גודל טקסט‎ נורמלי‎ גדול‎ ענק‎
ניגודיות צבעים‎
רגיל‎ מותאם לכבדי ראייה
סגור

תמיד חלמתי לעוף - פרק 16 חלק ב': תילחמי!

הנה רוז חוזרת ובגדול עם פרק מטלטל, אם הגעתן עד לפה, אל תוותרו על הסיפור הזה - אוהבת~

תוכן פגעוני
tag icon תגיות:
אפריל 06, 2022 19:38
photo

"תמיד חלמתי לעוף," היא חזרה על המילים, הם הדהדו במוחה ובאוזניה. הפחד לזוז גאה בה בכל שנייה, אבל ההתרגשות שאחזה בה - שגררה עימה צמרמורת נעימה - לא איפשרה לו להשתלט.

רוז הניעה קודם את פרקי ידיה, היא ראתה שלא קורה שום דבר, אז היא ניסתה להזיז את פרק כף רגלה… יש! כן! אני לא נופלת! היא חשבה עם חיוך מרוח על שפתיה. היא הזיזה את הרגל קדימה והרגישה את גופה מתערער, נשימתה של רוז נעתקה. למרות השקט והדממה, הכל הרגיש כל כך חיי, כל כך אמיתי.

היא כביכול העבירה את המשקל רגל שמקדימה ו… פיו… היא נשמה לרווחה, הכל בסדר, לא נפל---

חשבת נקטעה בגלל שלפתע כוח הכבידה חזר לפעול עליה.

הרוח הפתאומית שנכנסה לראותיה והאוויר שנחתך…

בום!!

היא נחתה על החול בחבטה, אגנה כאב.

רוז עצמה את עיניה לכמה שניות בודדות ונשמה עמוק, זה לא הרגיע אותה.

אני רוצה את אמא, המחשבות שלה נעשו עצובות, קודרות. אני רוצה את אבא… רוז הרגישה איך ליבה בוכה, כי הראש שלה סיים עם זה.

סיים לבכות.

היא צריכה להכות בחזרה, היא צריכה להילחם. היא ידעה את זה, ידעה את זה כל כך הרבה זמן.

היא צריכה למצוא את חברים שלה - עכשיו!

רוז שוב עצמה את עיניה. זה הרגיע אותה… אבל רק לכמה שניות כי הזמן עובר במהירות.

הכל קורה כל כך מהר, הרבה יותר מדי מהר.

אז היא אזרה את כל הכוח שלא ידעה שקיים בה, כל שריד אחרון של אנרגיה, וכדי שלא תמעד שוב היא הכניסה למאגר את כל התקוות שלה, את הנוף שראתה, את העיניים והצחוק של החברים שלה.

את כל מה שעברה מאז ועד עכשיו.

את הדמעות שלה, את הפחדים, את הכאב והאושר.

רוז לקחה תנופה ונעמדה על הרגליים.

כשאני אומרת שלוש, קול המחשבה בתוך מוחה הדהד.

אני רצה.

אחת…

שתיים…

רוז לקחה תנופה של כמה צעדים, המבט בעיניה נראה נחוש כל כך ועייף כל כך… משתוקק למיטה חמה, אפילו לא מיטה, רק לשכב על החול החם, אבל היא ידעה שהיא צריכה לעשות את זה שוב, לא יכול להיות שהעניין הזה היה חד פעמי.

היא חייבת שוב לעוף.

ו…

ש-לוש!

רוז רצה הכי מהר שיכלה, היא הצטערה שהיא לא כמו הודיה - אצנית, אבל זה היה מספיק טוב.

הכי מהר שיכלה, עם כל מאגר האנרגיה שיצרה בכוחותיה האחרונים.

אסור לה לוותר.

אסור לה.

רוז הרגישה את הרוח מצליפה בפניה כמו שוט ואת הדמעות הנקוות בעיניה בגללה. רגליה שרפו.

עכשיו! הקול בתוכה צרח, עם תנופה הריצה היא קפצה קדימה וניסתה להתמקד בשניות בהן הייתה באוויר.

המחשבות דהרו במוחה, אולי אצליח לעשות אשליה שלי באוויר… אבל היא ידעה שבה לא יכול להיות, כוח לא יכול להיות עד כדי כך חזק.

 

אצבעות רגליה עצרו שנייה לפני שהם פגעו בחול. רוז עצמה את עיניה בהכרת תודה עצומה ומאושרת.

היא הרגישה את השמחה שוטפת את פניה ואת כל גופה כמו מים נעימים, כמו רוח בשיער, כמו צחוק של אנשים, כמו אהבה… כמו הכרת תודה של אדם פגוע.

רוז צמצמה את עיניה בנחישות, שריריה שרפו. היא דחפה את ידיה מטה כדי לתת לעצמה תנופה, ראשה וגופה כמו חץ, דוחפת את עצמה למעלה.

