"איזה שמנה באמא"
"היא רזה מדי"
"יואו יש לה ציצי ממש גדול"
"אין לה תחת בכלל"
שיחות בנים. מכירות? ואלה רק חלק מהמשפטים ששמעתי. אני מכירה את הבנים האלה למרות שאני לא בטוחה למי בדיוק הם התכוונו - אבל זה לא משנה.
דיי כבר! תפסיקו!
זאת לא תוכנית לבקשתכם, אני לא בובה ואתם לא המעצבים! אז מה? אז מה אם לה יש כרס ואצלה העצמות בולטות? אז מה אם הציצי והתחת שלה ענקיים ואילו שלה קטנים?
למה אנחנו צריכות לכבוש את מבטינו מגילאים כל כך צעירים תחת עיניכם הבוחנת. תגידו מה שבא לכם, בנות עדיין מושכות הג'ינס הקצר למטה כשהן עוברות ליד בנים, יש בנות שבתחילת ההתפתחות שלהן משלבות ידיים כדי להסתיר את השדיים הגדלים.
מורים שמעירים רק לבנות על גופיות - (כמובן כי זה לא מכובד) ולבנים לא (כי כידוע בנות לא נמשכות לבנים ואף בת לא תתגרה, בדיוק כמו בן אגב, לראות את בן או בת המין השני בגופיה או בגד חשוף אחר).
(הסוגריים הקודמים כמובן ציניים - ברור שבנות נמשכות לבנים בדיוק באותה המידה שבנים נמשכים לבנות וזה משגע אותי שמתייחסים לזה כאילו זה לא נכון!!)
זה ממש מעצבן אותי!
אין לכם זכות, פשוט אין לכם זכות, לבוא ולבחון, להעיר, לפלוש, לדרג, לחרוץ, להחליט, לקבוע, לצחוק או להעליב.
הגוף שלי הוא שלי, ולפעמים אני כל כך רוצה להוריד את המעטה הזה, ושיסתכלו עליי כבן אדם, בלי קשר למיניות שלי. שיסתכלו על האופי שלי, על התכונות שלי. שכשמישהו ידבר איתו מחשבתו לא תוסח למה אני לובשת או איך אני נראית או איך השיער שלי מסודר, ואני ממש לא רוצה שכשאני מדברת עם מישהו - אני אתחיל לחשוב בדיוק על הדברים האלה: איך אני נראית? השיער שלי מסודר? הבגדים נראים טוב?
אני רוצה ללכת עם גופית בטן ולא להתבייש, ללכת עם שורטס ולא להתבייש, לא לעשות את זה בתור צעקה: "תראו את הגוף שלי! תראו איזה שווה אני!" כי אם אני אוהבת את עצמי באמת, אני לא חושבת דאני בכלל צריכה לצעוק את זה. אני רוצה להסתובב בבגדים קצרים ולהרגיש חופשיה, בלי רגשות אשמה.
ומה דעתכן? האם אתן מסכימות? לא מסכימות? מה העמדה שלכן לגבי בגדים קצרים? ואיפה עובר הגבול (אם ישנו) בין מה שסביר ללכת לבין מה שכבר לא בסדר ללכת איתו? יש הבדל לדעתכן בין בנים לבנות בנושא הזה?