גודל טקסט‎ נורמלי‎ גדול‎ ענק‎
ניגודיות צבעים‎
רגיל‎ מותאם לכבדי ראייה
סגור

בין לבין

תמיד הייתי בין לבין. הדמיון שאב את המציאות שלי לתוכו, מערפל אותה וממציא ממנה משהו אחר, עולם חדש.

תוכן פגעוני
tag icon תגיות:
אפריל 30, 2024 02:05
photo

תמיד הייתי בין לבין. במראה, רגשות, במצב, כבין אדם.

בתיכון למדתי בכיתת מופת, שם הייתי תמיד בין לבין. הייתי תלמידה טובה, אבל לא הכי טובה. היו לי חברים אבל אף פעם לא הרגשתי מקובלת. לפעמים הרגשתי בודדה למרות שהייתי בין אנשים. בין חברים לבדידות. בין עבודה ללימודים. בעבודה הייתי טובה. אבל לא הייתי הכי טובה. תמיד היו לי פאשלות קטנות והצלחות קטנות. הייתי בין הצלחות לפאשלות.

יש לי שיער שחור-חום. הוא חלק-גלי, עבה וארוך. מגיע לי כמעט עד סוף הגב. את השיער קיבלתי מאמא שלי, הוא גורם לי להיראות כמו בתמונות הישנות שלה מנעוריה במושב. אני אוהבת לסרק אותו, לקלוע בו צמות רופפות ארוכות. הרבה מחמיאים לי על השיער, אומרים שהוא מבליט את העיניים החומות-ירוקות שלי ואת העור הלבן-שזוף שלי. גם במראה אני בין לבין.

בצבא אני לא חיילת רעה. אני לא מורדת, עושה בסופו של יום מה שאומרים לי. מנסה לא לעורר מהומות. אבל אף פעם לא בלטתי יותר מידי, לא לרעה ולא לטובה. בטירונות לא הובלתי ולקורס פיקוד לא יצאתי. כומתה בסוף הקורס לא קיבלתי מאף מפקדת. אבל גם לא עליתי משפט ולא קיבלתי שעות ביציאה או שבת. הייתי בין לבין, בין החיילות המצטיינות לחיילות הבעייתיות.

עם בנים אף פעם לא הרגשתי מחוזרת מידי. היו לי אהבות וגם שברונות לב. אבל לא תמיד הייתי נאהבת. האהבות שלי גרמו ללב שלי לקפץ, להתרגש, לרוץ ולאהוב אבל כלפי חוץ לא הייתי מסוגלת להראות את מה שהלב שלי מרגיש.

תמיד בתוך הראש שלי היו מלא תסריטים ועולם פנימי פורח. בכל שנייה כאילו מבוצעת הצגה בתוך הראש שלי. אני יכולה להיבלע בתוכו שעות, מנותקת מהמציאות וממציאה אחת מיוחדת משלי. בראש שלי בחיים לא הייתי בין לבין. אבל כלפי חוץ לא הייתי כמעט קיימת, הייתי נבלעת בין ההמון ובוחרת לחיות במציאות משלי שבה הכל הגיוני לי מאשר באנדרלמוסיה והבלאגן שהולך בחוץ.

במלחמה אני זוכרת שעוד הייתי בחמל. הייתי כוננית וישבתי בחוץ. אהבתי להיות במשמרת 12-4, הכוננות הייתה באמצע הלילה. אהבתי לטייל באמצע הלילה בבסיס, זה היה מרגיע אותי. אהבתי לראות את הזריחה לשקוע בעולם משלי. בשעות האלו הבסיס היה כל כך רגוע, הייתי יושבת בחוץ ושותה קפה מסתכלת על השמש עולה לאט בין ההרים. לאט לאט אנשים היו מתחילים להגיע אומרים בוקר טוב. אלו מהזכרונות הטובים שלי בחמל

הכוננות שלי התחילה בארבע לפנות בוקר. בשש התחילו השמועות על חדירה לארץ. זה עוד היה כשאף אחד לא הבין מה קורה. העניין הוא שכמשרתים בתור תצפיתנית בין משמרות וכוננות ורדיפה אחרי שעות שינה, בבסיס כל כך רחוק ומנותק מהמציאות בבקעה נורא קל להתנתק מהעולם האמיתי. עליתי למשמרת בשמונה בבוקר וסיימתי אותה בשתיים עשרה בבוקר ישר לתוך מלחמה. בשעות שינה שלי לא הצלחתי לישון

