היי בנות, ברוכות השבות לטור שלי!
למי שחדשה, וגם למי שלא, הינה תזכורת קטנטנה: אני מיי לייט, אתן יכולות לקרוא לי נצנצי, ויש לי טור העוסק בכתיבה שעולה בימי רביעי.
הינה תזכורת קצרצרה. בפרקים הקודמים של הטור:
בטור הראשון, הסברתי בכלליות על המדורים ועל הטור עצמו ועסקתי בנושא של מחסום כתיבה.
בחלק השני של הטור שלי, דיברתי על סימני פיסוק והטעויות הנפוצות שבהם.
לפני שאני מתחילה, יש לי הודעה קטנטנה:
לשמחתי המרובה עד מאוד, יש ביקוש רב לביקוטיפ. כדי שלא יווצר עומס גדול מדי, ובנות לא יקבלו את הביקוטיפ שלהן סמוך לבקשה אלא בעתיד הדיי רחוק, החלטתי לשנות טיפה את סדר המדורים. זה כמובן שינוי זמני, ונחזור לסדר המדורים הרגיל בקרוב.
היום, אנחנו במדור השני, ביקוטיפ. שבוע הבא יהיה ספיישל חזרה ללימודים, ואחרי זה אני אמשיך ברשימה, ואכין עוד ביקוטיפים לשאר הבנות שביקשו.
למי שלא יודעת מה זה ביקוטיפ, הינה הפוסט שלי שמסביר מה זה בעצם אומר.
אני מזכירה לכן, שזה עוד לא מאוחר לשלוח לי קטעים\סיפורים בשביל הביקוטיפ שלי! תרשמו לי בפרטי את שם הפוסט שלכן, ותראו אותו מופיע בחלקים הבאים של הטור + טיפים במיוחד בשבילך. כמובן שבשביל המדור הרביעי אני אשמח לשאלות בנוגע לכתיבה.
אחרי כל החפירה הזו, בואו נתחיל סוף סוף בטור.
***~~~***
שם המשתמשת: Avishagggg
שם הסיפור: -My Life- (1, 2, 3)
שיפור:
· הייתה לך טעות שחזרה על עצמה, והיא בנוגע לסימני פיסוק; את שמת סימן פיסוק מסוים ולאחריו סימן פיסוק אחר. זו טעות. יש מקרה אחד שהוא יוצא דופן, והוא סימן קריאה אחרי סימן שאלה. דוג': אחרי נק' אי אפשר לשים פסיק. יש לכך סיבות טובות, והן שנק' מסיימת משפט, ואילו פסיק מחלק את המשפט; אבל אם הוא כבר נגמר, אין משפט שהוא יכול לחלקו. לכן החלקים הבאים שציטטתי מהפוסט אינם תקינים (לא ציטטתי אותם במלואם, אלא רק את החלק הלא תקין): "לבדוק מה השעה.- כבר 10:00!" (מקף אחרי נק' – לא תקין.) ו – "מה קורה?!, " (פסיק אחרי סיום המשפט – שוב, לא תקין.)
· מתי הספר קורה? בהתחלה, הוא נכתב בזמן הווה, כמו שכתבת: "אני מתעוררת". לאחר מכן, החלטת לשנות את הזמן וכתבת: "קמתי מהר מהמיטה" בזמן עבר. זה לא תקין, את צריכה להחליט על זמן אחיד שבו המספרת כותבת את הסיפור.
· איך קוראים לגיבורה?! אף אחד לא אמר את שמה, והיא לא הציגה את עצמה, אז איך אנחנו אמורים לדעת מהי התשובה? בפרק השני כמה קראו לה לונדון, ורק אחרי כמה זמן קלטתי שזה השם שלה, למרות שבהתחלה הייתי בטוחה שהיא פשוט ברחה ללונדון ובגלל זה הם עצבניים עליה ככה. את צריכה להבהיר את זה יותר.
· הפרדה. צריך הפרדה בין דיבורים, למחשבות, לסיפור עצמו ותיאור מה שקורה בו. את כן הפרדת בין הדיבורים בשיחה של ניקול ושל הגיבורה (איך שלא קוראים לה) אבל בין המחשבות לסיפור עצמו לא הפרדת בשום דרך שהיא. דוג': " הגיע הזמן לחזור?! שאלתי את עצמי. כן! ענה מייד קול קטן בליבי." את יכולה להפריד בין המחשבון לסיפור בעזרת כתב נטוי, מרכאות, או כל דרך מתאימה אחרת שעולה על דעתך. התוצאה תראה כך: "הגיע הזמן לחזור?! שאלתי את עצמי. כן! ענה מייד קול קטן בליבי. היום אני אקבל תשובות על כל מה שהיה. הענשתי אותו מספיק!'' אני בחרתי לתקן בעזרת כתב נטוי, אבל שוב, זו לא האפשרות היחידה.
