גודל טקסט‎ נורמלי‎ גדול‎ ענק‎
ניגודיות צבעים‎
רגיל‎ מותאם לכבדי ראייה
סגור

תמיד חלמתי לעוף - פרק 2: התיש

אני ממש אוהבת את הסיפור הזה! נראה לי שהפרק הזה יצא דיי טוב - מקווה שתאהבו ?, ותודה על כל התמיכה כבר בפרק הראשון, אתן מדהימות! XD

תוכן פגעוני
tag icon תגיות:
ינואר 17, 2022 14:51
photo

צבע אפור של מתכת התערפל בעינייה.

היא לא ראתה כלום.

הכל היה שחור וראשה עוד היה מעט מסוחרר מהמכה שחטפה קודם.

היא לא חיפשה אשמים.

היא לא חיפשה נפגעים.

היא בקושי התאוששה מהמכה ונאבקה לפקוח את עיניה.

"מממ!" היא צרחה. דבק מסקנטייפ היה מודבק לפיה והיא לא הייתה מסוגלת לדבר. "מממממ!!!" קולה נשבר, "ממממ! ממ!!!!" היא ניסתה להניע את אצבעותיה ואז את ידיה, אבל חבל עבה הדביק אותן לכיסא וקח גם את ידיה. רוז התפתלה כשעיניה פעורות, מנסות לצרוח את כל מה שהפה שלה לא יכול.

דמעות התנוצצו באור הפלורסנט הקלוש בתוך ארובות עיניה. "ממ!" היא ניסתה שוב, בקול הכי גבוה וצורם שלה, בו זמנית היא גם דחפה את עצמה קדימה כך שעוד רגע נפלה יחד עם הכיסא הכבד.

רוז הרגישה את הדם עולה ללחייה והמועקה בגרונה רק הלכה וגדלה, שערותיה סמרו והחדר שוב הסתובב. רק כשהצליחה למקד את מבטה היא הצליחה לראות מבעד לעיני הדבש שלה עוד שלושה נערים ונערות סביבה, כמוה קשורים לכיסאות במעגל ומעולפים. נערה כהת עור ישבה בדיוק מולה, ראשה שעון על כתפה ושמלה יפיפיה בצבע מנגו נפרסה על כיסאה. על הפה שלה היה מודבק מסקנטייפ שחור עליו כתוב בלבן: הודיה.

רוז נאנקה וגבותיה התכווצו. מבטה עבר לכיסא ליד הודיה והדם עלה ללחייה במיידית, על הכיסא היה כבול נער, ראשו היה זרוק לאחור. על לחייו היו מפוזרים נמשים כמו כוכבים ושיערו היה פרוע ודבוק למצחו; גם על פיו הודבק מסקנטייפ שחור שכתוב עליו: ג'ייסון.

ראשה נע לכיוון השני והיא ראתה נער נוסף, ראשו שעון קדימה. עורו היה שזוף ושיערו שחור כלילה… "מממ!" נאנקה בקול הכי צורם שלה כי ראתה תנודות קלות בראשו. לאחר כמה שניות ראשו של הנער זינק למעלה, הדבר הראשון שצד את עיניה בו היה עיני הטורקיז שלו. "ממממ!!" הוא ניסה לדבר, אבל גילה שפיו מודבק. על נייר הדבר השחור ששמר על פיו דבוק היה כתוב מייק באותיות לבנות כמו של השאר.

רוז רכנה לעברו כמה שיכלה ושלחה בו את המבט הכי זועק שלה, גם המבט שלו היה מבוהל.

"ממ… מממ!" הזדעקה לפתע הודיה והניפה את רגליה וידיה כמה שיכלה, אבל חבל כבל אותם לכיסא.

"מממ…" ג'ייסון ניער בעייפות את ראשו ופקח את עיניו לאיטו, רוז הזיזה את ראשה לעברו במהירות ורק אז קלטה את המצוקה בעיניו.

 

"נו נו נו," נשמע קול נמוך ועמוק משום מקום. "אתם בוודאי כבר הכרתם, בשביל זה נייר הדבק." הקול אמר זאת בקלילות ובזחיחות.

האור נכבה לרגע אחד ואז נדלק, מולם הופיע איש עטור זקן תיש שחור. "אני פה בשבילכם," הוא הושיט למייק יד ללחיצה אבל הוא עשה לו בידו אצבע משולשת מלווה במלמולים שנשמעו כמו קללה שרוז לא רצתה במיוחד לפענח את משמעותה. "טוב…" הוא ניגב את ידו במכנסו וצחק כשחיוך זחוח ומתנשא מרוח על פניו.

"אז, להסביר לכם קצת מה אתם עושים פה? אם להיות כן, אני מעט מפחד מהתגובה שלכם…" הוא שיפשף את סנטרו, "בואו נעשה הסכם, אם אתם תתפרצו עליי לא אסביר את עצמי וכולכם תישארו תקועים פה."