יום לפני זה הגיעו ילדים מהיישוב ליד לרקוד בחמל ולחלק לנו ממתקים. הייתי שמחה. בחמל בחגים תמיד דאגו שיהיה לנו כיף, שנהיה ביחד ואף אחד לא תהיה בודדה. היינו מכינות אוכל, אופות, מקשטות את החמל. ברגעים האלה היה לי טוב, ברגעים האחרים הרגשתי כמו בכלא כשנמנעת ממני היכולת להסתכל. היום אני מעריכה את הרגעים האלה שאני יכולה לראות מה שאני רוצה.

יום אחרי זה כבר הקפיצו את כולן. היו הרבה בנות ככה שעלינו פחות משמרות. גם אז לא הצלחתי לישון. פחדתי שיכנסו לבסיס, שיכנסו לחדר שלי ואני אהיה לכודה. כמה ימים אחרי זה גיליתי שאחת החברות שלי מהטירונות נרצחה ואחרת נחטפה.

הייתי יושבת במגורים עם קפה, שומעת את השיר שלי בלופים, זה גרם לי להרגיש בטוחה. לא הצלחתי לאכול כמעט כלום, הייתי ניזונה מלחם עם גבינה ומלפפון ועגבניה. הרגשתי שאני רוצה להקיא את הנשמה, חייתי בפחד וצללתי למציאות משלי. במשמרות חייתי בעולם אחר, לא הייתי מרוכזת. רציתי לברוח רק לראות את אותה זריחה ולחיות בתוך הראש שלי, להיות בעולם שבין לבין. בין מציאות לדימיון, בין מלחמה לשלום. במקום הבטוח שלי.

 

