גודל טקסט‎ נורמלי‎ גדול‎ ענק‎
ניגודיות צבעים‎
רגיל‎ מותאם לכבדי ראייה
סגור

תמיד חלמתי לעוף - פרק 10: פעם אחרונה שאתם שניכם עושים דרמה כזאת!

"לא יכול להיות, פשוט לא יכול להיות שהילדה ההיא הייתה חזיון תעתועים - רוז הרגישה בכל וריד בגופה, בכל עצם בתוכה… זו לא הייתה אשליה..."

תוכן פגעוני
tag icon תגיות:
פברואר 03, 2022 17:29
photo

לפרק הקודם >>>

לפרק הראשון>>>

 

"אתם בטוחים שאתם מסתדרים שניכם?" זה היה הקול הספקני של הודיה, והוא מילא את אוזניה של רוז.

היא הרגישה רוח קרירה מלטפת את פניה, וכשהתחושה חזרה לגופה היא הרגישה את רגליה נגררות בחול ואת זרועותיה המתוחות. "אאך!" היא יללה, זרועותיה כאבו.

"אוף! תורידו אותה!" נאנחה הודיה.

זרועותיה, שלמרבה הפלא היו כרוכות סביב שני אנשים, כעת היו רפויות לצד גופה כשהיא שכבה על החול החם. "את בסדר?" מבעד לצפצוף באוזניה היא שמעה את הקול של ג'ייסון, מנסה לדבר איתה ברכות. "באנו וראינו אותך מעולפת, אז מייק ואני ניסינו לגרור אותך מפה,"

"כן!" הסכים מייק בקולו העצבני, "וזה היה קשה כשלא שיתפת פעולה!"

רוז נחרה. "אתה נורא נחמד, אתה יודע?" היא אמרה בציניות והתהפכה בעוד עיניה עדיין עצומות. לאחר מכן התמתחה, התרוממה באיטיות לישיבה כשזנב הסוס בשערה מטאטא את החול ופקחה את עיניה בזהירות, עייפה מלראות את העולם.

"רוצה שאני אשפוך עלייך מים מהבקבוק? זה יעיר אותך, הוד מעלתך," הנער בעל עיני הטורקיז הוסיף בזלזול, אבל גם בצחוק. עיניו נראו מלאות חיים.

"מה שיפר את מצב הרוח שלך?" גיחכה רוז ואז הוסיפה בלעג, "הוד רוממותו,"

מייק חשב לרגע ושיפשף את סנטרו. "לא יודע." הוא לחש.

"אז…" אמר ג'ייסון והביא לה בקבוק מתיק צד בצבע חאקי שנשא. אצבעותיה הבהירות נגעו באצבעותיו "בטעות" ואוזניה האדימו בזמן שהוא שיפשף את לחייו מלאות הנמשים בחיוך.

רוז לגמה בטירוף מים וכמעט נחנקה מהם כשהנזכרה במה שקרה לפני ש… "התעלפתי?" היא שאלה תוך שהיא בולעת מים בעיניים פעורות.

הודיה התיישבה על ברכיה והנהנה. "כן, ראינו אותך פה מעולפת…"

גם ג'ייסון התיישב לצידה ומייק רק עמד לידם.

"אתם במקרה ראיתם גם…" היא שתתה עוד שלוק מים וניגבה את שפתיה. "ילדה?"

מייק והודיה החליפו מבטים. "לא," אמר מייק חרש, "אבל…"

"הם טוענים שהם ראו משהו אחר." פסק ג'ייסון וגילגל את עיניו.

"מ-מה?" גימגמה, זכרונות צפו במוחה, אחד אחרי השני. "רגע! חכו! לפני שאתם מספרים לי! לאן נעלמתם פתאום? איפה קטי וגאיה? מה קורה פה? כאילו, מה…- "

"תני," קטעה אותה הודיה במבט מזהיר. "תני לנו להסביר," מבטה שב להיות שליו, ואז כאילו היא מחזיקה בסוד. היא שפשפה את זרועותיה הכהות וחייכה. "מתי בערך התעוררת?" היא שאלה, אבל האז התחרטה. "לא משנה." פסקה בחיוך ושוב החליפה מבטים עם מייק, "בכל מקרה, יצאנו לרגע להתאוורר עם קטי וגאיה…-"

"וג'ייסון רצה להתרחק מאיתנו," מייק קטע אותה והדגיש את שמו של ג'ייסון בעצבניות בעוד הנער השני מושך בכתפיו.