הוא עשה סיבוב מושלם במקום והביט ישר בעיניו של ג'ייסון. בתנועה זריזה הסיר מפיו את הדבק. "מה זה? איפה אנחנ- " הוא עצר באמצע מתחת למבטו הבוחן של האיש.

"אזהרה ראשונה." סינן ועבר לרוז, הוא תלש מפיה את הדבק והדבר הראשון שעשתה היה לנשום לרווחה.

לאחר מכן עבר למייק שהסתכל עליו בתיעוב, הוא תלש מפיו את נייר הדבק. מייק נשף.

האיש עבר להודיה ודקה לאחר שתלש את המסקנטייפ מפיה, היא שאלה בשקט אבל בחוסר סבלנות, "מי אתה?"

"אני אוהב את הגישה שלך ילדה," הוא אמר כאילו הוא פרזנטור של איזשהו מוצר בטלוויזיה. "כמה חבל שלא הצגתי את עצמי, אין לנו כבר זמן. קראו לי התיש," היא ליטף את זקנו ובעיניו בערה להבה של התרגשות.

"אתם בטח תוהים מה קרה, למה אתם כאן… סיפור ארוך, הכל נורא ארוך ומסורבל," הוא אמר בעייפות, זחוחה גם היא. "בגדול, קרה משהו, בלה בלה בלה… תחקירים, מילים משעממות, דיבורים דיבורים… והנה אתם כאן!" הוא צחק ועשה תנועות נלהבות בידיו.

"אתה כנראה חושב שאנחנו בני שלוש," אמר ג'ייסון וקולו הלך וגבר. "אבל אנחנו לא!!"

"לא הבנת…" צחק התיש בהתגוננות.

"אתה פסיכופט!" צרחה הודיה ברוח העצבנית ששררה שם.

"מהממ…" מבטו הרצין. "אתם רק ילדים, אני לא מצפה מכם שתבינו ישר, אני רק מצפה שתלמדו לשמור על איזון, קור רוח…"  הוא עצר לרגע וצחקק לעצמו, "תנסו לשמור על ההורמונים שלכם בשליטה." הוא קרץ להם. "בכל מקרה, אתם צריכים לדעת בעצמכם… רק אל תצאו משליטה."

האור הבהב והתיש נעלם בחיוך ערמומי.

"איך אנחנו יוצאים עכשיו?" רוז שאלה בהלם, הדם עדיין הצטבר בלחייה והדמעות אמנם פחתו, אבל עדיין חיכו בארובות עיניה. היה לה קשה לנשום, כאילו שהחבלים הכרוכים סביבה כרוכים סביבים ריאותיה.

ג'ייסון הניף את ידיו בפראות עד כמה שהצליח. "אנחנו חייבים ל… נו כבר ה - " הוא קילל קללה שרוז העדיפה שלא לחזור עליה, "- הזה לא יוצא!"

רוז התנוענעה בכיסאה. אם היא תחשוב על זה כאילו הכיסא והחבלים הם כוס והיא מים; כשהכוס נופלת המים נשפכים, אבל אם היא תיפול חזק מדי, הכוס תישבר - ואז היא לא ממש מעוניינת לדעת מה יקרה, רוז לא ממש רצתה ללכלך את הרצפה בדם.

היא התחילה מתנודות קטנות וזהירות לצדדים, רגליה עדיין נגעו בקרקע. לאחר מכן, היא המשיכה מעט יותר בכוח כך שקצות אצבעותיה נגעו בקרקע.

תתאפסי על עצמך רוז, קדימה! רק דחיפה אחת!

היא עצמה את עיניה, הרגישה את שיערה דבוק לצווארה. הכל בסדר. נשימה אחת נוספת והיא דוחפת את עצמה. העולם לא יקרוס, שלוש…

הכל בסדר.

שתיים…

הכל.

יהיה.

בסדר.

אחת!

בום! רוז התרסקה על הרצפה בנחירה וגניחת כאב משולבות יחדיו.

ראשה היה מוטה מעט מעלה וכתפה השתפשפה ממש מהמכה, אבל חוץ מזה הכל היה בסדר. לא כזה נורא… היא השתחלה בין החבלים כמו תולעת קטנה, עכשיו שתי הכתפיים שלה השתפשפו והמותניים שלה ומטה לא הצליחו לצאת בנסיון הראשון. היא התפללה שהאדמה תבלע אותה ודמעה חמקמקה זלגה מעינה.

היא נעצה את ציפורניה ברצפה והשתחלה החוצה.

הדבר הראשון שעשתה רוז זה להשפיל את מבטה וללכת לעבר הודיה לפרום את הקשרים. לאחר כמה דקות הודיה ניערה את כפות ידיה והרימה את גבותיה, לאחר מכן שלחה מבט חטוף לג'ייסון. "אני אעזור לך," היא חייכה למייק והתקדמה לעברו.

רוז התקדמה בשקט לעבר ג'ייסון. היא פרמה את הקשר באחד החבלים בידיו, "תגיד, יש לך מושג בכלל מה אנחנו עושים פה?"

"אין לי שמץ," הוא אמר. "זה לא מצחיק, מה אנחנו עושים פה?!"