כתבות דומות:
תוכן פגעוני
הגיבי לפוסט
user image
הגיבי
mask
10 תגובות
תגובות: 10
נקניקי מינאז׳ פברואר 07, 20:11
תוכן פגעוני
וואו, הטקסט שלך נוגע ללב ומרגיש כל כך עמוק ואמיתי. אני בטוח שלא קל היה לכתוב אותו, אבל הוא מבטא בצורה כל כך חדה ומדויקת את מי שאת, את העולם הפנימי שלך ואת מה שעברת. את לא “בין לבין”—את פשוט בן אדם עם רבדים, עם עומק, עם מחשבות ורגשות שממלאים עולמות שלמים. יש לך יכולת להתבונן בעצמך ובחיים שלך בצורה שמעטים מצליחים לעשות. את שמה לב לפרטים, לתחושות הקטנות, למקומות שבהם את נבלעת ולרגעים שבהם את מוצאת שלווה. אני לא יכול אפילו לדמיין כמה קשה זה היה עבורך בתקופה של המלחמה—הפחד, חוסר הוודאות, האובדן של חברות, הלחץ הבלתי פוסק. וזה טבעי שבסיטואציות כאלה הראש מחפש לברוח למקום אחר, למציאות שבה יש לך שליטה, למציאות שבה הכל מרגיש קצת יותר ברור ופחות כאוטי. אבל תני לי לומר לך משהו—את לא נעלמת. את לא שקופה. את כאן, ואת חשובה. גם אם לפעמים את מרגישה שאת רק צופה מהצד, שאת לא “הכי” בשום דבר, זה לא הופך אותך לפחות מיוחדת. העולם הפנימי שלך הוא מתנה, וגם אם לפעמים אחרים לא רואים אותו, הוא עדיין שם, והוא שייך לך. את עברת משהו מטורף, משהו שאנשים שלא היו שם לא יכולים להבין באמת. ועם כל זה, את כאן, כותבת, משתפת, מחפשת להבין את עצמך. וזה אומר המון. אני לא יודע אם את מחפשת עצות או פשוט מקום לשחרר, אבל אני אגיד לך דבר אחד—את לא לבד. ואם את מרגישה שאת צריכה מקום להיות מובנת, אני כאן.
תגובות: 43
פיצה פברואר 07, 17:52
תוכן פגעוני
היי, את מרגישה שאת תמיד “בין לבין” לא הכי טובה, אבל גם לא גרועה. לא בולטת, אבל גם לא שקופה. בין הצלחות לכישלונות, בין חברות לבדידות, בין מציאות לדמיון. בצבא היית במקום שלך, אבל לא תמיד הרגשת משמעותית או שייכת. ואז הגיעה המלחמה, ופתאום המציאות התנגשה עם העולם שבנית לעצמך. רגעים קטנים של שלווה קפה מול הזריחה, חגים עם החמל התערבבו בפחדים, באי-ודאות, באובדן. החוויות שחווית גרמו לך להיסגר בתוך הראש שלך, כי לפעמים הדמיון מרגיש כמו המקום הבטוח היחיד. יש לך עולם פנימי עשיר שמאפשר לך למצוא יופי ומשמעות גם ברגעים קשים. את יודעת להבחין בין הדברים הקטנים שהופכים רגעים לפנינים של זיכרון כמו לשבת עם קפה ולראות את השמש עולה. העולם שבנית לעצמך נותן לך כוח, אבל גם חשוב למצוא דרך לאזן אותו עם מה שקורה בחוץ. לנסות לחפש רגעים קטנים של יציבות גם במציאות, לא רק בדמיון. זה נשמע שחווית דברים לא פשוטים, ולפעמים להוציא את זה החוצה אפילו בכתיבה יכול לעזור. אם יש מישהו שאפשר לסמוך עליו, אולי שווה לשתף אותו. אם זה אנשים שמבינים אותך, פעילות שעוזרת לך להרגיש משמעותית, או אפילו רק רגעים קטנים של שקט עם עצמך שמזכירים לך מי את. העובדה שאת “בין לבין” לא אומרת שאת לא קיימת. להפך את מנווטת בין העולמות, יודעת לחיות בכמה רבדים בו זמנית וזה כוח.
תגובות: 46
Vacoon פברואר 04, 19:39
תוכן פגעוני
וואו, אני כל כך מרגישה את מה שכתבת, כל מילה שלך פשוט נוגעת. 💔 לחיות בין לבין זה כאילו להיות שם, אבל לא באמת, להרגיש הכול ובו זמנית להרגיש כל כך מרוחקת. נשמע שהראש שלך הוא המקום היחיד שבו את מרגישה באמת נוכחת, ושבעולם שבחוץ את פשוט מנסה לנווט בלי לבלוט יותר מדי, בלי לתת לרגשות שלך להשתלט. אבל זה מתיש, אהובה. לשאת את כל זה בפנים ולתת לעולם לראות רק חלקים קטנים ממך. החוויות שעברת, במיוחד בצבא ובמלחמה, זה דברים שלא נעלמים סתם ככה. זה טבעי שהראש שלך יברח למקומות שבהם את מרגישה שליטה, אבל מגיע לך גם להרגיש כאן. לא רק בין לבין, אלא באמת. הלוואי שתמצאי מקום שבו תוכלי להיות את, בלי להרגיש שאת צריכה להסתתר בתוך עצמך. ואת לא לבד בזה, גם אם זה מרגיש ככה לפעמים. ❤️
