גודל טקסט‎ נורמלי‎ גדול‎ ענק‎
ניגודיות צבעים‎
רגיל‎ מותאם לכבדי ראייה
סגור

אין פעם אחת ודי!

בבולמיה ואנורקסיה אי אפשר לנסות ולהפסיק. זה צלקת לכל החיים...

תוכן פגעוני
tag icon תגיות:
אפריל 03, 2008 00:00
photo

   

אני מבקשת שתפרסמו את זה. להרבה בנות יש מה ללמוד מהסיפור הזה.
 רק תפרסמו.
 ___________________________________________________________

אני לא זוכרת באיזה תאריך זה התחיל. אני רק זוכרת זיכרון אחד. הילד שאהבתי כינה אותי ''שמנה''. ילדה שלא באמת חושבת ככה כל החיים שלה לא תבין אותי לעולם. הייתי בת 13 וחצי אז, התחלתי לקרוא על התקפי בולימיה. זה תפס אותי בעין.


אני
צריכה לציין כאן, שלא הייתי מהבנות האלה שהולכות ברחוב ובנים מסתובבים כדי לראות אותן עוד פעם. הייתי ילדה רגילה, אבל ממש מצחיקה. פעם שמעתי איזשהו משפט כזה שכל השמנים מצחיקים כי הם מחפים על השומן שלהם. כל כך נפגעתי. אני לא הייתי כל כך שמנה, מקסימום היה עליי איזה 8 קילו עודף.

הפעם הראשונה שהקאתי זה היה מרוב שאכלתי כשהייתי אצל סבתא. הורדתי את המים וניסתי להקיא. דחפתי אצבע אחת וזה לא עזר. עוד אצבע והנה הקאתי. בהתחלה הרגשתי נורא. איך הייתי מסוגלת לעשות את זה לעצמי, אבל המשכתי לעשות את זה עוד ועוד. חשבתי שמתי שבא לי אני יכולה להפסיק. חשבתי שאני אקיא במשך חודש וזהו, זה יפסיק. אני ארד במשקל וזהו.


בולשיט. הקאתי והקאתי וירדתי בצורה דרסטית במשקל. כולם החמיאו לי על המראה החדש שלי. רק הידיד הכי טוב שלי ראה משהו שכולם לא ראו- נהייתי בודדה. חשבתי רק על אוכל, אוכל ואוכל. התחלתי לספור קלוריות באופן אובססיבי ואת כל האוכל שאכלתי הקאתי.

כל הזמן חשבתי על כמה אני שמנה. בתקופה הזאת האוכל היה האויב הכי גדול שלי. זה נשמע פתטי אבל זו אמת. ידיד שלי הלך לאימא שלי וסיפר לה שהוא שמע אותי מקיאה בבית ספר.
הכחשתי. אמרתי שאני עושה ספורט ובגלל זה אני יורדת במשקל.
יום אחד התעלפתי בבית ספר. אני עוצרת כאן ורוצה לספר לכן שהשיער שלי התחיל לנשור, הייתי מתעלפת הרבה, המחזור שלי הפסיק ונראיתי כמו חולה.

 

ההורים שלי שלחו אותי לבית חולים- לחולי נפש. חולי נפש אתן מבינות?! החיים שלי לא חזרו להיות אותו הדבר. האינסטינקט הראשוני שראיתי אוכל ואכלתי היה להקיא, אז נתנו לי אוכל כמויות קטנות.
יצאתי מהבלמיה אחרי שנתיים מיגעות וקשות. מאז אני בסדר, לא כל כך בסדר האמת. הסטיגמה שנתנו לי בתיכון נשארה. אנשים חושבים שאני מצורעת. נשארתי בקושי בלי חברים. חוש ההומור ושמחת החיים שלי פחתו. הפכתי להיות הבושה של המשפחה הרחוקה שלי. כולם מדברים עלי.
אני זוכרת לטובה את ידיד לי שעזר לי והוציא אותי מהבוץ. כל יום בבית חולים הוא בא וביקר אותי.


הכרתי ילדה שהייתה איתי בבית חולים. היינו חברות ממש טובות. אחרי שנה נודע לי שהיא מתה. היא המשיכה עם הבולימיה. אני חושבת איזה מזל היה לי עם ידידים וחברות והורים כמו שלי שהוציאו אותי מזה. הייתי יכולה להיות במקומה. במקום שרון שלי.