"בכל מקרה, קטי וגאיה גם ניסו להתנתק מאיתנו…" הודיה נראתה כאילו היא עומדת להתפוצץ אל מול מבטה המסוקרן והחשדני של רוז. "ואז, ואז ראינו את הדבר הכי חמוד בעולם," הודיה נראתה כאילו יש לה קשת בענן בעיניים שמתחלפת בלבבות קטנים כל כמה שניות.

"הדבר הכי דוחה בעולם, את מתכוונת," השיב לה מייק בארסניות, אבל הודיה בחרה להתעלם ממנו.

יש לי הרגשה שאני יודעת לאן זה מוביל… חשבה רוז בליבה.

"הן… הן התנשקו!" אמרה הודיה בהתרגשות.

רוז חייכה לעצמה, "אווו," היא עשתה את הקול הזה שמעיד על מצבים חמודים. "זה מתוק…" היא לחשה; עניין הלסביות היה זר לה, אז היא לא ידעה איך להגיב - אבל הודיה כן, כי יש לה דוד שהוא מהקהילה הגאה.

"לא! זה מגעיל!" הזדעק מייק. "זה ממש מגעיל ולא אמר להיות ככה!"

רוז ציחקקה לעצמה כשראתה את הניצוץ בעיניה של הודיה, ניצוץ שמעיד על בואה של בעירה - ולא בקטע טוב. "למה אתה מתכוון כשאתה אומר: לא אמור להיות ככה?" סיננה והתרוממה באיטיות.

רוז נשענה אחורנית על זרועותיה הנעולות, מסתנוורת מהשמש, כשג'ייסון התמקם ליידה.

"האמת, הן שתי בנות… זה לא אמור להיות ככה." אמר מייק, גבו זקוף.

"תסתום את הפה." סיננה הודיה, האש בעיניה בוערת ושפתיה הדוקות.

מייק גיחך. "מה אמרת?"

"אמרתי לך לסתום." סיננה.

"זו דעתי ומותר לי להגיד אותה," הוא הסתייג, עיניה הטורקיז שלו בוהקות לעבר עיניה האפורות.

אגרופיה של הודיה נקמצו והורפו. "חבר'ה?" רוז מלמלה בניסיון לשנות נושא, אבל ג'ייסון השתיק אותה בטפיחה על הזרוע. "ששש, אני רוצה לראות את זה…" הוא מלמל ורוז דחפה אותו בידידותיות.

"כן, אבל הדעה שלך פוגענית!" הודיה ניסתה להסביר.

"פוגענית? מה? את אמא שלי?!" צחק מייק בזלזול ושילב את ידיו. "אותי זה מגעיל שהן שתי בנות והן התנשקו, זה דוחה!" הקול שלו היה נגעל.

"יודע מה?" הודיה סיננה בכעס, גבותיה הכהות מכווצות. "אתה דוחה!" היא הרימה את ידה וסטרה לו על לחיו.

"אחח!" הוא קרא וידיו מייד קפצו ללחי הפגועה שלו. "יא חתיכת… -"

"ואו! זה מספיק!" ג'ייסון התרומם בבת אחת וקטע את רצף הקללות של מייק.

"דיי חבר'ה," רוז ניסתה לעצור את אש הכעס שניצתה בעיניים של שניהם. "זה מספיק. דיי!" היא נאנחה וניגבה את מצחה. "אוקיי? זה גם לא הזמן עכשיו. בואו רק נחזור לאוהל…"

מייק נראה כאילו הוא רוצה להגיד משהו אבל במקום זאת שתק, כך גם הודיה. "טוב, אני מסכים." אמר ג'ייסון והודיה הנהנה.

שברי זכרונות צצו במוחה של רוז בזמן שגררה את רגליה בחול. לא יכול להיות, פשוט לא יכול להיות שהילדה ההיא הייתה חזיון תעתועים - רוז הרגישה בכל וריד בגופה, בכל עצם בתוכה… זו לא הייתה אשליה.

העור החיוור שלה, אבל לא חיוור טבעי, אלא יותר כאילו עורה לא פגש שמש שנים; והעיניים שלה, כמו חיפושיות שחורות, היה בהן ברק אך רוז לא הספיקה לראות יותר מדי.

כשהכל החשיך היא לא הרגישה שהיא נופלת - היא גם לא הרגישה שמישהו נותן לה מכה בראש כמו בפעמים הקודמות - היא הרגישה כאילו מישהו פשוט כיבה את האור… ויחד עם האור גם את האוזניים שלה, ואת הקול שלה… ואת המחשבות שלה.

