סבתא שלי עשתה כאילו היא כותבת במקומי ובקשה ממני לכתוב גם קטע כזה ושאחר כך נשווה בין שני הקטעים... לא הייתה לי מוזה בכלל והיום היה לי חשק פתאומי לכתוב...
אני חושבת שכתיבה כזאת היא חשובה מאוד ומעניין לאן כל אחת יכולה לקחת את זה... בגלל זה בסוף הפוסט אני אכתוב מישהי שאני מאתגרת לכתוב גם קטע כתיבה שמתחיל במשפט "היא התבוננה בעצמה במראה" והיא תאתגר מישהי אחרת בפוסט שלה...
אז הנה מה שאני כתבתי... אם תרצו אני אעלה עוד פוסט בו אני אכתוב גם מה סבתוש כתבה...
היא התבוננה בעצמה במראה- בחנה כל נקודה, כל פצע, כל חצ'קון וכל שריטה.
עברה מקצה שיערותיה העומדות על ראשה בבלגן עד לקצוות ציפורנייה המשופשפות ברגלה
הסתכלה וחשבה- מה כל דבר מסמן? הנמשים הרבים הם כמו חברים- לפעמים אוהבים... לפעמים פחות אבל הם חלק ממנה... תמיד ולולא היו לה אותם היא הייתה בן אדם שונה לגמרי!
העיניים הכחולות שגווניהן משתנה כל הזמן הזכירו לה כמה חייה יכולים להתהפך וכמה הם משתנים משנה לשנה, חודש לחודש, יום ליום, רגע לרגע...וכל שינוי מבורך ויפה כמו שהוא!
שיערה הארוך מלא הגוונים דימה לה שבכל דבר שנמשך להרבה זמן יש הרבה צדדים- גם אם מרוצים מהם וגם אם לא- הם אלה שבונים ומאזנים לצבע ולדרך מושלמת! ואם מרגישים שהדרך יותר מדי ארוכה ומתחילה להכביד- תמיד אפשר לחתוך אותה ולהתחיל מאיזה מקום שרוצים.
וכל הפצעים, השריטות והעקיצות נתנו לה להרגיש שהיא עושה דרך ארוכה ואלו הם סימני הדרך שמזכירים לה- כן, עברתי גם את זה, ואת זה...וגם את הפעם ההיא...
ולבסוף הסתכלה בעצמה- כללה את הכל! וחשבה לעצמה שלא היה יכול להיות טוב יותר!
אז זה היה הקטע שאני כתבתי...?מה חשבתן עליו??❤
טוב אז אני מאתגרת את....שייקספיר המהממתתתת ❤❤❤אם משהו לא מובן לך תגידי ואני יסביר לך...?
מקווה שאהבתן❤אוהבת אתכן❤והכי חשוב תאהבי את עצמכן❤מצחיקולה ???