אז דיברנו היום עם התזונאית על אידיאל היופי, אני יודעת שאני לא הכי יפה, אני גבוהה ורזה עם גשר ושיער קצר שחור (שאם אני לא שמה עליו ג'ל בבוקר הוא מתנפח). אז כן מלכת יופי אני לא, אבל לא חשבתי שאני לא יפה?!
דיברנו על איך זה שפעם נשים מלאות נחשבו יפות ועל איך שזה השתנה, (אני רק רוצה לציין שהיינו בנים ובנות ביחד ושיעור הבא זה יהיה בנות לחוד ובנים לחוד) בכל מקרה פתאום ילד אחד שהוא נודה על האמת, לא כזה רזה, יפה, שרירי או חתיך/מושך בכללי פתח את המיקרופון ואמר שלדעתו בנים שריריים זה יותר יפה ובנות קצת מלאות זה הכי יפה (כמובן שאני לא חוזרת מילה במילה) עכשיו אין לי בעיה עם הדעה שלו (אני אפילו מסכימה חלקית איתה) יש לי בעיה שהוא המשיך ואמר:"נגיד רונה (ילדה מהכיתה) היא יפה אבל שני (אני) פחות היא רזה וגבוהה מדי... לטעמי". ???? (זה היה השלבים של הכעס שלי). אני לא האמנתי, כן רונה היא ילדה יפה אפילו מאוד, אבל באיזה זכות הוא אומר שאני לא יפה מספיק. רציתי לצרוח, נעלבתי, בשנייה כל הביטחון העצמי שלי ירד מה-60% בקושי ל0. והדבר הכי מעצבן? לא המורה ולא התזונאית ואפילו לא החברות הכי טובות שלי העירו לו, זה היה משפיל, כל מי שאי פעם סמכתי עליו כאילו הסכים איתו, אני לא יפה, אני לא יפה מספיק.
עברו 30 דקות ועדיין זה כל מה שיש לי בראש, אני לא יפה, אני לא יפה מספיק...
תודה שקראתן? שני