רוז שפשפה את מרפקייה המגורים ורעדה כשנשכה את שפתה הורדרדה. "אתם בטוחים שלא ראיתם שום דבר?" היא פשוט לא הייתה מסוגלת למנוע את הרעד בקולה כשהיא שאלה בשקט, גבותיה מכווצות.

"באלף מיליון מאתיים אחוז," מייק אמר, אבל רוז לא הייתה מסוגלת להסתכל עליו, להסתכל על משהו בכלל! משהו חוץ מערימות החול הלא נגמרות האלה. "אבל זה לא הגיוני," רוז אמרה, מרגישה איך הדם אוזל מפניה, אבל לא היה לה אכפת. היא פשוט בהתה באופק במבט ריק, מבט של החמצה.

"רוזי, את בסדר?" שאלה הודיה וסגרה את הפער ביניהן בריצה קלה.

"הממ," היא לא טרחה לסיים, פשוט קפאה במקומה כשידיה צמודות לחיקה, כמעט משולבות. רוז רק יכלה לדמיין את המבט בעיניה, מבט ריק ומסכן. רגליה רעדו, הן לא יכלו להחזיק אותה יותר.

הכל הסתובב, אבל בסיבובים אלכסוניים.

כל גופה דאב רק יותר ויותר.

ברכיה התקפלו והיא נחתה על החול.

"לא רוז!" הקול של מייק חדר דרך אוזנייה ומילא את כל גופה, היא לא הצליחה להביט בו כי נקודות שחורות מילאו את כל שדה ראייתה, אבל היא לפתע כן הייתה מסוגלת להקשיב לו. "לא! את לא תפלי עכשיו! את לא תרימי ידיים!" הוא נשם עמוק, היא שמעה את הקול מגיע ישר מלפניה, ולמרות שלא הצליחה לראות כלום מבעד לנקודות השחורות, ולמרות שהחול גירה את ברכיה החשופות ואת אצבעותיה, היא הקשיבה לו. "אין לי מושג מה ראית," הוא דיבר בביטחון, יורה את המילים. "אבל אני כן יודע שקשה לך, כולנו רואים את זה! אז די! מספיק! שנינו יודעים שאת יותר חזקה מזה, אז תקומי כבר על הרגליים!" הוא האיץ בה, כפות ידיו אוחזות בכתפייה.

רוז מצמצה בעינייה, עוצמת ופוקחת בחוזקה, אצבעות ידיה רעדו, היא הרגישה ש…

"פפפף! קומי כבר!" ציין ג'ייסון בלעג.

"טוב…" היא התרוממה. הנקודות נעלמות באותה מהירות שהגיעו והרגליים שלה אמנם רועדות, אבל הן יכלו לשאת אותה.

"פעם אחרונה שאתם שניכם עושים דרמה כזאת!" הזהיר אותם ג'ייסון בצחוק.

"טוב, טוב." מייק גילגל עיניים.

"פחחח, בואי כבר." הודיה פשוט משכה את ידה וגררה אותה.

זה לא הקטע המעצים שדמיינתי… היא חשבה. הזיכרונות עדיין במוחה, מטפטפים לתודעתה כמו טיפות מים מברז מקולקל. אבל… למרות זאת, היא נתנה לצחוק המתגלגל של הודיה ולדיבורים של ג'ייסון ומייק להסיח את דעתה.

לבינתיים.

כתבות דומות:
תוכן פגעוני
הגיבי לפוסט
user image
הגיבי
mask
8 תגובות
פולי אוגוסט 09, 2022 02:53
תוכן פגעוני
הכתיבה שלך ברמה גבוהה
Fler פברואר 07, 2022 15:16
תוכן פגעוני
לפלסטינית מיפו, אני לא מכירה את הסופר, ולגבי איזה פוסט את מתכוונת? ותודהה???? בנות אני ממש מעריכה את זהה ❤?
הפלסטינית מיפא פברואר 07, 2022 09:40
תוכן פגעוני
אשמח שתכתבי מה חשבת על הכתיבה שלי לאתר
הפלסטינית מיפא פברואר 07, 2022 09:13
תוכן פגעוני
הכתיבה שלך כמו של הסופר סטיבן קינג. את מכירה?
מלכת הכלום פברואר 07, 2022 08:17
תוכן פגעוני
וואו.
תגובות: 157
ORdinary פברואר 06, 2022 19:07
תוכן פגעוני
פרק מדהים איך פספסתי אותווווווווווווווו
תגובות: 394
מונה ליזה פברואר 04, 2022 21:12
תוכן פגעוני
עוד פרק דחוף!
תגובות: 394
מונה ליזה פברואר 03, 2022 20:00
תוכן פגעוני
מהמם!