כמו טיל היא עלתה למעלה והייתה צריכה להניף את רגליה בכוח כדי לגרום לעצמה להפסיק לעשות את זה.

"ג'ייסון!" צרחה. היא דחפה את עצמה באותה הצורה מטה באלכסון ואז בצורה מעגלית, מנסה לא לדחוף את עצמה מהר מדי. "הודיה! מייק!" קראה בקול הכי רם שלה.

"איפה אתם? תענו לי! אתם שומעים??" היא צעקה הכי חזק שיכלה.

אין תגובה.

אין שום תגובה.

אפילו הרוח הפסיקה.

בום!

רוז שוב התרסקה על החול. אין אף אחד מסביבה.

כל הגוף כאב לה, השרירים שלה שרפו, כמעט כאילו מישהו הדליק אותם עם מצית, וזהו, זה היה לשווא?!

אין אף אחד מסביבה!

כל המאמץ המח!רבן הזה בשביל כלום! כלום!

היא לא הצליחה למצוא אף אחד. היא לבד. לגמרי לגמרי לבד, פצועה, פגועה!

"למה זה שאני עפה עוזר לי?! אה?! למה??!!! שמישהו יסביר לי כבר את החוקים במשחק המעפן הזה! נו כבר!" היא קראה ושכבה על גבה בחבטה שהעיפה כמה גרגירי חול. "למה אני תמיד מפסידה? ועוד לא סתם מפסידה, מפסידה לבד! לא מסוגלת לעשות כלום כמו שצריך לבד! נכון, רוז? נכון? את תמיד חייבת איתך עוד מישהו, זה תמיד ככה, נכון??!" המילים הפכו לייבבה, פניה מכווצות ואדומות ושערה דביק. היא ידעה שעשתה את כל מה שיכלה אבל היא צריכה מישהו שיעודד אותה, שיחבק אותה, שיהיה איתה. מישהו שאפילו שסתם תדע שהוא פה… שהיא לא לבד.

"אבל אני לבד!"

היא צרחה ובכתה דמעות שהייתה בטוחה שאין לה.

"אני מוותרת," היא לחשה ולאט לאט הלחישה התגברה לצעקה של ילדה מסכנה ששוכבת על החול במדבר אינסופי בפרישת איברים, בדמעות ובלב כואב. "אני מוותרת! שומע תיש?! שומע? אני יודעת שאתה פה איפשהו!" היא קראה בקול רועד. בשנייה שעלתה לאוויר היא הייתה בטוחה שהכל יהפוך להיות יותר טוב… אבל מצד שני, מי היה יודע מה היה קורה אם לא הייתה עפה.

עפה…

המילה חזרה בראשה שוב ושוב.

היא באמת עפה, כמו שידעה רק בחלומות הכי פרועים שלה…

המחשבות האלה גרמו לחיוך רועד וקטן לעלות על שפתיה.

"אני מוותרת! רק בבקשה אל תפגע במייק, הודיה ובג'ייסון!" היא קראה ואחרי כמה שניות היא הוסיפה, "וגם לא בקטי ובגאיה…" היא נשמה עמוק ולחשה בשקט, "בבקשה מכם…"

ואז היא עצמה את עיניה ושקעה בשינה שכל כך השתוקקה לה.

___

רוז התעוררה בטבעיות. לקח לעיניים שלה קצת זמן להתרגל לאור השונה… זה היה נראה כמו איזו נורת פלורסנט מעליה.

עיניה נפערו בבת אחת. "לא החדר הזה שוב!" היא צווחה לפני שבכלל הספיקה לקלוט משהו… אבל זה היה חדר אחר, הרבה יותר גדול והקירות נראו חדשים וצבועים בשחור כמו הרצפה. הפעם היא ישבה על כמה כריות על הרצפה כשרק פרקי ידיה קשורות לפנים ופרקי כפות רגליה.

כוס תה עם נענע הונחה לצד הכריות שעליהן ישבה. שום אדים לא עלו מכוס התה, סימן שהיא הייתה פה הרבה זמן. רוז הודתה בליבה על הכריות ועל זה שלא קשרו שוב את פיה ואת עיניה.

"יש פה מישהו?" היא שאלה ספק בשקט ספק בקול.

אף אחד לא ענה.

הדיבור הזה לעצמה התחיל לעלות לה על העצבים. "אני רוצה הסברים. אני רוצה תשובות." היא פסקה.

שוב הייתה דממה… כלומר, דממה מלבד קולות חלושים שהגיעו מהצדדים הרחוקים ביותר של החדר. "אני שומעת את זה," היא אמרה באגביות.

חצי דקה של שקט.

דקה של שקט.

שקט מוחלט.

"טוב," נשמע קול מוכר… לא הקול המוכר להפליא של אחד או אחת מחבריה, וגם לא הקול המוכר להחליא של התיש.

מכיוון שמוחה לא היה צלול לגמרי ומחשבותיה היו קטועות, רוז פשוט לא הצליחה להיזכר מאיפה הקול הזה מוכר לה.

