ההמשך של שיחת הטלפון
אני אומרת בבכי :מ.. מה ?!
חן ( אמא של נינה ) : שמענו צעקה ועלינו למעלה וזה היה מאוחר מידי היא התפתלה וצרחה מרוב כאב גשהגענו כבר לא היה לה דופק הרופא מניח שהיתה לה הרעלת דם ...
אני: מה?! מתי ההלוויה ?
חן : מחר בבוקר
אני : אוקי אני אגיע אני יכולה להגיד בהלוויה כמה דברים ?
חן : כמובן מתוקה ... אני כל כך מצטערת
אני : גם אני
השיחה מתנתקת ואני חושבת לעצמי : איך נתתי לזה ליקרות אני יכלתי לעצור אותה ועכשיו היא מתה והכל באשמתי אני לא מאמינה אני לא מאמינה