ניקו המותש נפל על המיטה. זה היה יום חמישי, ודיונסוס, אל הגפנים, חפר. פרסי שוב יצא למשימה עם אנבת', ולמען האמת ניקו די השתעמם בפעילות. גרובר היה באינדיאנפוליס. ניקו כמעט נרדם, אבל אז נשמעה דפיקה עדינה על הדלת.
"כן?" שאל ניקו בקול קלוש. "בטח המנקות" חשב לעצמו. אבל מי שנכנס לא היה ההרפייה שמנקה את החדר שלו, אלא וויל. בן אפולו היה ההפך הגמור מניקו. ניקו היה אפל, בנו של האדס, ולחלוטין סלד מכל חיבה. ואילו וויל- בנו של אפולו, שמח ומאושר אוהב חיבוקים.
"ניקו?" שאל וויל חלושות. "הכל בסדר?" הוא נרכן בעדינות לעבר פניו העדינים של ניקו. להפתעתו, גילה שהוא נרדם. מצחקק, הניח וויל את החבילה שסחב, ופנה לעבר הדלת. הוא הסתובב אבל ניקו תפס אותו. "מה אתה עושה פה וויל?!" שאל ניקו בקול מלחיץ. וויל המפוחד הסתובב לעבר ניקו- ונישק אותו, בלי כוונה. ניקו המופתע שמט את ראשו, חזר למיטה וביקש מוויל שילך. נשמעה טריקת דלת וניקו מישש את עצמו בתקיפות. זה בטוח חלום, כלומר-לא יתכן שוויל *נישק* אותי, חשב לעצמו. אבל אולי... אולי אני רציתי שהוא ינשק אותי? אחרת למה משכתי אותו ככה.. מבולבל, הוא שלף מתחת לכרית את התמונה הראשונה שלהם. וויל הבלונדיני מחייך, ואילו ניקו בעל השיער השחור , נראה אדיש למדי. ובכל זאת, כשהביט בתמונה, הוא חייך חיוך קטן.