לבד, כמה זה טוב. כמה זה נורא.
חצאי חלומות שבורים מהדהדים ברחובות
מדדים על המדרכה בדרך מהמכולת
או מסתגרים בבתים
לבד, בשקט.
השקט חלול יותר עכשיו
ריק.
שבבי זכרונות כלואים בתוך מסך הטלפון,
לא יכולים לצאת
הם נאבקים
אבל שם הם כלואים לנצח, בין הפליי לדקה 3:00
היריות עוד נשארו בחלל האוויר
האדמה זוכרת
השמים זוכרים
הגעגוע קורע את הלב, חוסר הידיעה הארור
אם רק היו פה לחיבוק אחד אחרון
והסרטונים האלה שמופצים…
כמו רעל הם מזחלים לקנה הנשימה
מגבירים את קצב הלב וגורמים לדם להתחמם
והאנשים האלה שמרשים לעצמם לשפוט…
השקט חלול יותר עכשיו,
כשאתם כבר לא פה.