הרעבה עצמית - לא הפתרון

היי, אממ, אני הולכת לספר עכשיו על הסיפור שלי בשנה האחרונה עם הרעבה עצמית וכולי, עם מישהי לא מרגישה בנוח עם זה אני ממליצה לא לקרוא...

טוב, אז זה הסיפור של השנה האחרונה, ואיך בעצם הכל קרה.

בחופש הגדול (יולי אוגוסט 2022) עזרתי להדריך בקייטנה והייתי נשארת גם בצהריים לעזור

אז היו ימים שהייתי שם 12 שעות, בקטע כזה, והייתי לוקחת אוכל אבל לא הייתי רעבה ופשוט לא אכלתי אותו, זרקתי אותו לפני שחזרתי הביתה כל יום, והייתי אוכלת אולי איזה סנדוויץ' ליום, ואז טסתי לחודש לחול, ושחזרתי, איזה מישהו מהמתחם שם באה ואמרה לי, ''ואוו, רזית, ממש יפה לך'', וזה אחרי ששנים צחקו עלי כי היו לי ירכים עבות קצת, ותחת, וגם כאילו חברה שלי הייתה מעירה לי בצחוק וזה כל כך פגע בי כל פעם, אז ככה זה התחיל,

זה היה כזה, לא לאכול=לרזות, רזה=יפה, אז פשוט המשכתי לא לאכול.

חזרנו לבית ספר, וכל בוקר הייתי זורקת את האוכל שלי, ואוכלת ארוחת ערב כדי שההורים יראו שאכלתי, לפעמים רק כפית מסלט כדי שיראו שאני מכניסה משהו לפה, וכל פעם שהיו שואלים אותי הייתי אומרת שאכלתי לפני, ואז זה הידרדר, ממש, והיו כמה פעמים שלא אכלתי שלושה ימים והשיא שלי היה ארבעה ימים בלי לאכול, וברגע שאני מרגישה כאילו אני עומדת להתעלף הייתי אוכלת כי לא רציתי שאנשים ידעו שאני לא אוכלת, התחלתי ללכת עם בגדים רחבים יותר ככה גם אנשים לא שמו לב שירדתי במשקל, אחרי תקופה ארוכה שבאמת היה מזעזע, הרגשתי רע - הצלחתי לאט לאט לחזור לאכול. זה בהתחלה היה שאכלתי אבל ספרתי קלוריות ואז הפסקתי וחזרתי לאכול, קצת פחות משלוש ארוחות, או שלוש ארוחות קטנות, אבל עדיין, אכלתי יחסית סבבה ומאוזן, ואז התחילה חופשת פסח, ושוב הכל מהתחלהההה, שוב לא לאכול שוב לרצות ולנסות להקיא כל מה שאכלתי, שוב לא לסבול איך שנראתי והכל מההתחלה, ירדתי שם בשבוע שתיים וחצי קילו!!!, זה נורא, זאת הייתה התקופה הכי קשה שהייתה לי בנושא- ואז קרה הדבר שהציל אותי, נשברתי וסיפרתי על זה לחברה.

ניסיתי לעשות את זה למשך חודשיים וחצי לפני ופשוט לא הצלחתי. יום אחד לקחתי אותה לצד וסיפרתי לה, ובכיתי, ופשוט סיפרתי לה הכל, ואז אחרי שהצלחתי לספר לה, סיפרתי לחבר הכי טוב שלי, והוא דתי, הוא לומד בישיבה, אז זה פחות מדובר שם, והוא לא הבין, גם עכשיו הוא לא בדיוק מבין....אבל הוא הציל אותי.