נשארה לי צלקת כבדה מאז. לפני חודשיים בערך אכלתי משהו ממש מגעיל ורציתי להקיא.
אז עצרתי. אפילו להקיא כבר לא
היה לי כוח. לא היה לי אומץ. פחדתי שזה יחזור.
אני הולכת עד היום לפסיכולוגיות, לטיפולים ולבתי חולים למרות שאני כבר לא בולימית.

בנות, אתן חושבות שאפשר לצאת מזה אחרי חודש וזהו. אתן תרזו. אני יודעת שקשה לכן לפעמים עם דיאטות, אבל בבקשה מכן. לא ככה, לא בבולימיה, לא באנורקסיה. זה כתם לכל החיים.
הבקשה הכי גדולה שלי אליכן - אל תנסו עם זה אפילו פעם אחת! אני מתחננת...
היום אני בסדר, אבל נשארה צלקת עמוקה...

 

 

כתבות דומות:
תוכן פגעוני
הגיבי לפוסט
user image
הגיבי
mask
46 תגובות
תגובות: 7849
LiKe ;) מרס 07, 2011 00:00
תוכן פגעוני
אבל...
אני רוצה לרדת במשקל!! תעזרו לי בבקשההה
קרנו`ש יוני 10, 2009 00:00
תוכן פגעוני
.
יואו! כל כך עצובבב לישמוע את הסיפור הזה.. גם אני התחלתי דיאטה כתוצאהה מכל מיני דברים ומילים שאמרו לי.. וההיתי ניפגעת.. עד שלקחתי את זה כל כך קשה עד שאמרתי לעצמי זהו את רצכיה לרדתת מלא מלא! ובאמת ככה.. .. ירדתי ואני עדיין יורדת, ולא מפסיקה! כמה שכולם מחמיאים ואומרים..זה רקק מרבן אותי להמשיך ולרדתת בכל הכוחות שיש לי..! אבבלל עכשיו שכולם ראוים שזה יותר מידי.. הם דואגים, עכשיו יש לי מלא מלאטיפולים, מקווה שהיה טוב! לי ולכם הבנות שיש להםם את הפיגיעה הזאת..שניגרמת לרוב מהלחץ של החברה, ואז דופקת את החשיבה שלך.. תמיד את נריראת לעצמך כ- שמנה! למרותש כעולם אורמים רזית, תפזיקי, זה לא בסדר.. זהמשהו בראש !וכמה שאת רוצה את לא מפסיקה לרדת.. הרצון שלך זה רק לרדת גם עם בדרךך את תיפגעי בעצמך! ואת פודעת... בלי שאת שמה לב את פוגעת בדבר הכי יקקר לך, בך!!:( הלוואי שרק המחשבה הזאת הייתי יוצאת לי מהראש!:S הבנתי שזה כבר לא "סתם דיאטה" כי רראיתי שאני מתילה להרעיב שאני מתחילה ליפגע מזה ולרדת בצורה ענקים! מהתחלה שזה בעצם לפני פחות משנה 17 קילו!:S מקווה להפסיק עם זה@!! ומקווה שכולם יפסיקו!!:$
אנונימית ספטמבר 13, 2008 00:00
תוכן פגעוני

שיואוו איזה כואב לי לשמוע את זה , תאמת ?! אני בת 12 ושוקלת 42 וחצי ואני בין הגבוהות בכיתה . כאילווו .. אני פסדר גמוור . אבל אני מפחחדת לעלות במשקל וחשבתי שעם אני יעלה במשקל אני יתחיל להקיא וככה אני יהיה רזה .,, אבל עכשיו שקראתי ?אני ידדע שככה לא נפטרים מיזה . ובאמת כואב לי לדעת שזה קרה לך ואני יודעת שמלמלאמאלמאל בעולם חולות בזה : \ מבאס .. טווב אממ , אני מקווה שאת כבר פסדר חוץ מהצלקת . מואאאה 33 >
תגובות: 977
**##טלוש##** ספטמבר 13, 2008 00:00
תוכן פגעוני
איזה כתבה !
אני מסכימה איתך מ1000 אחוזיםם כול הכבוד לךך שהצלחת לצאת מזהה בהצלחה בהמשךךך
קים קיי (: אוגוסט 26, 2008 00:00
תוכן פגעוני
\\
אני די רזה ואני ממש אוהבת את הגוף שלי! אמא שלי אומרת לי שיש לי גוף מהמם אבל לפעמים איזה ילדה בכיתה שלי אומרת לאנשים: יואו ראית את קים היא רזה כבר בצורה מגעילה! אבל אני לא שמה עליה כי אני יודעת שזה מקנאה כי היא די שמנה והיא חשה את עצמה כל כך! ואני גם אוכלת נכון ולא מרעיבה את עצמי פשוט יש לי גנים של רזים- כל המשפחה שלי די רזים.. ו.. גם אם הייתי רוצה להיות בולמית לא הייתי מסוגלת כי קיא זה האויב הכי גדול שלי..אם יש לי קצת בחילה אני מתחילה לבכות ולהתפלל שאני לא אקיא :\
תגובות: 735
pink יוני 19, 2008 00:00
תוכן פגעוני
וואיי!
אני לא השתמשתי בזה ולא אשתמש כי הבנתי מה קרה אתך ובאמת מזלך טוב כי יש כאלה הורים וידידים וחברים וכך טובים!
אנונימית מאי 13, 2008 00:00
תוכן פגעוני

