אני איתו באותו בית ספר, אנחנו כל היום ביחד אחרי בית הספר, וגם בבית ספר, אתמול קרה הדבר הכי מפגר בעולם.
אתמול הוא כמעט ולא היה איתי, והוא גם לא אמר לי ביי כשרציתי ללכת הביתה. הוא פשט נסע לו, לא הודיע לי מה יש, לא אמר לי כלום, ואני לא מבינה מה קורה כאן, ואני נהיית עצבנית עליו מרוב דאגה.
אני מדברת איתו ובוכה לו בטלפון כשהוא כבר בדרך אלייה, אני לא קנאית ולא אובססיבית אבל דאגתי לו כי הוא לא אמר לי כלום, מתי הוא יצא וכאלה. אני מחכה באמת להבין מה איתו, הוא לא מעדכן והקנאה מתחילה: אולי הוא איתה עכשיו עושה משהו, אולי הוא איתה ורוצה לעזוב אותי? כל השאלות עולות לי לראש, ואני מפחדת לאבד אותו, כי הוא כל הלב שלי, ואני מתקשרת ושולחת לו הודעות כדי שישאר איתי, אבל כלום לא עוזר.
חברה טובה שלי מגיעה אליי הביתה, ואני מחכה להודעה ממנו, אני מחכה להבין בכל זאת אולי יש משהו אני צריכה לשנות בהתנהגות שלי, פשוט דאגתי לו יותר מידי. בחיים לא שמעתי על אותה אחת שהוא נסע אליה, ואנחנו מכירים כבר יותר מארבע חודשים. לפני שבועיים החלטנו להיות זוג. הוא נסע אליה ישר אחרי בית ספר ברבע לארבע, וחזר בתשע. יום אחד אולי אני באמת ארגיש שאני יכולה לשחרר קצת מהלחץ. אני כן סומכת עליו, אבל אני ממש מרגישה שהיה לי קשה כי זה פעם ראשונה שהוא נוסע רחוק, פעם ראשונה שדאגתי לו ככה, אני לא מבינה בכלל למה דאגתי.
רשמתי לו כמה מכתבים באמצע הלילה ושלחתי לו, ופתרנו הכל. אבל אמא שלי מציעה שאני לא אפגש איתו היום ואקח קצת זמן לעצמי, ואני לא אתן לו יותר מקום היום, אבל אני הולכת בקצב שלי. ואני כמה צעדים לפניה, אני באמת רוצה לדבר איתו, אני רוצה להסביר לו דברים, שיבין שהדאגה שלי מוצדקת, אבל אמא שלי נגד מה שאני חושבת.
אני לא מבינה כמה פעמים אני יכולה להסביר לה שאני לא באמת צריכה עזרה ממנה. אני יודעת מה אני עושה, אני יודעת מה אני מרגישה, אני יודעת כמה הוא חשוב לי, ואני לא אוותר כל כך בקלות עליו. אני ממש רוצה להסביר לאמא שלי מה באמת חשוב לי, איך אני עושה את זה? אמא שלי צודקת? אני צודקת שלא לתת לו לרדוף אחרי, כי כבר כל היום נתתי לו לרדוף אחרי, ועכשיו להבין שנמאס לי, איך אני מטפלת במצב הזה?