמות במספר התלמידים. בבית הספר שנה שעברה היה משהו בסגנון של 320 תלמידים, מהגן עד יב', משמע יותר יחס אישי. וגם אין אצלנו כמות של כיתות, זאת אומרת שיש רק כיתה א' אחת, רק ב' אחת וכן הלאה.
בעצם אצלנו יש גם 'בתים'. ה'בית' הוא כמו הכיתה שלנו, אנחנו לומדים עם ה'בית' את רוב השיעורים וגם מפגשי בוקר וכדומה (הבית כולל את כל הכיתה שלי + עוד כיתה. יש את בית א-ב, בית ג-ד, ה-ו, ז-ח-ט, י-יא-יב.)
לכל בית יש שלוש/ארבע (בדר"כ שלוש) חונכות.ים, החונכות.ים מעבירות.ים את חלק מהשיעורים (כל חונך.ת הוא.יא גם מורה) לבית וגם לבתים אחרים לרוב (זאת אומרת אם לילך היא מורה לחשבון בבית ג-ד סביר להניח שהיא תהיה גם מורה לחשבון בה-ו (אבל לא תמיד. לא-ב יש מורה אחרת כי החומר שונה, לחטיבה (בית הבוגרים) יש מורה אחרת וגם לתיכון יש מורה אחרת, בהתאם לחומר הנלמד).
ואם אתה שואל את עצמך מה ההבדל בין חונכות למחנכות אז בעצם החונכות (אני מדברת בלשון נקבה כי פשוט יותר נוח לי ככה אבל כמובן שזה פונה לכל המינים) לא אמורות 'לחנך' את הילד לדרך כלשהי אלא להוביל אותו (לחנוך) לדרך שלו, ורק לעזור לו להבין דברים טוב יותר (אפשר גם להבין את זה מהשוני בשם).
בבתי ספר רגילים יש תלבושת אחידה, אצלנו אין בשביל לתת לכל תלמיד את החופש שלו לבטא את עצמו.
אצלנו גם יש מספר מסוים של מורים (אתה בוחר איזה מורה) שחונך אותך (אחד על אחד) פעם בשבועיים למשך עשרים דק. הרעיון זה לשתף את המורה שבחרת במה שעובר עליך ומה אתה מרגיש בקשר לככה וככה, וככה אתה בעצם יוצר קשר מיוחד בינך לבין המורה. זה מאוד נחמד (גם יש חונכולדת פעם בשנה, אתה והמורה יוצאים לדרכן. פעם גם היה אפשר להזמין חברים לחונכולדת אבל היום אי אפשר).
פעם בשבוע יש פרלמנט שבו תלמיד/מורה מציע הצעה לועדת פרלמנט (תכף אסביר מה זה) וכל מי שרוצה מגיע לכיתה מסויימת ומצביעים על מה שהמורה/תלמיד הציע.
יחסית בתחילת השנה יש בחירות לועדות (לא בטוח שתיבחר לאיזו ועדה שאתה רוצה) יש כל מיני סוגים של ועדות ולכל ועדה יש מורה מנחה ותלמידים, ביחד הם מחליטים דברים על הנושא של הועדה (נגיד ועדת מוסיקה מחליטה מתי יהיה ערב מוסיקה. ועדת טיפוח ופיתוח מחליטה על דברים כגון: שעת איסוף זבל, צביעה של הקירות.. ויש עוד מלא ועדות וכולן עוזרות בשמירה על הבית ספר).
אצלנו אין הקבצות בגלל שהמורים מאמינים שלמידה בקבוצות קטנות ויחס אישי הוא הפיתרון ולא צריך להוריד תלמידים וגם את הביטחון העצמי של תלמידים בהקבצות.
יש אצלנו גם 'משפט', וזה הולך בערך ככה: נגיד ומשה הרביץ לדני בהפסקה, דני מספר למורה ומבקש לתבוע את משה. המורה נותנת לדני 'דף תביעה' שבו דני ממלא את שמו, את הכיתה ואת סיבת התביעה. בתחילת השנה יש קורס שופטים של ועדת זכויות הפרט, מי שעבר את הקורס יכול להיות שופט של כיתות נמוכות יותר (אני לא יכולה להיות שופטת של ילדים בכיתה י', אבל אני יכולה להיות שופטת של ילדים בכיתה ה' (עזבו את זה שלא עברתי קורס שופטים). ואז דני ומשה הולכים בשעה מסוימת ומנהלים דיון מכבד ביחד עם השופט. בסוף ה'משפט' השופט מחליט על עונש (זה גם יכול להיות להיות עונש לשני הצדדים אם השופט מחליט). יש גם דבר כזה 'תביעה הדדית' שברור מה זה לפי השם.. יש לנו גם אירועים מיוחדים כמו ׳שבוע למידה אחרת׳ שבו אנחנו לומדים דברים אחרים שהם לא ליבה שבוע שלם.
-----------------------------------
אז מה אתן חושבות? בהנחה והגעתן עד לפה. אוהבתתת💗💗💗