· שגיאות כתיב ופיסוק. רשמת ''ערערתי'' במקום ''הרהרתי''. הפירוש של הרהרתי, הוא חשבתי. לעומת זאת הפירוש של ערערתי, הוא התנגדתי, לא הסכמתי עם דבר מסויים. רשמת ''איך אמצע'' במקום ''אמצא''. יפה שזכרת להשתמש באותיות אית''ן, אבל טעית בהמשך של המילה. כמו כן, כותבים ''גבוה יותר'' במקום ''גבוהה'', שזה לנקבה. כמו כן, יש אפשרות לנק' אחת, או שלוש; לא יותר ולא פחות. עוד דבר, הוא "גלגלתי עיניים" ולא "עיגלתי".
· קו מפריד ומקף. את התבלבלת בין השניים במשפט: "יצאתי לסלון והחלטתי להתקשר לניקול- חברה שלי, שהיא גם או יותר נכון- בעיקר- אחותו…'' קודם כל אני אסביר לך מה זה מקף ומה זה קו מפריד. מקף מחבר בביטוי הין שני מילים, דוגמת אף-אחד. במקף אין רווח לפני, ואין אחרי. קו מפריד, שזה מה שרצית לרשום יכול להחליף במקרים מסויימים נקודותיים, ובנוסף הוא מחלק את המשפט לכמה חלקים. אבל, בקו מפריד צריך לעשות רווח לפני ואחרי – את לא עשית זאת. (הינה דוג' לקו מפריד.) בכל מקרה, פחות אהבתי את השימוש המרובה שלך בקווים מפרידים, אבל זה טעמי האישי בלבד.
· ההבדל בין שפה של סיפור, לבין שפת היום-יום. "העפתי מבט אל המדפים בארון ו... כן !''. כשאת כותבת סיפור את לא חושבת. תוך כדי, והשימוש במילים הללו סתם נראה מוזר, בעיקר בגלל שהשתמשת בזמן עבר. אין בעיה בזמן עבר, אני עצמי משתמשת בו, אבל הצורה שאת רשמת את זה הייתה פחות מובנת. המספרת לא מתמהמהת במחשבה להחליט מה היא כבר לבשה. אם את רוצה להראות שהגיבורה חושבת, ומנסה להחליט מה ללבוש ומתמהמהת בכך, את יכולה פשוט לרשום את זה כך: ''העפתי מבט אל המדפים בארון, נשארתי כך דק' שלמות, לא בטוחה מה כדאי לי ללבוש. כמעט התייאשתי, עד שעיניי לכדו שמלת סטרפלס לבנה ומדהימה, מיד לקחתי אותה וחיפשתי את הנעליים המתאימות בחיוך.'' את יכולה להמשיך ולפרט, ואת יכולה גם לא לכתוב איך שאני רשמתי את זה, יש עוד מלא אפשרויות. עוד משפט שראיתי שהוא בעייתי ובשפה המדוברת של היום יום ופחות מתאימה לסיפור, הוא: "יצאתי לסלון והחלטתי להתקשר לניקול- חברה שלי, שהיא גם או יותר נכון- בעיקר- אחותו…'' זה נשמע כאילו את מדברת אלינו בצורה לא כל כך ברורה. בספר את צריכה להסביר את זה בלי כל הקווים המפרידים, בלי הבעיקר וה''גם''. זה מסבך את המשפט והופך אותו ארוך ומסורבל יותר ממה שהוא צריך להיות. צורה יפה יותר תהיה: יצאתי לסלון והחלטתי להתקשר לניקול, החברה הטובה ביותר שלי, שבנוסף לכך, היא גם אחותו.'' שוב, זו לא הדרך היחידה, אלא רק אחת מני רבות טובות אחרות.
· כמו כן, הייתה עוד בעיה אחרת עם המשפט ''העפתי מבט אל המדפים בארון ו… כן !'' והבעיה היא ששמת רווח לפני הסימן קריאה. לא שמים רווח לפני סימן פיסוק אלא אם כן זה קו מפריד, מרכאות פותחות, שלוש נק' לפני מילה וסוגר ימני – ואלו מקרים מאוד ספציפיים. לכן לא שמים גם לפני פסיק כמו שעשית לאחר מכן, אבל אני מאמינה שזה קרה בטעות בגלל שלא עשית זאת באופן קבוע.