תשמעו, לאלה שכתבו פה שגם הן מקיאות או לא אוכלות כלום, בסדר, אבל אתן לא צריכות להעביר את המסר שזה נכון! (שיעול, התגובה שלפניי) גם אני די רזה (ככה אומרים לי), הגובה שלי הוא 1.59 מ" והמשקל מתנדנד כל הזמן אבל הוא עכשיו בעיקר על 40 -41 ק"ג, שקלתי לפני 43 וחצי אבל ממש לא הייתי שמנה כי יש לי שרירי בטן, ירכיים ובכלל שרירי רגליים, אבל יש לי חברה, נמוכה ממני בכמה ס"מ ושוקלת 36, הגוף שלה מ-ד-ה-י-ם כי היא הייתה בהתעמלות אומנותית עד לא מזמן במשך הרבה שנים והייי רוצה להיות כמוה, תוך שבוע וחצי שבועיים ירדתי בערך 2 וחצי קילו כי הרעבתי את עצמי ועכשיו אני חולה לעתים קרובות מאד, אני לא נמצאת במחלה הרבה זמן וגם לא הגעתי עדיין לשלב של מחלה לדעתי, אבל אני לא מסוגלת להפסיק למרות שאני יודעת שזה לא בסדר מה שאני עושה, עכשיו לרקוד כבר קשה לי ואני לא אלופה יותר בריצות ארוכות וקפיצות, בנות, אל תהיו כמוני!!!!!!!!!
יאנוש אפריל 19, 2008 00:00
תוכן פגעוני
את צודקת אבל אני כבר היפסתקתי להאמין בדיאטות
את ממש ממש צודקת אבל גמאני בעודף מישקל אני בגובה 1.64 ןהמישקל שלי 60 המישקל שאני צריכה להיות לפי הגובה שלי הוא 53 :(8 קילו עודף ואני מתה להקיא היקאתי 3 ימים והורדתי 2 קילו רציתי להמשיך אבל ידעתי שאסור אז הפסקתי עם זה... אבל לדעתי אף דיאטה לא עוזרת להרזות רק להקיא או לא לאכל כלום זה הפיתרון היחיד.
סתויק (: אפריל 18, 2008 00:00
תוכן פגעוני
וואייי
איזה סיפור!! מסכנה מה שעברת... גמאני חשבתי להחכניס אצבעות כמה פעמים ואז לרדת במשקל מהר... אבל עדיין לא עשיתי את זהה... איזה מזל שקראתי את הסיפור שלך עכשיו אני בכלל לא יחשוב על זה!! איזה מזל שאת בסדרר!!!
Shushy אפריל 16, 2008 00:00
תוכן פגעוני
וואו
זה מדהים!! איך שמהערה של מישהו אחד [יש המון המון כתבות כאלה] אפשר להיפגע עד להדרדרות לרמה כזאת!! זה מחרפן!! את לא יכולה להסתובב עם שלט "אל תעליב" וגם כשאת חושבת שלא איכפת לך זה נכנס ואת נעלבת. חבל שאנחנו מייחסות לכל דבר כל כך הרבה חשיבות ושאכפ לנו יותר מה מי שאנחנו אוהבים וזרים חושביפ עלינו מאשר על עצמנו. סורי על המגילה וחג שמח (:
טעני עוד תגובות