הבוקר קבלתי שיר של מישהי. גם כמוני היא לא ישנה בלילות. גם כמוני היא לא יודעת איך להמשיך. חשבתי עליה וכתבתי כאן את המילים שלה. קוראים לה שרית סטיינפלד. והנה מה שכתבה.
רציתי לדמיין
עולם שכולו טוב
עם שבת מנוחה
שקט ושלווה
ילדים צוחקים משחקים בגינה
תינוקות מתוקים מוקפים אהבה
אנשים הולכים ובאים
מלאי חיים ושמחה
זה החלום הכי טוב שיהיה
וזה באמת קרה
אבל אז מישהו בא
ורצה לדמיין עולם שכולו רע
עם שבת ארורה
פחד ושריפה
ילדים בוכים מתוך שינה
אנשים רועדים נחטפים לחשיפה
תינוקות מתוקים מוקפים בשנאה
החלום הכי מזעזע שהיה
זה באמת קרה
שוב אדמיין
חטופים חוזרים הביתה
מחבקים משפחה
עם שלפ מחכה לחיילים בשורה
מקים דגלים
לכל הגיבורים
עולם שבו הטוב מנצח את הרע
זה לא ישנה את הסיוט שהיה
אבל זה יתחיל לרפא את הלב שנקרע
זה באמת יהיה
זה באמת יקרה