בס"ד
שלום לכולן וברוכים הבאים לטור הביקוטיפ שלי!
לחדשות – ברוכות הבאות. לקוראות הקבעות – ברוכות השבות.
כתבו לי בתגובות אם אתן כבר ותיקות וקראתן את הטור \ קטעים שלי, ואם אתן חדשות כתבו לי את זה גם! חח... נעשה סקר, מה יש כאן יותר.
אז ככה, למי שלא יודעת אני מיי-לייט, או בכינוי ששאר כתבות הנוער נתנו לי – נצנצי! יש לי טור הנקרא ביקוטיפ שעולה בימי רביעי (משתדלת) ובו אני מעלה כל מיני דברים הקשורים לכתיבה באופנים שונים.
למי שעוד לא יצא לה לקרוא, או שסתם רוצה נוסטלגיה או להיזכר, הינה החלקים הקודמים:
הטור הראשון, שהכי מרגש אותי להיזכר בו, דיבר על מחסומי כתיבה ונתן עצות להתמודדות איתם; הטור השני, לימד כמה דברים שאני דיי בטוחה שלא ידעתן על סימני פיסוק; קצת לאחר מכן, הגיע טור על לימודים לכבוד החזרה אל בית-הספר - טיפים, דעות וסיפורים אישיים, הכל נמצא שם. דיברתי על הדרך לתאר אנשים, דברים מצבים, וכמובן על קצב עלילה וזמנים ; פירטתי על הדרך ליישם רעיונות; וכמובן, איך לא, ארבעה ביקוטיפים מעניינים, מיוחדים ומקוריים לבנות נפלאות. -my life-, הולי גירל, בלאק נייט, צוות וקטע כתיבה - שלושה סיפורים מדהימים ושני קטעים פשוט יפיפיים. הטור האחד עשרה עסק בדרכים להעיר לאנשים על שגיאות בכיתבה שלהם והיה בו תרגיל כתיבה מהמם שהכנתי בשבילכן. בטור השתים עשרה זהו הטור הביקולי (ראו למטה) ש- Remember me המדהימה כתבה לי. וכמובן, הטור השלוש עשרה שבו פירטתי על התחלות של סיפורים וספרים, שזה חלק שאני (ואני בטוחה שעוד הרבה) די מתקשות בו. לצערי הוא דיי אנדרייטד ולא קיבל חשיפה לציבור :\
וכמובן, איך אפשר לשכוח את הטור האחרון והטרי ביותר שלי – הטור הארבע עשרה – ביקוטיפ לYou Keep Me Dancing של לי המדהימה.
גם אתן רוצות להשתתף בטור שלי? יש כמה אפשרויות מיוחדות שהכנתי בשבילכן, מקווה שתהנו.
ביקוטיפ: ביקורת וטיפים לסיפורים או קטעים שאתן, הבנות, שולחות לי.
שאלות ותשובות: אתן שולחות לי שאלה בנוגע לכתיבה, ואני עונה עליה.
ביקוסיפ: פעילות מיוחדת שהכנתי בטור השמיני שלי. כל הפרטים נמצאים כאן, בסוף.
ביקולי: אתן מכינות לי ביקוטיפ!
אם גם את רוצה להשתתף באחת מן הפעילויות הרשומות למעלה, רשמי לי בתגובות את דברים הבאים:
דבר ראשון, כתבי לי את שם הפעילות. לאחר מכן, הוסיפי את השאלה \ שם הסיפור או הקטע שכתבת \ הקטע שלי שאת רוצה לבקר אותו. אני בתשובה אאשר ואשלח לך את התאריך שבו הטור יעלה.
הערות מיוחדות בנוגע לפעילויות:
אם את רוצה לכתוב ביקוסיפ, את לא צריכה לרשום לי הודעה בתגובות, פשוט תעלי פוסט עם הכותרת "ביקוסיפ - (וכאן תכתבי את השם שלך)".אני אשמח לקרדיט בתחילת או בסוף הפוסט, ולהודעה פרטית כדי שאם לא נתקלתי בפוסט אוכל לדעת על קיומו ולקרוא אותו.
אם את רוצה לכתוב ביקולי, כמו שאמרתי תכתבי למטה הודעה שאת רוצה לכתוב ביקולי, ואני אתן לך את כל הפרטים בפרטי - אם את רוצה לכתוב הקדמה, על איזה קטע או סיפור תכתבי, עד מתי ולאיפה את צריכה לשלוח - את כל הפרטים האלו נסגור ביחד שתינו בפרטי.
תודה לכולכן על ההשתתפות, אתן מדהימות!
ועכשיו, בואו נעבור סוף-סוף לטור!
