אז זו בדיוק אני. הילדה הביישנית הזאת שאף אחת לא מכירה. אני רוצה לספר לכם על התחושות האלה. אז ככה: רק בבית הספר אני ביישנית. בשכונה, במשפחה,ובחוגים אני הילדה ה"קולית" המגניבה שכולם רוצים להיות בחברתה. כזאת שתמיד מפזרת חיוכים, מחמאות ובדיחות. מה שכן, אני לא אחת שיוזמת שיחות.
כל זה משתנה ברגע שאני מגיעה אל פתח בית הספר. אני תמיד מסתלבטת על עצמי שאני מתחלפת בדרך לבית ספר ובדרך חזור אני חוזרת לעצמי....
לא בקטע של גאווה אלא מהכרה עצמית אני אומרת: אני תלמידה גאונית ומוכשרת,ברוך ה'. המון פעמים המורה שואלת משהו ואף אחת לא אומרת את התשובה ואני יודעת אבל לא מעזה לומר. לפעמים אני אומרת בשקט והחברה שלידי שומעת ועונה וזוכה בכל המחמאות. זה ממש לא מפריע לי. שסיפרתי זאת לאמא שלי היא התעצבנה; "סליחה, שידעו מי פה החכמה באמת!". אבל שוב- זה ממש לא מפריע לי. מה שמפריע לי זאת העובדה שאני לא מעזה לומר את התשובות.
בקטע החברתי אני ילדה שלא יוזמת שיחות כי באמת באותם רגעים אין לי על מה לדבר. אני גם מאוד מופנמת. מכירות את זה שקורית התרחשות כלשהיא בכיתה שלאו דוקא קשורה אליכם ואתם מגיבות, תגובה הומוריסטית, צינית,או תגובה ריאלית וכנה? אז אני לעולם לא מגיבה אלא אם כן שואלים אותי בפרטי. זה ממש מפריע לי, במיוחד בגלל שזה מונע ממני ליצור קשרים בכיתה ויש המון בנות בכיתה שממש חבל לי לוותר עליהם! ובסוגריים אגיד שגם חבל להם לוותר עלי... ההכרה העצמית שלי גבוהה מאוד ואני יודעת שיש לי המון מה לתרום לחברה אם רק לא הייתי כל כך ביישנית. בויכוחים על כל מיני נושאים יש לי השקפות מוצקות וטובות ויכולתי להשפיע. אבל...
מישהי פעם סיפרה לי שגם היא הייתה כמוני ויצאה מזה והחא כבר לא מתביישת אבל היא לא זכרה איך התהליך קרה ולא יכלה לעזור לי בעניין. אז אני פונה אליכן, חברות אם מישהי באמת מזדהה ויכולה לתת עצות אשמח מאוד!!!
וגם: אם יש לכן אחת כזו בכיתה ממליצה לכן לנסות. יכול להיות באמת שהיא חווה משהו דומה לשלי ואז זה באמת יעזור לה ויכול להיות גם שהיא באמת ביישנית ולא מעוניינת במעגל חברות גדול. אבל אני אומרת: מנסיונות לא מפסידים!
אז אשמח באמת שתגיבו וסורי על האורך(בתקווה שלא פרשתם באמצע...)
אוהבת ?