· במרכאות של ציטוט דברים שמישהו בספר שלנו אמר, יש משפטים. זה די ברור, נכון? אבל מה עוד ברור? משפטים, חייבים סוף. ואיך מסיימים סוף משפט? בעזרת סימן פיסוק מתאים. (נקודה, סימן קריאה או סימן שאלה.) לכן, לפני סוף משפט שמישהו אמר, חייבים לשים סימן פיסוק מתאים. כמובן שאם אותו האדם עדיין לא סיים לדבר, את יכולה לסיים בפסיק במקרה המתאים. לכן המשפט: '' 'שלום גם לך' היא ענתה בקרירות. 'במה זכיתי שאת מתקשרת אליי אחרי כ"כ הרבה זמן שאף אחד לא יודע מה קורה איתך.' '' לא תקין במיוחד. אחרי ה''לך'', היה צריך לשים פסיק או נקודה או משהו מתאים אחר לבחירתך. כמו כן, בסיום המשפט השני שהיא אומרת, היה לדעתי מתאים סימן שאלה יותר מאשר נק', כי הרי היא שואלת אותה משהו. בנוסף, לא שמת סימן פיסוק בכמעט אף אחת מהמרכאות האחרות.
· כמות סימני השאלה במשפט ' " את חוזרת??? " ' לא תקין. אני. בדקתי את הנושא, וגיליתי שאפשר להכפיל רק נקודות וסימני קריאה, לכן אפשר לכתוב רק סימן שאלה אחד.
· ברגע שמתחלף הדובר, צריך לשים אנטר קטן. לא ממשיכים את דבריו של מישהו אחר באותו השורה עם הדובר הראשון. דוג': ' " את לא מאמינה לזה" " למה?" שאלתי מבולבלת. " לזה שהתנשקתי עם ויקטוריה" הוא אמר לגמרי ברצינות. ' אז בנוסף לכך שלא שמת סימן פיסוק בסוף דבריהם, לא הפרדת בין הדוברים. אחרי שריצ'ארד מפסיק לדבר, תעשי אנטר.
· במילים: "כעבור 9 דקות''. במקרה הזה, דק', כותבים את הצורה המילולית של המס' (תשע) ולא הצורה המספרית (9). זה מפני שבמס' שאפשר לספורו, כמו מס' האחים או מס' קומות, כותבים בצורה המילולית. במורה המספרית משתמשים רק בכמות שאי אפשר לספור כמו מס' דירה או מס' טלפון, תאריך וכו'.
· הנקודה האחרונה עוסקת סוף סוף בעלילה שלך. בגלל שאני עדיין עוסקת בשיפור, עוד לא אספר לך מהם הדברים הטובים (שיש בהם בשפע!) אלא אעסוק בדבר אחד שנראה לי בעייתי מעט. העלילה שלך מתקדמת מהר. למעשה, זה לא עד כדי כך בעייתי, אבל זה מקשה עלינו כקוראות. אנחנו לא יכולות לעסוק בנושא אחד כי מייד קופצים לנושא השני. יש לכך כמה דוג': "אני מתמתחת ומתיישבת על המיטה. פתאום אני קולטת שאין לי שום הודעה ממנו. הרגשתי איך ליבי מתכווץ בחוזקה." יש לנו פסקה קצרצרה לפני כן, על כך שהיא מתעוררת, ואז מייד לאחר מכן היא נהיית עצובה בגלל שמישהו לא שלח לה הודעה. אין לנו מושג מה יש בין לבין, אנחנו לא יודעים כלום, ואז היא גם מתחילה לחפש אותו. העלילה מהירה בצורה שאי אפשר לעקוב אחריה. בדיוק כמו מה שקרה בפרק השני, שניהם מתחבקים כו', ולפתע התברר שהיא הגיעה כי הוא נישק את האקסית או מה שזה לא יהיה. אני ממליצה לך להאריך את המארעים בעזרת תיאור (אבל שוב, לא להגזים ולתאר הכל חוץ מאת הנעשה בסיפור.) או להוסיף עוד כמה דברים לעלילה. אבל אני מזכירה שגם למרוח אותנו יותר מדי זה לאו דווקא יהיה טוב.
שימור:
מן הסתם שיש לך מלא דברים טובים בסיפור, והינה, כאן אני מונה אותם.
· את מתעכבת גם על הפרטים הקטנים בסיפור, כמו איזה סוג הכובע שלה ומהי ההרגשה של הגיבורה בנוגע לכל מיני דברים. אני אוהבת את זה, זה יפייפה ותמשיכי לעשות את זה.
· כל מה שקורה בסיפור עצמו מאוד ברור לנו, אנחנו יודעים כל מה שהגיבורה עושה. אנחנו, הקוראות, מבינות שהיא נסעה בעזרת וויז, אנחנו יודעות שהיא קצת מקנאה בנוגע לאקסית שלו ובאה לברר, אנחנו יודעות בדיוק מה היא עושה במהלך הסיפור.
· התיאור של ריצ'ארד! את תיארת אותו מקסים. מצורת אפו, ועד להרגשה המתעוררת בליבה והכינויים הקטנים שהיא נותנת לו.