***~~~***
שם הכותבת: ע!פרי
שם הסיפור: הילד עם הקוביות בבטן (1, 2, ספיישל)
נקודות לשיפור:
- "יום אחד אני, הוא, החבר הכי טוב שלי, חברה שלו, ועוד שלוש בנות ובן מהכיתה" יותר מדי מסובך... בד"כ פירוט זה טוב, אבל בכללי בסיפורים כאלו וספציפית כאן, הוא פשוט לא נחוץ לנו. אחרי שמישהו מדבר, תוכלי להוסיף "מר החבר הכי טוב שלו" סתם דוגמה. אבל במקרה כזה? אני ממליצה לך פשוט להגיד "אני, הוא, ועוד כמה חברים טובים" במקום כל זה. אותו הדבר לגבי הפירוט בזוגות במשחק "נשיקה סטירה".
- לטעמי, את מדברת יותר מדי בגובה העיניים, כשאת כותבת, תחשבי שאת רמה אחת מעל. סתם דוגמה, "הן אמרו שזה כי לא הייתה ברירה אבל כולנו ידענו שהן לסביות" בסוגריים ההם. אם את היית רוצה להעיר שזוג אחד היה זוג בנות, היית יכולה לעשות את זה, לדעתי לפחות, בצורה קצת הרבה יותר מעודנת (וגם, קצת פחות פוגענית כלפי הקהילה הגאה. אני לא יודעת אם את באמת נגד הקהילה או לא, אבל בכל מקרה לא רומזים דבר כזה בסיפור, כי זה גם נשמע מגעיל וגם יקח לך הרבה מהקהל). העניין הזה של הדיבור "בגובה העיניים", או "שפת רחוב" אם תרצי, מתמשך לאורך כל הסיפור שלך. אני לא מבקשת ממך לשנות את השפה בה את מדברת, כי זה בסדר, אבל יש הבדל ביו השפה המדוברת לבין השפה הכתובה. אם תרצי המשך פירוט בנוגע לזה, אוכל לפרט לך יותר בפרטי.
- "לקרות ממש עכשיו-והוא עומד לקרות לי". קו מפריד במקום מקף. קו מפריד הוא מעט ארוך יותר ממקף רגיל, ושמים לפניו ואחריו רווח. המטרה שלו היא להפריד בין שני חלקים (או יותר) של המשפט. לעומת זאת מקף, המטרה שלו היא לחבר בין ביטוי בעל שתי מילים, כמו למשל "אף-אחד" או "בית-משפט" שהרי לא מדובר על "בית" ו"משפט" בנפרד.
- "עם תספורת כמו של האלה נו, איך קוראים להם... נזכרתי! הביטלס" את לא חושבת, את כותבת. מקרה כזה מתקיים רק ביומנים, וגם ביומן, לרוב, פשוט מחכים עד שנזכרים ורק אז כותבים.
- " 'את האמת, את צודקת, המשחק באמת היה משעמם והכל צפוי- חוץ מדבר אחד, הנשיקה שלכם.' הוא אמר לי והשתתק. 'את אולי לא סבלת את זה, אבל אני דווקא מכיר מישהו שכן.' " אז ככה, בלי שום קשר לקו המפריד שהיה צריך להיות, יש כאן עוד בעי קטנה בפסקה הקצרה הזו שציטטתי. ניחשתן? טוב, אני לא דורה ואני לא יכולה לדעת מה אתן באמת חושבות, ובכל מקרה זה התפקיד שלי כאן – אז אענה. הבעיה הייתה היא שכתבת שרועי דיבר, פלט משהו שהוא כביכול לא היה צריך להגיד –שהיה משהו מעניין בנשיקה שם, ואז מהר השתתק כי זה הרי סוג של סוד – אסור לו להגיד שאיתי אהב את הנשיקה הרי, לא? אך מיד לאחר שכתבת שהוא השתתק, הוא המשיך לדבר. לפי דעתי כאן היה אמור להגיע חלק קצר שבו היא דוחקת ברועי להסביר את עצמו, ורק אז הוא מסביר לה את העניין, מעט מובך או מה שהוא לא מרגיש – זוהי הרי לא דמות שלי.
- " 'ממש, תגיד- שאלה מוזרה מתי הייתה הנשיקה הראשונה שלך?' " פיסוק לא ממש נכון. התיקון שלפי דעתי עדיף: "ממש," גיכחתי. רציתי לשאול משהו, אבל היססתי מעט. "שאלה מוזרה – מתי הייתה הנשיקה הראשונה שלך?". כמובן שזוהי דרך הכתיבה שלי, את פשוט צריך לסגנן את זה בדרך שלך. אך שימי לב לתיקון (בעצם, לא ממש תיקון, יותר טיפ) נוסף שלפי דעתי חשוב לא פחות מהתיקון של הפיסוק – הוספתי ליווי לשיחה, לא רק כתבתי את מה שהם אומרים, אלא הוספתי קצת פירוט אישי. לפי דעתי זה אחד הדברים שהופכים דו-שיח בסיפור מיפה ומעניין, למהמם וקצת יותר מרתק.