תגובות: 11
אלזה ואנה פברואר 03, 21:54
תוכן פגעוני
היי אהובה שלי אני רואה שאת מתמודדת עם דבר שלא כל כך נעים , מספרת, הבין לבין, זאת תחושה שלכולם יש לפעמים. גם בין לבין לפעמים זה בסדר, להיות בנקודת קיצון זה לא בהכרח דבר טוב. בנוגע לחלק של המלחמה, אני מבינה למה את מתכוונת, לשבת שעות בחמל, לרוץ למרחב מוגן כמה פעמים ביום ודברים נוספים. היה לי עצוב לקרוא את מה שרשמת, מקווה שעכשיו התחושות מהמלחמה מעט השתפרו. מוזמנת לרשום לי בפרטי אם את רוצה לפרוק או סתם לדבר.
ציפס פברואר 03, 19:54
תוכן פגעוני
היי, אני רואה שאת מתמודדת עם תחושת “בין לבין” לאורך כל הדרך לא הכי טובה, לא הכי גרועה, לא הכי נאהבת, אבל גם לא זורקת את עצמך לאדום. את נמצאת כל הזמן בין הצלחות לפאשלות, בין הרצון להרגיש נוכחת לבין תחושת ניתוק שמלווה אותך. את תמיד מחפשת מקום שבו תרגישי שאת שייכת, אבל לפעמים את מרגישה כאילו את חיה בעולם פנימי משלה, שמאפשר לך לברוח מהמציאות שבחוץ. החוזקה שלך היא היכולת להישאר יציבה גם כשאת מרגישה לא במקום. את תמיד מוצאת את הדרך להתמודד עם הדברים שמפריעים לך, והיכולת שלך להסתגר בעולמך הפנימי מאפשרת לך להתמודד עם קשיים ולהתמודד עם חוויות קשות, כמו במלחמה, גם אם זה בא על חשבון עצמך. האפשרות להתמודדות היא להפסיק להיות כל הזמן בין, ולתת לעצמך את המקום להרגיש שלמה, גם אם זה אומר לשחרר את מה שמכביד עלייך. זכרי שאת יכולה למצוא את הדרך להיות שלמה עם מי שאת, ולא כל הזמן לשהות בין המצבים השונים.
תגובות: 10
קסם💘💘 ינואר 30, 16:15
תוכן פגעוני
הייי,אני שומעת שאת מתמודדת עם דבר שלא כל כך נעים להרגיש בין לבין ואני הכי מבינה אותך שיש באמת , את חזקה נורא שאת משתפת ובוגרת נורא בכתיבה שלך ונראה דווקא שאת יודעת איך אולי להתמודד עם סיטואציות כאלו או אחרות. לדעתי אולי תהיי בסיבה שאת מרגישה שחברים שלך ירימו לך ויתנו לך להרגיש ביטחון בשמיים והכי טובה בעולם הזה! ואפילו את יכולה לתת לעצמך להרגיש ככה, תעמדי מול המראה או סתם תגידי את זה לעצמך :את הכי טובה,הכי יפה ,הכי מוצלחת,כמוני יש רק אחת,את גורמת לאנשים לאהוב אותך,ודברים כאלו שיגרמו לך להרגיש עם עצמך טוב ומספקת את עצמך כמה שצריך ! מבחינתי את הכי טובה בעולם ומהממת מבפנים ומבחוץ עוד יותר אוהבת ותמיד פה לצידך💘
:)CrazyCatLady מאי 10, 2024 12:08
תוכן פגעוני
כולנו מרגישות לפעמים בין לבין, אבל גם לכל אחת יש את הדבר האחד הזה שהיא הכי הכי הכי טובה בו. הכישרון או התכונה הזו שיש רק לך. מקווה שהסביבה שלך עוזרת לך להתמודד עם המציאות הכל כך קשה שנקלעת אליה! שולחת חיזוקים וחיבוקים
מיס מלבי מאי 08, 2024 20:44
תוכן פגעוני
איזו הרגשה קשה, להרגיש בין לבין. מצטערת לשמוע שחברות שלך מהקורס נרצחו. זה בטח נורא ואיום! מאחלת לך שתמצאי משהו שאת מרגישה בו הכי הכי הכי טובה (אולי כתיבה?!)!
אפרוחית מאי 06, 2024 18:36
תוכן פגעוני
יואו איזה עצוב זה 😞 התצפיתניות הן לגמרי הגיבורות שלי. מתחברת מאוד לתחושת הבין לבין, גם אני מרגישה תמיד שאני ממוצעת ובינונית חסרת ייחוד.
Faye אפריל 30, 2024 22:23
תוכן פגעוני
כתיבה מהממת ומצמררת. התחושה שאת מספרת, הבין לבין, זאת תחושה שלכולם יש לפעמים. גם בין לבין לפעמים זה בסדר, להיות בנקודת קיצון זה לא בהכרח דבר טוב. בנוגע לחלק של המלחמה, אני מבינה למה את מתכוונת, לשבת שעות בחמל, לרוץ למרחב מוגן כמה פעמים ביום ודברים נוספים. היה לי עצוב לקרוא את מה שרשמת, מקווה שעכשיו התחושות מהמלחמה מעט השתפרו. מוזמנת לרשום לי בפרטי אם את רוצה לפרוק או סתם לדבר.