"אם את רוצה הסברים ותשובות הגיע הזמן שתקבלי, לא?" דמויות רצו במוחה של רוז, אבל אף אחת מהן לא התאימה לקול שבקע מן הצד החשוך והאפל ביותר של בחדר הגדול.

"כן, הגיע הזמן," רוז לא יכלה לעצור את הקול שלה מלרעוד, אבל היא השתדלה לזקוף את גבה עד כמה שיכלה.

נשמעה אנחת ייאוש. "דאגתי לתנאים הכי טובים בשבילך, אבל עדיין היו חייבים לקשור אותך."

רוז הופתעה, אבל ניסתה לשוות בטחון לקולה כשאמרה, "תודה, אבל אפשר הסבר על מה שקרה בזמן האחרון? על כל מה שקרה?"

"רציתי להסביר לך," הקול אמר. "אבל יש דברים שאי אפשר להגיד במילים…"

"תגידי מה שאת יכולה." אמרה רוז צמצמה את עיניה, מוחה עדיין מריץ דמויות.

עברו שניות ארוכות של שקט עד שהדמות אמרה, "טוב."

השניות שחלפו מאז המילה הבודדה שפלטה התארכו לדקות… לרוז נמאס לחכות להמשך המשפט. "את מתכוונת גם להגיד לי משהו?"

"חשבתי על מה אני צריכה להגיד כל כך הרבה," היא אמרה בקול לוחש ומהוסס, "אבל אני עדיין לא מוצאת את המילים. את מלאה ברגשות, בדיוק כמו שאני הייתי רוצה להיות." היא הוסיפה ושתקה שתיקה מתוחה במשך כמה שניות. "אני ניסיתי להבין, להרגיש, לדעת… אבל הם לקחו את זה ממני."

החרדה התגברה במוחה של רוז… אוי לא אוי לא אוי לא! בבקשה שזאת לא היא!

"כל טיפה של חיות, הם הפכו אותי לחיית מעבדה. אבל לה יש סיכוי," את המילים האחרונות היא אמרה בטון רועד. "אני הייתי בעלת הכוח הנוסף מהקבוצה שלי, כמוך."

הזיעה הקרה עטפה את רוז וגרמה לראשה לרתוח. היא הרגישה שהיא לא מסוגלת להוציא הגה מהפה שלה, השתיקה הקפיאה אותה, המילים צימררו אותה והידע שיתק אותה.

"אז אותי הם בחרו להשאיר לגורל הסיוטי הזה… אבל היא, היא לא הייתה צריכה להישאר פה. היא לא הייתה צריכה להיות פה. זה היה התפקיד שלי, ואם הייתי יכולה לתת לך עצה במה שאת עומדת לעבור, הייתי מסכמת אותה במילה אחת,"

הקול הזה, הקול הזה שהעביר בכל גופה של רוז צמרמורת.

הקול הזה שאמר את המילה שגרמה לסערות בתוך הנפש שלה.

רוז פחדה.

היא פחדה.

אדים יצאו מפיה של גאיה כשהיא התקרבה אליה מבין הצללים ואמרה, "תילחמי."

וכמו צונאמי של חשמל, מכת ברק הכתה ברוז. היא צרחה. היא לא הייתה מוכנה לזה, אבל זה עדיין לא נגמר.

כתבות דומות:
תוכן פגעוני
הגיבי לפוסט
user image
הגיבי
mask
19 תגובות
Fler אפריל 11, 2022 10:16
תוכן פגעוני
תודה בנותת ❤❤❤?
שכחתי את הסיסמא לאתר (((((((((( אפריל 11, 2022 09:35
תוכן פגעוני
יווו איזה מתח !! לא בא לי שזה ייגמר :(((((
תגובות: 237
Purplesky אפריל 10, 2022 22:00
תוכן פגעוני
מזל טוב על הטור משלךךךךךך
Sydney אפריל 10, 2022 18:02
תוכן פגעוני
זה טובבבבב
Sydney אפריל 10, 2022 18:02
תוכן פגעוני
רפואה שלמה
תגובות: 366
מיוחדת כמו כולם אפריל 10, 2022 16:31
תוכן פגעוני
אני חולת קורונה, ולקרוא את כל הפרקים מחדש סופר נתן לי כוחות... אל תפסיקי עכשיו! במיוחד לא איפה שהפסקת אני באמת אמות יואו
תגובות: 157
ORdinary אפריל 10, 2022 16:29
תוכן פגעוני
מי תעז לוותר על הסיפור המדהים הזה????
תגובות: 394
מונה ליזה אפריל 10, 2022 16:03
תוכן פגעוני
אני לא יכולה לחכות!!
תגובות: 394
מונה ליזה אפריל 10, 2022 16:03
תוכן פגעוני
מתי את מעלה את הפרק הבא?
Fler אפריל 09, 2022 09:34
תוכן פגעוני
תודההה ❤❤?
טעני עוד תגובות