תודה רבה למעיין קרת, דוגמנית על לשעבר, מרצה ומנחת קבוצות בנושא דימוי גוף והערכה עצמית, ויוצרת ערכת "מראות" המיועדת לעבודה אישית והתפתחות של נשים צעירות ונערות. לאתר של מעיין קרת.
שאלה:
איך לאהוב את הגוף שלי כמו שהוא?
מחר אני אהיה בת 17. אני קצת מלאה ושטוחה (לכולן יש חזייה ולי אין, בקושי יש לי משהו) אני קצת אוהבת את עצמי אבל בגלל זה אני לא אוהבת את עצמי וזה הוריד לי את הביטחון (אני יודעת שזו סיבה טיפשית).
יש דרך לשנות את זה? וכדאי לעשות ניתוח להגדלת חזה אחרי גיל 18? אני לא אוהבת את עצמי ככה וזה מבאס אותי. ואני אמורה לדאוג בקשר לזה?
תשובה:
היי,
דבר ראשון- מזל טוב!
דבר שני- אני מבינה אותך, גם אני הייתי שטוחה עד גיל מאוחר, כולן סביבי קיבלו וסת ואני עד גיל 15 וחצי לא קיבלתי והגוף שלי לא התפתח. חשבתי שמשהו לא תקין אצלי, חשבתי שאני לא "אישה" והתביישתי. המחשבות האלו, שהגוף שלי פחות טוב משל אחרות נמצאות איפשהו בתוכי ולעיתים רחוקות עדיין צצות. למדתי "לעבוד" איתן.
למה אני מתכוונת? בואי אגיד לך משהו, אין גוף "תקין", אין גוף נכון יותר, זאת המצאה תרבותית שיווקית, שתורמת למכירות ולא לנשים. הגוף שלך "נכון" כמו שהוא. פה מתחילה העבודה העצמית. כן, יש לנו עבודה, כדי לשנות את מה שקיבלנו כמובן מאילו אבל הוא בעצם שגוי. מה זה אומר? שכל פעם שעולה לך מחשבה שהגוף שלך לא מספיק טוב, כי לאחרות יש גוף אחר (חזה אחר, מבנה גוף אחר, פיזור אחר של שומן בגוף) אז את צריכה "לדבר" עם עצמך (בלב, כן?) ולהגיד לעצמך שזה לא נכון. לאט לאט, תקבלי כלים נוספים שיתאימו לך לדיבור הזה. למשל- השראה מנשים אחרות עם מבנה גוף דומה לשלך, פעילות גופנית שתהיה לך מהנה (כן, יש דבר כזה, רק צריך למצוא אותה) ותגרום לך להרגיש נעים וטוב בגוף שלך וכמובן חשיבה ביקורתית על התרבות והמדיה. לאט לאט כמו שריר שמפתחים המחשבות הבונות יתפסו יותר מקום והמחשבות המפרקות יתמעטו, עד שיעלמו. הן עלולות לחזור לפעמים אבל כבר יהיה לך שק מלא כלים לטשטש אותן ולשנות את כובד משקלן.
לגבי ניתוח פלסטי, אני לא ממליצה, הרבה נשים שמנתחות מתחרטות אחר כך ו/או שיש להן נזקים מהניתוח. אני מאמינה בללמוד לאהוב את מה שיש, את הטבעי. להבין שזה אפשרי ושאת יכולה להרגיש באמת יפה בכל צורה.
בהצלחה!