אחרי שסיפרתי להם ניסיתי לחזור לא לאכול ולא הצלחתי, פשוט לא עבד, וגם כל יום הוא היה שואל אותי אם אכלתי, קרה שאכלתי ממש ממש טיפה - ואמרתי לו שכן, קרה שאכלתי ארוחה אחת ביום שכללה משהו, והוא גילה את זה רק פעם אחת וזה היה ממש בהתחלה והוא לא הבין, ומאז הוא שאל אותי כל יום, וכל פעם שהיינו נפגשים הוא היה אומר לי ''חסר לך שאת לא אוכלת לפני'' או כזה, ''רק תאכלי לפני שאת יוצאת'' דברים כאלה, או כל פעם שהיינו נפגשים והוא ראה שאני לא אכלתי הוא דחף אותי לאכול קצת, או שאל אותי עם אכלתי היום או דברים כאלה, ואז לפני כמה זמן, הוא אמר לי ''אנחנו נפגשים היום את אוכלת לפני'', ואמרתי סבבה.

בצהריים כתבתי לו שאני הולכת לאכול אז נדבר מאוחר יותר, ואז נפגשנו, והגענו למצב שהוא גילה שהדבר היחיד שאכלתי באותו היום הייתה קציצה אחת.... והוא פשוט הסתכל לי בעיניים ואמר ''את לא יכולה לעשות את זה, זה לא בסדר, זה לא בריא, את צריכה, זה לא נקרא לאכול....'' ואני פשוט התחלתי לבכות, וישבתי לידו ובכיתי עליו, ובערב אחרי זה, הוא כתב לי כזה, ''מה קרה היום, בחיים לא ראיתי אותך ככה ..'' ואמרתי לו שזה בגלל האוכל וזה, והוא פשוט כתב לי ''זה כזה לחשוב שפעמים אחרות שאמרת שאכלת זה מה שקרה ... ואני באמת דואג לך, ואני לא רוצה שתיפגעי מזה, אז עם אני יצטרך לדרוש כדי שלא תפגעי בעצמך אני יעשה את זה''

ואני לא יודעת אם אתן מבינות, אני מניחה שכן, אבל שבן אדם שאתן מעריכות ואוהבות אומר לכן שהוא דואג לכן, ואתן אלה שפוגעות בעצמכן, זה שובר, זה פשוט שובר אותך, וכאילו, מאז באמת שהתאמצתי כל כך, כי פשוט לא יכולתי אחרי זה, והצלחתי לחזור לאכול, ועכשיו אני יותר טוב, אני לא מאמינה שנפשית זה באמת אי פעם יעבור לגמרי.

אני תמיד יחשוב שאני שמנה או מכוערת קצת, אפילו עם אני באחוזון חמישים, אפילו שרזיתי השנה מאוד, זה קשה, אבל מאז אני יותר מקבלת את עצמי, ויותר אוהבת את עצמי, ואוכלת מרצון, כי וואלה אוכל זה כיף, וזה טעים, ומותר לי, ועם מישהו יגיד משהו שיקפוץ לי, כי שום דבר שמישהו יגיד עלי עכשיו לא יהיה יותר גרוע ממה שאני אמרתי לעצמי...., אבל עכשיו, אני יודעת שאומרים את זה מלא, אבל אתן צריכות להבין שברצינות שאתן מהממות, כל אחת ואחת מכן,

ואף אחת לא צריכה לעבור מסכת ייסורים כדי להבין את זה, כי באמת שזה מטומטם מה שהחברה מכניסה לנו מגיל צעיר, כי זה לא נכון, אתן יפות, באמת, אני בטוחה שעם הייתי רואה את כל אחת ואחת מכם הייתי אומרת שאתן יכולות לדגמן, כי באמת באמת באמת שגם עם יש לך שומן בירכים, או בבטן, או בידיים, או סנטר כפול, כל דבר, תמיד יהיה מישהו שיראה אותך ויראה כמה שאת מהממתתתתתת

אז זהו, זה הסיפור, עם מישהי עברה משהו כזה אני מצטערת, ועם היא רוצה לשתף משהו דומה שתכתוב לי, ואני אשמח לעזור עם מה שאני יכולה 

(סליחה על החפירה...)