הלילה חלף, רוז עמדה שם שעה בחוץ ולא ראתה שום סימן לחיים אז הלכה לישון; ולמרות זאת התעוררה מוקדם - כשהשמש עדיין לא הספיקה לשלוח את כל קרנייה לעברם.
היא התמתחה וגילתה שהיא שוכבת על רצפת האוהל בלי שום שמיכה. "הודיה!" היא נזפה בלחש למראה חברתה הישנה על שני מזרונים, מתכרבלת בשמיכת הצמר האפורה.
"ששש," היא שמעה קול לוחש, זה היה מייק. הוא שיפשף את עיניי הטורקיז שלו וחייך אליה בשובבות. "האפס הזה נחר כל הלילה, לא הצלחתי להירדם. הנה מגיעה הנקמה." הוא צחק והצביע על ג'ייסון.
קולו של מייק היה צרוד כי קם משינה ורוז נשכה את שפתה התחתונה בזמן ששאלה, "נו? אז מה אתה מתכוון לעשות?" היא סירקה באצבעותיה את שיערה והתיישבה בישיבה מזרחית.
מייק רכן לאוזנו של ג'ייסון ולחש, "יצור עצום מאחוריך עם מלתעות ועיניים צהובות, נוזל לו דם מהפה במקום ריר… הוא רוצה לאכול אותך!"
רעד עבר בג'ייסון הישנוני והוא מלמל, "לא לאכול… הצילו," בקול רך ועייף. מייק התיישב בישיבה מזרחית ועטה חיוך מרוצה. "אז, היום כנראה ישימו לב שאנחנו חסרים - מוזר להגיד את זה," קולו היה קליל, כאילו ירדה לו אבן מהכתפיים.
"אני מקווה…" מלמלה רוז ומתחה את זרועותיה לצדדים.
"תגידי," שאל מייק לרגע והעביר יד בשערו בצחקוק. "את יודעת איפה יש כוסות ומים וזה…?"
רוז הנהנה בחשדנות והביעה אל עבר חדר באוהל; הודיה אמרה לה ששם האוכל והכלים - אבל היא לא באמת נכנסה לשם עד עכשיו. היא לא הייתה רעבה במיוחד.
מייק נעלם שם לכמה רגעים, משמיע גיחוכים בלתי פוסקים.
צינה ניקרה את עורה החיוור של רוז והיא שפשפה את עיניה. "מה אתה רוצה לעשות לו?" פיהקה כשמייק חזר כשכוס מים בידו וחיוך מרושע.
"אני קורא לזה: 'רצף מתיחות הסיוט של מייק' מבית היוצר של 'רצף המתיחות האכזריות של אחד באפריל'." הוא אמרה והניח את הכוס ליד ג'ייסון, אחר כך הוא נעלם לרגע בחדר השירותים שרוז לא ידעה שקיים, וחזר עם משחת שיניים.
מייק הוציא מהשפורפרת משחת שיניים בנדיבות והניח על ידו השמאלית של ג'ייסון; את ידו הימנית של ג'ייסון הוא הניח בתוך כוס המים ואז שם מעט משחת שיניים על אפו.
"אוי ואבוי מייק!" רוז צחקה והביטה בהם.
"זה מה שקורה כשמתעסקים עם מייק רויינק!" הוא אמר בגאווה האופיינית לו ואז התחיל לעודד את ג'ייסון ל… אוי.
"מה? מה קורה פה?" מלמל ג'ייסון והסמיק כשראה שבורח לו.
"קדימה! כל הכבוד! תוציא הכל!" עודד אותו מייק.
"מייק!" שאג ג'ייסון ואז שיפשף את אפו המלוכלך בידו ה… השמאלית. זאת עם משחת השיניים. "אני שונא אותך יא חתיכת -"
רוז פנתה למטבח וניסתה להתעלם מהקללות שעפו באוויר ולהתרכז באיך שחדר האוכל נראה. הוא היה גדול, אבל לא יותר מדי. קיר אחד שלו היה מוטה כלפי פנים והכל היה כל כך כתום. הכלים היו מסודרים על שולחנות עץ, והיה שולחן אחד מלא בקופסאות שימורים. "איכס! אוי ואבוי!" היה לרוז ברור שהיא לא רוצה לאכול את זה. צינה שררה באוויר.