- "כן" – בכתיבה של דו-שיח ספרותי שכזה, שמים סימן פיסוק לפני המרכאה הסוגרת. אם הכן הזה עומד בודד, שימי נקודה או סימן קריאה (או סימן שאלה אם זו שאלה) . ואם מיד לאחר אותו ציטוט של דיבור יש ליווי של פירוט אישי (אפשר להוסיף ליווי גם אם הצד השני מדבר- לדוגמה "הוא ענה בחיפזון, ואני הובכתי." שזה פחות מתאים ספציפית לסיפור הזה אבל זו סתם דוגמה רנדומלית) אז אפשרי לשים פסיק, ואחרי הליווי נקודה.
- כשהם מדברים על הטרדות מיניות שהם עברו... זה פשוט לא כזה ישיר. זה לא עובד ככה. גם לא כשזה החבר הכי טוב שלך או בן הזוג. זה משהו שקשה לפתוח, זו טראומה אמיתית, לא מוסיפים את בכדרך אגב וכאן לפי דעתי חייב חייב חייב ליווי ופירוט אישי כדי שנראה את ההתחבטות הזו שקורת לה בלב.
-
נקודות לשימור:
- אהבתי את הפתיחה שלך! הפסקה הראשונה, הקצרצרה הזו, ובמיוחד המשםט הראשון – מהמם. עשית מעין "הקדמה" כללית לסיפור, לפני שהכנסת אותנו באמת לעניינים.
- הזמן שחיכית בין העלאת הפוסטים מעולה! בין הפרק הראשון לשני שלושה ימים – הזמן המושלם, שבו כל הבנות עדיין במתח וישר נכנסות לקרוא, לפני שהן שוכחות מה הלך בסיפור, ועם זאת אחרי השלב שזה נקרא "העלאה מידית" שמעלים כמה פרקים באותו היום.
- הדרמטיות שסביב כל הטקסט בערך, כל העניין הזה של "הרגע ששינה את חיי", כל הסיפורים העצובים והיפים והקשים מסביב. מהמם.
- המתח. את תמיד עוצרת את הפרק ברגע הנכון.
- יש לים סגנון שדי משעשע אותי – "אני לא אשקר לא סבלתי את הסיטואציה". אותי זה הצחיק וגרם לי להחבר אליה, שזה באמת אחד הדברים הכי חשובים בסיפור.
- היא לא התאהבה בו מיד, זה תהליך. ממש כמו במציאות, לא ישר אומרים "אני אוהבת אותך", כי זה פשוט לא עובד ככה (אלא אם כן אתה טד מוסבי מאפאא). הם התנשקו כחלק ממשחק, היא גילתה שהוא אהב את זה, אחרי כמה זמן הם התחילו לדבר שיחות עמוקות, עוד נשיקה, פריקה של סודות עמוקים... זה מהמם ומציאותי, וגורם לי להתחבר אל ים ואיתי כזוג, עוד לפני שהם זוג. זו הכנה מעולה!
- "על ההחלטה הזאת אני מתחרטת, עכשיו אני יודעת שהייתי צריכה לתת לה סטירה ולהבהיר לה שזה פשוט לא בסדר מה שהיא עושה, אבל הייתי יותר מדי חסרת ביטחון בשביל זה." – זה משפט שגרם לי להגיב על הסיטואציה – שזה הרי דבר טוב לערב את הקהל ולגרום להזדהות או מחאה. במקרה הזה אמרתי לעצמי "הייי זה ממש לא נכון, אין טעם סתם לתת לה סטירה, עשית את המעשה הנכון שיצאת משם בצורה כזו והבהרת לה טוב מאוד שזה לא במקום".
דברים שרציתי להוסיף:
יש לה כתיבה טובה, את יצירתית ומקורית והרעיון הכללי מעולה.
בנוגע ליישום, הוא גם מהמם. גרמת לי להגיב למצבים, להתחבר אל חלק מהדמויות ואת חלק לשנוא וכו'... זה בעצם אחד הדברים החשובים ביותר, לערב את הקהל. ברגע שהוא מעורב, שבית אותו, והוא ימשיך ויקרא את הספר הזה ולרוב לא משנה מה.
הדבר העיקרי שאת צריכה לעבוד עליו זה השפה, לכתוב בצורה קצת יותר... ספרותית. אני אשמח מאוד לפרט לך בפרטי אם יש איזה משהו שאת מרגישה שהוא קצת לא מובן, ואפילו להכין לך כמה תרגילי כתיבה נחמדים.
בסה"כ אהבתי. בהצלחה בהמשך, מחכה לפרק הבא.
אוהבת, כאן בשבילכן תמיד, נצנצייייי