היא פרמה עוד קשר, "מה הדבר האחרון שאתה זוכר?"

"הייתי בשירותים," הוא מלמל. "פתאום כל האורות נכבו, אבל המוזיקה המשיכה… חשבתי שזה סתם הדי ג'יי, אז המשכתי לשטוף ידיים ו-..." הוא עצר לרגע. "על מה את מסתכלת?"

לרגע רוז בהתה בידיו, הן היו נראות יבשות אבל היא הייתה חייבת לבדוק. היא אזרה את כל האומץ שלה ולחצה את ידו. היא הייתה לחה.

"מ-מה את עושה?" היא עזבה מייד.

"היד שלך עדיין לחה, לא חטפו אותנו לפני הרבה זמן…" היא נשמה עמוק בזריזות והסתובבה. "בהנחה שזו לא מתיחה," היא אמרה בסרקזם.

"למה שנמתח אותך?" שאל מייק בהתרסה ובעצבנות ורוז גילגלה עיניים.

היא סיימה לחלץ את ידיו של ג'ייסון והוא טיפל כבר ברגליו ובבטנו. "מה עושים עכשיו, בטח המשפחות דואגות ו…"

"רוז, אף אחד לא דואג." מלמלה הודיה כשמבט כבוי בעיניה, כאילו היא הפכה לזומבית. "ההורים יביאו לנו מחר את המזוודות לחדר של הרשג"דים, מבחינתם אנחנו הולכים לישון בטבע ליומיים."

"נו, והמדריכים בטח ישימו לב שאנחנו לא שם, נכון…?" שאל מייק בשקט, כולם הסתכלו על הודיה, אבל הפעם זו הייתה רוז שאמרה את הדברים.

"כל השבטים והגדודים מתערבבים ביחד, ישימו לב שאנחנו לא שם רק מחר, וזה בתקווה שיקראו שמות." המבט של הודיה אכל אותה, היא לא יכלה להסתכל בעיניה הכבויות, הן אפילו לא היו עצובות - לא הייתה בהן טיפה של רגש, רק שקט. כאילו מישהו כיבה את האור שנצנץ בהן.

"החברים בטוח ישימו לב." פסק ג'ייסון.

"אתה לא מבין?" לחשה הודיה. "אף אחד לא ישים לב לפחות עד מחר."

כתפיה של רוז רעדו.

היא רצתה לחזור הביתה.

למחשבות.

לאחים המעצבנים.

להורים שלא מבינים אותה.

לתמימות של נערה בת שתים עשרה.

"איך יוצאים מפה?" שאל ג'ייסון בקול. "איפה המטורף הזה שהיה פה קודם? מישהו הצליח לראות איך הוא נעלם?"

חיוך הבזיק על פניו של מייק. "טוב, אני חושב שיש לי דרך…" הוא חייך וסקר בעיניו כל אחד, מתענג על המבטים שלהם. "אני פעם ראיתי קוסמים בתוכניות טלוויזיה, הכל מדבר על אחיזת עיניים."

"בואו נדבר על זה," אמר ג'ייסון כעבור רגע של שתיקה וחיוך נמרח על פניו. "אחי, למה בדיוק ראית קוסמים?"

"סתום!" גער בו מייק. "בקיצור, הסתכלתי על הרגליים והידיים שלו בכל הזמן שהוא דיבר וגם כשהוא, אממ… "נעלם", במרכאות." הוא אמר ושילב את ידיו בסיפוק.

"מה זאת אומרת במרכאות?" שאלה הודיה בשקט.

כתבות דומות:
תוכן פגעוני
הגיבי לפוסט
user image
הגיבי
mask
17 תגובות
פולי אוגוסט 07, 2022 18:28
תוכן פגעוני
מאיפה כול הרעיונות?
writing מרס 25, 2022 16:51
תוכן פגעוני
יש לי רק דבר אחד להגיד. וואו.
תגובות: 199
greenlady מרס 19, 2022 21:11
תוכן פגעוני
וואו! זה ממש טוב! גם הכתיבה ממש טובה, וגם ממש אהבתי את העלילה?
4גירלסית פברואר 07, 2022 16:25
תוכן פגעוני
מושלם תקשיבי יש לך מעריצות
תגובות: 252
מרחפת?️? פברואר 05, 2022 12:57
תוכן פגעוני
ואוו זה היה מהממם פרק ממש יפה ומותך
❄️Princess ינואר 18, 2022 21:00
תוכן פגעוני
פרק יפה⭐
אנונימית ינואר 17, 2022 21:43
תוכן פגעוני
וואו את ממש מוכשרת מחכה כבר לפרק 3
Fler ינואר 17, 2022 18:32
תוכן פגעוני
Purplesky, מה הכוונה?
Fler ינואר 17, 2022 18:01
תוכן פגעוני
תודהה❤❤
תגובות: 217
לא (יותר מידי) משוגעת ינואר 17, 2022 17:23
תוכן פגעוני
וואו מושלםםםם
טעני עוד תגובות