· בתחרות בן הזוג המדהים, מתחרה ריצ'ארד שלנו! וזה כי, הוא לא נותן לבחורה שלו לדאוג, יש לו חיוך מדהים והוא מסיע אותה במכונית נפלאה רק כדי לדבר בכיף ובפרטיות, והוא עושה דברים לפני שהיא אפילו שואלת לגביהם (כמו חן והמכונית של לונדון או מה שלא יהיה שמה). איזה חמוד!
· את משלבת שפה גבוהה בסיפור, ובהחלט ש לך אוצר מילים נרחב. "מאין לך", "חומות דבש", ו "צמרמורת קלה של התרגשות" אלו רק חלק מן המשפטים ששבו את ליבי. ממליצה לך להשתמש בתיאורים כאלו יותר, ולהחליט מה את מעדיפה – לדבר בשפת היום-יום כמו שכתבת בחלק מן המקרים או לכתוב בשפה גבוהה ולהשתמש בביטויים כמו שרשמתי למעלה; אני פחות אוהבת את זה שמשלבים בין שתי האפשרויות, למרות שאת דווקא עשית את זה בצורה יפיפייה ולא מורגשת.
· סערת הרגשות של שתי הדמויות הראשיות. רגע אחד, היא רוצה לנשק אותו אבל הוא עושה משהו שלא לטעמה, וקצת עצבני עליה אז היא נהפכת לפגועה. כל אלו, זה חלק מן היום יום שלנו, וזה גורם לנו להזדהות עם הסיפור.
· הסיפור שלך מציאותי! כל העלילה מלאה במקרים שהיו יכולים לקרות ובהחלט קרו למלא נשים וגברים, והניסיון שלנו במקרים כאלו גורם לנו לאהוב או לשנוא, להאמין או לא לבטוח בדמויות מסוימות.
· שילבת דברים שאנחנו מכירים. השתמשת באפליקציות כמו וויז, ואינסטגרם, כדי להראות שהעולם שלהם הוא עולם מוכר! יש סיפורים שהדברים שבהם משתמשים הדמויות, אלו דברים לא מוכרים. כל מיני מכונות עם שמות מוזרים, וקשה לנו לקלוט את זה ולהבין, אנחנו לא מחוברים לסיפור, ולוקח זמן עד שאנחנו מבינים על מה מדובר.
· הציפורים ליוו אותה לאורך כל הדרך. אני יודעת שזה אולי נשמע מוזר, וזה לא משהו ששמים לב אליו בדרך כלל, אבל אני אוהבת את זה. הן פשוט עקבו אחריה והיו איתה, מהרגע שהיא התעוררה לקול הציוץ שלהן ועד לרגע שבו התעופפו בשמי הטיילת.
· הקנאה של ריצ'ארד. כן, שוב חזרתי אליו, מה לעשות שהוא דמות על סף הגאונות? הוא מתעצבן על הידיד, ואז כשקולט שהיא ממשיכה עם אותו הקו, הוא מתגרה בה ואומר שהוא ילך לידידה כשהיא מעצבנת אותו. זה הצחיק אותי, ואני בטוחה שזה הצחיק עוד מלא בנות אחרות.
דברים כלליים שרציתי להוסיף:
יש לך פוטנציאל בכתיבה, ואני חושבת שאם תממשי אותו (אני אשמח לעזור לך אם תרצי) את יכולה להיות סופרת מדהימה. זה נראה שבראש שלך יש לך המון רעיונות, אבל קשה לך להעלות אותם על הכתב עצמו, וזה בסדר, זה קורה להמון, לפעמים. את רק צריכה לתקן את השגיאות הטכניות כמו שגיאות כתיב; ולהוריד את הערפל ואי ההבנה מכמה דברים, כמו איך קראים לגיבורה, והאם הסיפור מתרחש בעבר או הווה ובעצם מה שרשתי למעלה; והינה הצלחת – סיפור לתפארת.
בהצלחה ענקית! אני יודעת שאת מסוגלת לזה, ואני מקווה לראות את התיקונים הללו באים לידי ביטוי בפוסטים הבאים שלך! מחכה לפוסטים הבאים שלך...
***~~~***
אז זה היה הביקוטיפ של הטור להיום, מקווה שלמדתן מהעצות שנתתי ואהבתן. ספרו לי מה אתן חושבות בתגובות, אבל אני מזכירה לדבר בכבוד כלפי כולן.
אני אשמח לעוד קטעים וסיפורים בשביל הביקוטיפים הבאים וכמובן שאשמח לשאלות, עצות ועידוד בכללי.
אני מזכירה כעת לכולכן שאני אשמח לדבר איתכן בפרטי או כאן בתגובות ואני כאן בשביל כל דבר, באמת.
אוהבת אתכן המון המון המון...נצנצי ✨❤