"מה קורה פה?!" זאת הייתה הודיה שצרחה על הבנים. נו טוב, לא משנה מה יהיה שם עכשיו, אני חייבת לראות את זה!
ברגע שרוז חזרה לפינה בה הם ישבו היא לא יכלה לעצור את הצחוק שגרם לה ליפול על הרצפה. עיניה דמעו והיא התקשתה לנשום, הפעם מסיבה טובה.
פניהם של הבנים היו מרוחים במשחת שיניים, משערה של הודיה נטפו טיפות מים ומייק היה ספוג כולו. "איכס! תנקו את עצמכם!" ייללה רוז בזמן שג'ייסון רדף אחרי מייק.
"מסכימה," אמרה הודיה, אבל הבנים לא הפסיקו לקלל אחד את השני בצעקות ולרוץ ולהפיל דברים. רוז התרוממה וקלטה את פניה העצבניות של חברתה, אז היא הפסיקה לצחוק. "תפסיקו!" היא צווחה, ולרגע היה שקט.
"את קולטת שהוא ממש מרח לי משחת שיניים על הפרצוף?!" ג'ייסון קטע את הדממה.
"זאת אשמתך, אתה נחרת כל הלילה!" מייק החזיר לו.
"אני לא נוחר!" קרא ג'ייסון וחזר לרדוף אחרי מייק.
הודיה פתחה את פיה, אבל נקטעה בגלל שטף של מילים לא מובנות שהבנים צעקו אחד על השני. "דיי!!!" היא צווחה, כולם שתקו.
רוז נשכה את שפתה התחתונה, סקרנית לראות עוד; היא שפשפה את מרפקיה החשופים וזקפה את גבה. ו… אוי! ג'ייסון העיף למייק כאפה… אאוץ'! אגרוף בבטן מצד מייק.
הודיה נראתה כאילו היא רוצה לרצוח את שניהם. "דיי כבר!" היא התעצבנה.
"תפסיקו!" ייללה רוז בקול.
פניה של הודיה הפכו להיות סמוקות, הטיפות מתלתליה המשיכו לטפטף ולהחתים את כתפיות החאקי בחולצה שלה, מלבד שקים קלושים מתחת לעיניה לא היה זכר לעייפות. רק לכעס.
"חבר'ה, דיי." לחשה רוז למרות שידעה שזה לא יצליח, כי הבנים המשיכו להרביץ אחד לשני - אבל פתאום הכל נראה כאילו בהילוך איטי, גבותיה של הודיה מתכווצות והיא צועקת, "הלוואי שתעצרו כבר!"
מהשמים, נשמעה לפתע צרחה של ילד קטן - רוז פערה את עיניה בבהלה, ליבה פעם במהירות ואישוניה התרחבו בתוך עיניי הדבש שלה, כדי לקלוט כמה שיותר פרטים. לפתע, היא הרגישה שנשימתה נעצרה והצינה המנקרת את עורה הופכת מוצקה, כאילו הצמידו לגופה מיליון ארטיקים קפואים. עיניה לפתע לא יכלו לזוז והיו ממוקדות בהודיה ההמומה, שידיה רטטו על פיה בהלם. "אוי לא…" לחשה חברתה.
מזווית עיניה הצליחה לראות רוז את הבנים קפואים גם הם, שכבת כפור סגולה כיסתה את כל גופם. היא השפילה את עיניה עד כמה שיכלה. שכבת כפור סגולה.
"מה עשיתי…?" יבבה הודיה בהססנות, לא בטוחה אם זו באמת אשמתה. היא נראתה דרוכה ועייפה לפתע, כאילו אין לה כוח לזה יותר. רוז הבינה אותה, את הרגש שלה בצורה אמפתית שכזאת.
"רוזי," נאנקה הודיה ומבטה נראה מבועת כשהביטה ברוז ועוד יותר מבועת כשהביטה במייק ובג'ייסון… אדים יצאו מפיה בעת שנשמה.
