היי בנות !
קוראים לי משי ואני כתבת נוער באתר.
אחרי הרבה מחשבה על מה אני הולכת לכתוב בכתבה הראשונה שלי באתר, הגעתי למסקנה שאני צריכה לכתוב על דבר שממש מעצבן אותי והוא הערות המציקות האלו על זה שאני רזה.
אני בטוחה שיש עוד כאלו כמוני שסובלות מהערות הקטנות והכול כך מציקות האלה של "איזו רזה את!", "יו איזו אנורקסית את", או המשפט הנפוץ ביותר: "נותנים לך לאכול בבית?!".
אז כן. אני רזה ונהנית מזה! לא, אני לא אנורקסית! וכן, נותנים לי לאכול בבית!
אם יש כאלו שחושבות שזו מחמאה להגיד למישהי שהיא אנורקסית, זה כל כך לא נכון! אנורקסיה זו מחלה שלפחות אני לא רוצה להיות חלק ממנה.
כשאומרים לי דבר כזה אני נעלבת... ( אולי יש כאלה שמקבלות את זה כמחמאה, אני לא )
כמובן שניסיתי לעלות במשקל לפחות עוד 2 קילו מסכנים, ושאני חושבת שזהו הצלחתי, אני עולה למשקל והקו הקטן הזה לא זז מ- 38!
זה לא עוזר וזה לא יעזור מה אני אעשה, הגנים שלי פשוט לא נותנים לי להשמין.
אני בטוחה שתהיה מישהי או שניים בתגובות שתכתוב: "יו, איזה כיף לך!" ואני לא אתווכח, לפעמיים זה באמת כיף להיות רזה וגבוהה, אבל לפעמיים ממש לא, בייחוד במצבים המפדחים האלה שמישהי בחבורה מחליטה לרדת על כמה את לא אוכלת וכמה את נראית כמו דף, סרגל, מקל,עיפרון, דיסק, חוט. ( או כל חפץ דומם אחר!)
כמובן שלא משנה מה אני אגיד לא יאמינו לכמויות אוכל שנכנסות לי לפה! ( כגון: כמויות של שוקולד עם בייגלה, במבות, ביסלי, דובונים, צ'יפס והמבורגר פיצות או כל דבר עטור שומן).
בקיצור, לפני שאני גולשת פה לתפריט היומי שלי (אתן לא רוצות לדעת).
אני אסיים ואגיד שאף אחד לא מושלם וכל אחד צריך לאהוב את עצמו איך שהוא (ושכול אחד ישמור את הערות שלו על אחרים לעצמו).
עד לשבוע הבא
משי