רוז אזרה כל טיפת חום שמצאה בגופה, כל שביב כוח רצון. איכשהו, הקיפאון הסגול הזה שאב ממנה כל טיפת רצון לעשות כל דבר שהוא לא לקפוא. היא ידעה שהיא עומדת ליפול בזה, להיכשל כמו שנכשלה כל כך הרבה פעמים… אבל המבט הזה של הודיה, החיוך של ג'ייסון, צבע עיניו של מייק; היא רצתה לראות את זה שוב. היא התגעגעה לחום.
היא רצתה שיקרה משהו בשליטתה!
משהו - בשליטתה!
בום!
פתאום, נעשה חם. נעשה חם כל כך שזיעה נטפה ממנה, טיפות שגלשו כל כך מהר ממצחה לאפה. מהר מאוד היא כבר לא הייתה קפואה והתענגה על החום שנוצר משום מקום… אבל, עוד יותר מהר התחיל להסריח בתוך האוהל.
"מ-מה קרה עכשיו?" ג'ייסון שאל, עיניו החומות ממוקדות ברוז. "את חשבת על מה שאני חשבתי?"
"תלוי," היססה רוז והברישה את שערה השטני באצבעותיה. "על מה חשבת?"
"א-אני פשוט הרגשתי את זה," מלמל ג'ייסון, הוא התקרב אליה, מתעלם מהצחנה ובכלל, מתעלם מכולם. "החום הזה, זאת אשליה… כלומר, הבנתי מה רצית לעשות. להפעיל את האשליה שלך, נכון? להפעיל חום? איכשהו המחשבות שלך הגיעו אליי וגרמו לי להתמקד בזה…" הוא דיבר מהר שלקחו לרוז כמה שניות לעכל את זה.
עלה שלכת נפל ונחת על רצפת האוהל, ממש אל מול ג'ייסון המזיע.
החום פסק.
"הודיה, מה עשית?" רוז ניסתה להעביר נושא ולא לחשוב על כמה לחייה האדימו כשג'ייסון התקדם לעברה. "מה קרה פה? את הקפאת אותנו!"
הודיה נראתה כאילו היא חוותה הלם קרב או משהו, לקח לה רגע להתאושש והיא שפשפה את עיניה. רוז הצליחה לראות בהן דמעות קטנות כמו יהלומים. "אני לא יודעת מה קרה, הייתי עצבנית כל כך, ואז הרגשתי כאילו מישהו נותן לי בעיטה בבטן ואז ילד קטן צורח ואז… ואז… ואז אתם קפאתם והעור שלכם כאילו הצמיח שכבת כפור סגולה, והפנים שלכם נעשו חיוורות והשפתיים כחולות וכל כך פחדתי שנפגעתם באשמתי ולא ידעתי מה לעשות ואז ג'-ג'ייסון כזה זהר כזה, והוא פתאום הצליח לזוז לכיוון של רוז ואז התחיל להיות חם!" הודיה דיברה מהר ושפשפה את ידיה במכנסייה. "גם לי היה קר אבל לא קפאתי כמוכם," היא נזכרה להוסיף במבט מושפל.
חיוך התפרש על פניו של מייק. "זה בדיוק מה שהגדי הזה אמר!" הוא קרא בהתלהבות. "גם לך יש סופר כוחות על כאלה!" כולם הסתכלו על מייק כאילו הוא נפל מהשמים; מבטו הרצין והוא אמר בשיא הרצינות, "אני עכשיו בטוח במאה אחוז שאני משתגע, אני הולך לישון עד שאני אתעורר במיטה שלי, בבית שלי בלי כל ההזיה הזאת." הוא נשכב על המזרון ועצם את עיניו.
"כ-כדאי שאני גם אחזור לישון…" גמגמה הודיה והתקדמה אל עבר המזרון שלה.
רוז שפשפה את עיניה, כל מה שהיא רצתה זה לעשות מקלחת טובה, אבל הסתפקה בשטיפת פניה במים קרירים.
"אממ… רוז?" מלמל ג'ייסון ושטף את פניו גם הוא בכיור ש… טוב, לרוז לא היה שמץ של מושג לאילו צינורות הוא מחובר ואיך בעצם זורמים בו מים.
רוז שלחה לעברו את המבט הכי מעודד שלה כשהם סיימו לנגב את פניהם. "מה?"
"אנחנו חייבים לדבר על מה שקרה מקודם,"